פגיעה
הוא שומע את הרכב מתקרב. רעש המנוע... בהתחלה קלוש, בקושי נשמע, ואז מתחזק בהדרגה. היא שוב פעם באה במונית. אותה שעה, אותה חברת מוניות קבועה. הוא כמעט בטוח שגם מדובר באותו נהג."רוטינות...זאת החולשה של אנשים בימינו" הוא חושב לעצמו, בזמן שהוא מנקה את הקנה. כבר חודש שהוא עוקב אחריה. לומד את מהלך החיים שלה. איפה היא עובדת, מתי היא חוזרת. לאן היא יוצאת בלילות, מה היא אוהבת לשתות... את הכל הוא למד בעל פה.היא יוצאת מהמונית, מחטטת בתיק ומוציאה את הארנק. מושיטה שטר לנהג ולא מחכה לעודף. "למה לה, הכל הוא משלם בעבורה. נסיעות, בילויים, בגדים". הוא מחייך קלות ומושיט את היד אל הקופסא שמונחת על השולחן. הוא בוחן את הקליע ואז טוען את הרובה. דרך הכוונת הוא רואה את דמותה עומדת בחדר המדרגות המואר, מחכה למעלית. גזרה נאה, עטופה בשמלה עם מחשוף נדיב. "הרבה ראשים היא מסובבת אחריה" הוא מציין לעצמו. דלתות המעלית נפתחות והיא פוסעת פנימה. הדלתות נסגרות אחריה. הוא מסיט את הכוונת אל הקומה הרביעית. סופר בלב כמה שניות. 3...2...1. אור נדלק באחד החדרים וצללית מופיעה על פני הווילונות שמכסים אותו. דמות אישה. על פי תנועותיה הוא מבין שהיא פושטת את השמלה. "מקלחת או אמבטיה?" הוא שואל את עצמו. שאלה רטורית כמובן. אחרי מה שעבר עליה היום ברור שזאת תהיה אמבטיה. הוא מרפה מהרובה ומניח אותו על השולחן. יש לו לפחות חצי שעה-שעה עד שהיא תסיים. הוא נשען לאחור ושולח יד אל קופסת הסיגריות. הוא מצית סיגריה אחת, שואף לאט, מחזיק את העשן כמה שניות בפנים ואז נושף אותו אל התקרה. "עדיין מעשן כאילו זה גראס" הוא מחייך לעצמו. בחוץ שקט. בשעה כזאת אין הרבה אנשים מסתובבים ורק מדי פעם עוברת מכונית או שתיים. שכונה נקייה ומסודרת. אין חתול אחד לרפואה. מצד שני גם זקנות עם פודל אין כאן. חצי נחמה. הוא חוזר ומסתכל על הבניין שממולו. בניין לא גבוה, אולי שש קומות עם חניה. כמה חלונות מסורגים, אנטנת לווין פה ושם והרבה אדניות.האור בחדר השינה נדלק שוב. "נגמרה ההפסקה". הוא מכבה את בדל הסיגריה, מחליק את הידיים על הרובה ומייצב את האחיזה. הוא רואה את דמותה יוצאת מן החדר ופונה אל המטבח. "כוס יין לפני השינה... רעיון לא רע". היא יוצאת אל המרפסת עטופה בחלוק ומחזיקה בכוס זכוכית. נשענת עם הגב לכיוונו ושותה בלגימות קטנות. כוונת הרובה מטיילת על גבה, מציירת עיגולים ושמיניות קטנות. מדי פעם הוא נודד עם מבטו אל כוס היין, מדמיין את הקליע שובר את הכוס ואת היין מכתים את הרצפה. "אתה מכוון על הבציר הלא נכון" הוא חושב לעצמו ומחזיר את הכוונת למקום. היא מסתובבת עם הפנים אליו. "בחורה נאה, אין מה להגיד". שיער שחור, עדיין לח מהמקלחת, גוף אתלטי וחזה שיכול להעביר אדם על דעתו. היא מניחה את הכוס הריקה על המעקה, מנערת את שיער ראשה כמה פעמים ואז פותחת את החלוק שנשמט על הרצפה. "חסל סדר רוטינות... זה בטוח" הוא עוצר את נשימתו. הכוונת נעצרת על מרכז החזה שלה, עולה לאט למעלה, לכיוון הצוואר, השפתיים, העיניים והמצח. האצבע מלטפת את ההדק לאט, כאילו הוא נוגע בעורה. כאילו שהיא קוראת את מחשבותיו היא שולחת יד ומעבירה אותה על גופה שלה. מלטפת את הבטן השטוחה ועולה למעלה, מלטפת כמו בהיסח דעת שד ופיטמה, ומותחת את צווארה לאחור.