פאקינג יולי- פרק 7

[Makelove5]

פאקינג יולי- פרק 7

בדרך ליפו

ניתנה ליולי האפשרות לקבל רכב מהעסק, היא בחרה ללכת ברגל. העיר זהרה, ההמון צעד ברחובות,
היא אהבה את כולם, מוטנטים, ערפדים, אנשי זאב ואנשים רגילים כאחד. היא מזהה בפינות החשוכות
של העיר מבטים מצעירים וצעירות בעלי ניבית מחודדים, מנסים לפתות, מחפשים טרף קל ברחובות.
הרחוב התמלא ייללות ובמבט חטוף לחלקם העליון של הביניינים שלצידה היא הבחינה בעשרות אנשי זאב
שעלו להתייחד עם הירח המלא, הם שינו את צורתם לצורת זאב פראי, איש לא הבחין בזה חוץ ממנה.
היא עוצרת ומביטה לתוך פאב על רחוב דיזנגוף, הפאב היה מזמין וההשפעה של הזריקה שקיבלה הייתה
בשיאה. היא הייתה בהיי והייתה חייבת לנצל אותו. היא נכנסה לתוך הפאב, התיישבה על הבר והזמינה
חצי גולדסטאר. בעודה מחכה היא סרקה את המקום, חיפשה את השונה, רצתה לוודא שעדיין קיים דו קיום,
אפילו בסתר ושבני מינה עדיין לא איבדו את תקוותם בבני האדם. מהר מאוד מגיע האחד שמוכיח לה שהם
עדיין כאן ושהם לא הולכים לעזוב בקלות. בחור צעיר התקרב אליה בחיוך, הוא היה מלא בביטחון עצמי,
היא נתנה לו לשחק את הקטע שלו, חייכה אליו בחזרה, הוא התיישב לידה ואמר "הכניסה שלך הכניסה
אור למקום, אבל למה ככה בצד, לבד?". היא ענתה "כי ככה בא לי" וחייכה. לפתע זה קרה, מחשבה לא
רצונית עברה בראשה "אבל יותר בא לי לשבת עליך". היא קלטה, זה מוטנט. הוא משתמש בכוחות שלו
על מנת לפתות בחורות צעירות ויפות בפאבים, ממש מתוחכם. היא שידרה לו בחזרה "אני יודעת שאתה
חולם על זה שאני אשב לך על הפנים בעירום אבל אני לא בעיניין אז תתרחק מפה!". היא הייתה תקיפה
והוא הופתע מעצם הידיעה שהיא אחת מבני מינו. היא סיימה את הבירה שלה ויצאה חזרה לדרך.

המועדון של יוסוף.
קשה היה לקרוא למקום מועדון כי זה לא היה באמת מועדון. זאת הייתה קומה שלמה בביניין נטוש ושבור
בלב יפו. מהכניסה ועד לקומת המסיבה, כל הקירות מתקלפים, בחלקם הנזק גדול יותר ושברים גדולים
החלו ליפול מהקיר. הגרפיטי חגג בביניין הזה, ציורים הזויים במיוחד. בכל מדרגה יש לפחות שבר זכוכית אחד.
תמונות ישנות תלויות בצורה עקומה, המקום עוצב בסגנון השבור והמטונף על ידי כל חברי המועדון, כל אחד
הוסיף קישקוש לקיר או פיזר כמה שברים של זכוכיות על הריצפה.

יולי נכנסת פנימה. התמונה הראשונה שראתה הייתה כבדה עליה. בכל פינה במועדון נזרקו בחור או בחורה
שיכורים עד לכדי איבוד הכרה, צווארם מלא נשיכות וניראה היה לפי הניקובים בידייהם שהם קיבלו את התרופה
שלהם היום ממזרק. היו אלה בני אדם שכבר בדרך למקום סוממו וקיבלו כמויות גדולות של אלכוהול, סביר שהם
התחילו את הדרך בפאב של ערפדים, זה היה המנהג, מכירים את הבחור או הבחורה בפאב, דואגים לשכר
אותם בחינם, בדרך כלל אחת הכוסות הכילה סמי טישטוש ואז היה אפשר לצאת לבלות במועדון, אף אחד מהצעירים
האלו לא יזכור איפה היה או איך להגיע שוב למקום הזה. יולי המשיכה את הסיבוב שלה בחיפוש אחר יוסוף.
על הקירות המעופשים נתלו מספר מסכי טלויזיה ששידרו בלופ את הסרט "בלייד". הקירות רעדו מהרעש,
הקומה עמדה להתפרק מההתפרעות של חברי המסיבה. כולם קפצו במקומם ונתקעו אחד בשני, רוב חברי
המקום לבשו בגדים מלאים בניטים ובייתר חלקי מתכת חדים על הבגדים, זה היה ה"פוגו", הדרך הטובה ביותר
לפצוע בן אנוש שעוד לא איבד את הכרתו על מנת להריח את הדם שלו, לכל אחד הייתה העדפה לסוג דם אחר,
ה"פוגו" היה בדיקה מקדימה.