ידה השנייה נשלחת אל כוס היין ואיתה גם כוונת הרובה. היא טובלת את אצבעה בתחתית הכוס, אוספת שאריות מן היין ואז נשלחת אל שפתיה. היא מלקקת ומוצצת את אצבעה ואז מושיטה אותה מטה, אל בין רגליה. קיר המעקה מסתיר את שדה ראייתו והכוונת חוזרת להתמקד בפנייה. עינייה עצומות ופניה מביעות ריכוז ועונג. הוא מרפה מעט מן האחיזה ברובה ונותן לעצמו להשתחרר. נשימותיו הופכות עמוקות יותר כשהוא מתאים את עצמו אינסטינקטיבית לקצב נשימותיה. גופה נשען קדימה, ידה האחת אוחזת במעקה בעוד היא מענגת את עצמה עם ידה השנייה. נשימותיה הופכות מהירות יותר ויותר, היא נושכת קלות את שפתיה והאצבעות האוחזות במעקה רועדות. הוא מהדק את אחיזתו ומייצב את הכוונת שוב, מתמקד באופן שבו היא מרטיבה את שפתיה. גופה רועד יותר ויותר, וראשה נשלח לאחור. נשימותיו הופכות מהירות ושטוחות כשלה ומבטו ממוקד בה. הוא מרגיש את גופו נדרך, את שריריו המתכווצים ואת אגלי הזיעה שמופיעים על מצחו. היא מרכינה את ראשה שוב קדימה, פניה מופנות אליו, אבל עיניה עצמות. עיניו מביטות בעיניה, כשלפתע הן נפתחות ומבטה נשלח קדימה. גופה נמתח ופרץ אורגזמה מכה בה והיא זורקת את ראשה לאחור וזועקת ללא קול. שרירי גופו מתכווצים איתה והוא עוצם את עיניו, עוצר את נשימתו... השניות עוברות כמו הנצח ועיניו נפתחות לבסוף... הוא אוחז ברובה בחוזקה, מחבק אותו. ידו האחת לחוצה על ההדק, המשוך לאחור... עשן דק עולה מן הקנה. הוא משפיל מבט אל הרובה ואז מביט דרך הכוונת.המרפסת ריקה מדמותה... על המעקה ניצבת כוס יין שבורה.
הוא שומע את הרכב מתקרב. רעש המנוע... בהתחלה קלוש, בקושי נשמע, ואז מתחזק בהדרגה. היא שוב פעם באה במונית. אותה שעה, אותה חברת מוניות קבועה. הוא כמעט בטוח שגם מדובר באותו נהג."רוטינות...זאת החולשה של אנשים בימינו" הוא חושב לעצמו, בזמן שהוא מנקה את הקנה. כבר חודש שהוא עוקב אחריה. לומד את מהלך החיים שלה. איפה היא עובדת, מתי היא חוזרת. לאן היא יוצאת בלילות, מה היא אוהבת לשתות... את הכל הוא למד בעל פה.היא יוצאת מהמונית, מחטטת בתיק ומוציאה את הארנק. מושיטה שטר לנהג ולא מחכה לעודף. "למה לה, הכל הוא משלם בעבורה. נסיעות, בילויים, בגדים". הוא מחייך קלות ומושיט את היד אל הקופסא שמונחת על השולחן. הוא בוחן את הקליע ואז טוען את הרובה. דרך הכוונת הוא רואה את דמותה עומדת בחדר המדרגות המואר, מחכה למעלית. גזרה נאה, עטופה בשמלה עם מחשוף נדיב. "הרבה ראשים היא מסובבת אחריה" הוא מציין לעצמו. דלתות המעלית נפתחות והיא פוסעת פנימה. הדלתות נסגרות אחריה. הוא מסיט את הכוונת אל הקומה הרביעית. סופר בלב כמה שניות. 3...2...1. אור נדלק באחד החדרים וצללית מופיעה על פני הווילונות שמכסים אותו. דמות אישה. על פי תנועותיה הוא מבין שהיא פושטת את השמלה. "מקלחת או אמבטיה?" הוא שואל את עצמו. שאלה רטורית כמובן. אחרי מה שעבר עליה היום ברור שזאת תהיה אמבטיה. הוא מרפה מהרובה ומניח אותו על השולחן. יש לו לפחות חצי שעה-שעה עד שהיא תסיים. הוא נשען לאחור ושולח יד אל קופסת הסיגריות. הוא מצית סיגריה אחת, שואף לאט, מחזיק את העשן כמה שניות בפנים ואז נושף אותו אל התקרה. "עדיין מעשן כאילו זה גראס" הוא מחייך לעצמו. בחוץ שקט. בשעה כזאת אין הרבה אנשים מסתובבים ורק מדי פעם עוברת מכונית או שתיים. שכונה נקייה ומסודרת. אין חתול אחד לרפואה. מצד שני גם זקנות עם פודל אין כאן. חצי נחמה. הוא חוזר ומסתכל על הבניין שממולו. בניין לא גבוה, אולי שש קומות עם חניה. כמה חלונות מסורגים, אנטנת לווין פה ושם והרבה אדניות.