יולי התחילה לאבד את סבלנותה למקום, היא שאלה כל אחד שנקלה לדרכה האם הוא מכיר את יוסוף,
אחת הערפדיות שהייתה בדרך ליציאה מהמקום אמרה שהיא מכירה אותו והפנתה אותה לחדר נפרד בקומה.
יולי ניגשה, הדלת הייתה נעולה. היא דפקה חזק ככל האפשר, לא הייתה תשובה, היא הסתובבה ללכת מהמקום
ונתקלה בפאנקיסט בעל תסרוקת פרועה בצורת מוהק, צבועה במגוון של צבעים שלא התאימו אחד לשני,
עגילי הרחבה בשני האוזניים, שלל עגילים על הפנים, בגדים מלאים בשרשראות ואבזמים גדולים, הוא נעל
מגפי פלטפורמה גבוהים. יולי לא הספיקה להוציא מילה והוא הקדים אותה, "את יולי, נכון?". היא הנהנה.
הוא חייך ופתח את החדר הנעול, "בואי, היכנסי. שמעתי שיש איתך דברים טובים...". הם נכנסו לחדר, היא
התיישבה על כסא עץ שבור והוציאה מהתיק שקית קטנה ובתוכה מספר בודד של כדורים, יוסוף התרגש
"הממ, מה זה?! ניראה טעים" הוא חייך. היא דיקלמה לו "אפשר לבלוע, לפורר ולהסניף, לפורר ולעשן, להמיס ולהזריק,
איך שתרצה. חזק מאוד משתלט על כולך, נסה אחד". יוסוף הוציא אחד והחזיק אותו בידו, הוא הביט עליה
שאל "מה, לבד יעני?". יולי ענתה במהירות למרות שרצתה שהוא ישכנע אותה, "כן". הוא הניח את הכדור
ואמר "אני יודע שדברים כאלה לוקחים ביחד.." היא נישארה רצינית "אני בעבודה, לא יכולה לחרוג מהתפקיד".
הוא זרק את הכדור לתוך הפיו ומילמל "גם ככה איתך לא הייתי עושה משהו, אני צריך לקחת את זה עם בחור
צעיר וחטוב". היא הבינה, הערפד הזה הומו. ובעוד שנייה הוא יהפוך להומו מחושמל במיוחד. העיניים שלו נפתחו,
הוא התחיל להתנשם בכבדות ולחזור על המילה "וואו". הוא הוסיף "זה מהיר, וחזק מאוד...וואו". יולי התגרתה.
היא זכרה מה הרגישה כשהחומר החדש הוזרק לה לגרון. היא רצתה עוד מזה. היא שאלה אותו לגבי התחושות
שלו וזה תיאר במדיוק עד כמה אלוהי ונשגב היה החומר החדש, יולי לא עמדה בזה, היא בחורה של ריגושים ופיתויים,
יד לתוך התיק וכדור כחלחל וקטן יוצא ועושה את דרכו ישר לתוך הקיבה שלה, שם הוא מתמוסס ומתפרק במהירות,
הרכיבים הפעילים עושים בשניות את דרכם אל המוח דרך מערכת הדם, ואז זה מתחיל. הכל מתחדד, הכל יפה יותר
ובעל משמעות עמוקה, יוסוף הוא גאון הדור רק מעצם העובדה שהקים מועדון מחתרתי כזה לבני מינה של יולי, היא
העריצה אותו באותו הרגע, היא קמה ממקומה והתיישבה על ברכיו, היא הפכה לכל כך חברותית.