האור בחדר השינה נדלק שוב. "נגמרה ההפסקה". הוא מכבה את בדל הסיגריה, מחליק את הידיים על הרובה ומייצב את האחיזה. הוא רואה את דמותה יוצאת מן החדר ופונה אל המטבח. "כוס יין לפני השינה... רעיון לא רע". היא יוצאת אל המרפסת עטופה בחלוק ומחזיקה בכוס זכוכית. נשענת עם הגב לכיוונו ושותה בלגימות קטנות. כוונת הרובה מטיילת על גבה, מציירת עיגולים ושמיניות קטנות. מדי פעם הוא נודד עם מבטו אל כוס היין, מדמיין את הקליע שובר את הכוס ואת היין מכתים את הרצפה. "אתה מכוון על הבציר הלא נכון" הוא חושב לעצמו ומחזיר את הכוונת למקום. היא מסתובבת עם הפנים אליו. "בחורה נאה, אין מה להגיד". שיער שחור, עדיין לח מהמקלחת, גוף אתלטי וחזה שיכול להעביר אדם על דעתו. היא מניחה את הכוס הריקה על המעקה, מנערת את שיער ראשה כמה פעמים ואז פותחת את החלוק שנשמט על הרצפה. "חסל סדר רוטינות... זה בטוח" הוא עוצר את נשימתו. הכוונת נעצרת על מרכז החזה שלה, עולה לאט למעלה, לכיוון הצוואר, השפתיים, העיניים והמצח. האצבע מלטפת את ההדק לאט, כאילו הוא נוגע בעורה. כאילו שהיא קוראת את מחשבותיו היא שולחת יד ומעבירה אותה על גופה שלה. מלטפת את הבטן השטוחה ועולה למעלה, מלטפת כמו בהיסח דעת שד ופיטמה, ומותחת את צווארה לאחור.ידה השנייה נשלחת אל כוס היין ואיתה גם כוונת הרובה. היא טובלת את אצבעה בתחתית הכוס, אוספת שאריות מן היין ואז נשלחת אל שפתיה. היא מלקקת ומוצצת את אצבעה ואז מושיטה אותה מטה, אל בין רגליה. קיר המעקה מסתיר את שדה ראייתו והכוונת חוזרת להתמקד בפנייה. עינייה עצומות ופניה מביעות ריכוז ועונג. הוא מרפה מעט מן האחיזה ברובה ונותן לעצמו להשתחרר. נשימותיו הופכות עמוקות יותר כשהוא מתאים את עצמו אינסטינקטיבית לקצב נשימותיה. גופה נשען קדימה, ידה האחת אוחזת במעקה בעוד היא מענגת את עצמה עם ידה השנייה. נשימותיה הופכות מהירות יותר ויותר, היא נושכת קלות את שפתיה והאצבעות האוחזות במעקה רועדות. הוא מהדק את אחיזתו ומייצב את הכוונת שוב, מתמקד באופן שבו היא מרטיבה את שפתיה. גופה רועד יותר ויותר, וראשה נשלח לאחור. נשימותיו הופכות מהירות ושטוחות כשלה ומבטו ממוקד בה. הוא מרגיש את גופו נדרך, את שריריו המתכווצים ואת אגלי הזיעה שמופיעים על מצחו. היא מרכינה את ראשה שוב קדימה, פניה מופנות אליו, אבל עיניה עצמות. עיניו מביטות בעיניה, כשלפתע הן נפתחות ומבטה נשלח קדימה. גופה נמתח ופרץ אורגזמה מכה בה והיא זורקת את ראשה לאחור וזועקת ללא קול. שרירי גופו מתכווצים איתה והוא עוצם את עיניו, עוצר את נשימתו... השניות עוברות כמו הנצח ועיניו נפתחות לבסוף... הוא אוחז ברובה בחוזקה, מחבק אותו. ידו האחת לחוצה על ההדק, המשוך לאחור... עשן דק עולה מן הקנה. הוא משפיל מבט אל הרובה ואז מביט דרך הכוונת.המרפסת ריקה מדמותה... על המעקה ניצבת כוס יין שבורה.