לפני שהספיקה להוציא מילה, הכיס של המכנס שלה רטט וזימזם, היא שלחה יד פנימה ולהפתעתה היה שם מכשיר אייפון,
הוא לא היה שלה והיא הבינה לפי ההודעה שקיבלה, של מי הוא היה. "יקירה אני מקווה שהמשימה מתבצעת כשורה,
אני רק מזכיר ששני החברים שלך יושבים איתי פה, מחכים ביחד איתי שתחזרי עוד הלילה!". היא חטפה את זה בקטע רע.
שני חברים, בקושי זכרה את השמות שלהם, גיזמו וגדי צור חי, "אלוהים מה אני עושה!?" היא שאלה את עצמה, זה היה
חזק ממנה, היא לא הצליחה לחשוב איך לעזור להם, רק רצתה לסיים את המשימה. היא קמה מיוסוף במהירות ואמרה,
"טוב כמה?", הוא הביט לכיוונה וחייך חיוך מאוזן לאוזן, "כמה? הייתי נותן לזה מאה, זה פשוט מצויין!". היא האיצה בו
"אתה צריך להגיד לי כמה כאלה את צריך, זוכר?". הוא נזכר, "נכון, הממ תגידי שישלח לי אלפיים כדורים להתחלה,
ניראה איך זה עף...". היא רשמה לעצמה ויצאה מהמקום בלי להיפרד ממנו.

בריצה החוצה היא נתקלת בבחור שאחז בידה בכוח והמביט לתוך עינייה, הוא רק שידר "אני יודע שאת בצרה, אנחנו
עוקבים אחריך, נעזור לך לגיזמו ולגדי לצאת משם בהקדם". היא הייתה מופתעת ושידרה בחזרה בעודה מנסה להשתחרר
"מי אתה? איך אתה יודע את כל זה". הוא מיהר לענות ולשלוח אותה לדרכה "אני טוד, מהמחלקה הסמויה לעבירות על אנושיות.
אין לנו זמן לדבר ואסור שיראו אותך איתי, תמשיכי לעבוד עם האגרן, אנחנו ננצל את המקום שתפסת שם בעת הצורך"
הוא עזב אותה וביקש "יולי, רק אל תתמכרי לסם שאת מוכרת, זה הדבר הכי חזק שהסתובב ברחובות עד היום...".
היא לא אמרה דבר, רק הסתובבה ויצאה בריצה לדרכה...

 

[Makelove5]

פאקינג יולי- פרק 8

בשובה של יולי למשרדו של טריפיו, היא זוכה לחטוף סתירה מצלצלת. הוא קלט שהיא השתמשה בעוד כדור ומבחינתו זה היה גבול מסוכן מאוד, הוא ידע כמה החומר הזה חזק. היא בכתה, זה הפך אותה לאקסטרה רגישה. יולי כבר לא זיהתה את עצמה, בעבר הייתה עושה כל שביכולתה על מנת להימלט ממצב שכזה, אך כעת היה נטולה לחסדיו של טריפיו, אבודה הייתה יולי. היא יוצאת מן המשרד לחדרון קטן במועדון בו היו מקרר וקומקום. היא הכינה לעצמה קפה שחור ובעיצומה של הבחישה, מערבולת הקפה שיצרה החלה להתעמק עוד ועוד, היא התחזקה והחלה למשוך אותה לתוכה, יולי עזבה את הכפית בתקווה שזה יפסיק את היניקה שכוס הקפה יצרה, החלונות בחדרון נפתחו בסערה ורוח פרצים מלאה את החלל,הכוס עמדה יציבה ולא זזה מילימטר אחד ממקומה. שיערה של יולי החל להתעופף בחדר והוא היה הראשון שנשאב למערבולת הקפה. במשיכה חזקה כוס הקפה משכה את ראשה של יולי צמוד לפתח הכוס ובכך גרמה לה לחטוף את שאר החפצים שהיו בחדר ישר לתוך הפנים שלה. בעודה מאבדת יולי את שארית כוחה דלת המטבחון נפתחה, זה היה טריפיו. הוא עמד בפתח מחויך, מחזיק בידו מזרק בצורה אנכית, משחרר את בועות האויר האחרונות. הוא שלח את ידו לפני, יולי התחננה, הדמעות נשאבו מתוך עינייה לתוך כוס הקפה, המקרר התחיל לזוז ממקומו, בעוד רגע גם הוא יעוף לתוך ראשה. טריפיו החל צוחק צחוק מרושע, הוא שיחרר את המזרק מידו, המזרק טס במהירות לתוך פנייה של יולי, וברגע שקצה המחט חדרה לתוך אישון העין של יולי, היא התעוררה.

כאב ראש

ובחילה היו רק חלק מהצרות של יולי, ידייה היו כבולות מאחורי גבה. לא היה לא יותר מידי זמן להבין מה קורה איתה, היא הייתה מוטלת על הקרקע במשרדו של טריפיו. אחד החיילים שלו נכנס לחדר, הרים והניח את החלק העליון של גופה על השולחן, הוא הרים ממנה את החצאית הדקיקה והקצרה שלבשה, לא היה לה כוח להתנגד, הוא משך את התחתונים שלה כלפי מטה וחדר אליה. זה היה ארוך, משומן, ומכאיב. היא לא נהנתה לרגע, הוא לא עצר. היא ניסתה לדבר, להוציא משהו, הכל הסתובב, היא נזכרה בכוס הקפה והקיאה על שולחן השיש השחור של טריפיו, היא הביטה לצד וראתה מסיבה פרועה מלאה יצורים מבחילים שנושכים וקורעים אחד את גופו של השני. היא נגעלה, הקרע החברתי כבר לא הזיז לה. היא הבינה, היא לא תוכל לשנות את העולם וכניראה שאם היא נמצאת איפה שהיא עכשיו היא גם לא הייתה צריכה להתאמץ. "שיזדיין העולם, שיזדיינו בני האדם, נמשיך לחיות מתחת לאדמה, מקימים עוד ועוד קיבוצים שבסופו של דבר יצאו נגד האנושות". היא התמלא במרירות. הוא משך בשיערה, לא היה לה רגע אחד של הנאה, שלולית הקיא נשארה מולה, ידייה החלו לכאוב, היא ביקשה "בבקשה, רק תשחרר לי את הידיים.. אני אתן לך להמשיך" ובמקביל שידרה "היא כל כך אמיתית, אני אהנה יותר עם אני אשחרר לה את הידיים". זה עבד, הוא התיר את הקשר מידייה והפך אותה על הגב, "ניסיון אחד שלך להימלט ואת חוטפת!" הוא אמר. היא הנהנה לחיוב. הוא שוב חדר אליה, אונס וגונח בצורה מגעילה. יולי שכבה כשראשה מביט לצד, ידייה פעלו מבלי קשר לראשה, יד מושכת כפפה מיד וכעת ביד חשופה, נגעה יולי בגרונו בעדינות. האונס פסק. גופו הכבד הוטל עליה בשנייה שנגעה בו. היא נעזרה ברגלייה על מנת להפיל אותו אל הקרקע, כעת היא נותרה לבדה, מנסה להקים את עצמה ממקומה ולצאת מהמועדון המעופש הזה, אבל תחילה יש לעשות משהו, צריך לשחרר את גיזמו וגדי.

היא נעמדה על רגלייה, מוטשת, מפוחדת מהבא שיכנס למשרד. היא סידרה את החצאית ונעלה את נעלי העקב שלה, הסם המשיך לטשטש אותה. היא נעמדה מול דלת היציאה מן המשרד והורידה גם את הכפפה השנייה שעל ידה. צריך להתכונן לקרב.



מסדרון ארוך ולאורכו חדרים
היא החלה לצעוד באיטיות, מוטנט ושני ערפדיות חולפים על פנייה, היא מביטה עליהם בפחד, הם שיכורים צוחקים לה בפנים. היא נרגעת, מזדקפת וממשיכה ללכת לאורך המסדרון, מגיעה לחדר הראשון ופותחת אותו, הדלת נפתחת, היא רואה מיטה זוגית מלאה בזכרים ונקבות, כולם עושים את כולם. היא סגרה והמשיכה. היא פתחה דלת נוספת, חשוך, היא נכנסת ומזהה ערימות של ארגזים, זה היה המחסן, היא יצאה מהמקום והמשיכה להתקדם לאורך המסדרון. בחדר השלישי התמונה הייתה שונה, ברגע שהיא פתחה את הדלת היא הבחינה בגיזמו וגדי קשורים לכיסאות, שניהם ללא הכרה ושומר, מבזיק עם חרב ארוכה וחדה בידו, השילוב הזה היה יותר קטלני מכל רובה שקיים בעולם. השומר שמע את רעש הדלת והסתובב לעברה, פניו היו מופתעות, "מה?!" הוא שלף את החרב ורק אז שאל, "מה את עושה פה?". יולי נישארה מלאת ביטחון. "טריפיו שלח אותי למסור לך משהו". היא שידרה במקביל "אני חייב להגיע קרוב אליה מהר ככל האפשר". זאת הייתה החולשה של המבזיקים, לא ניתן להם זמן לחשוב ולנתח מחשבות שלהם, ברגע שהמחשבה נשתלה היא יצאה לפועל, הוא שיגר את עצמו במהירות האור, צמוד ליולי וזאת בליטוף מהיר הוציאה את נשמתו מגופו. הוא נפל אל הקרקע, היא מיהרה להגיע לגיזמו וגדי, שנייהם מעולפים, היא הלבישה חזרה את הכפפות על ידייה וסתרה להם, זה לא העיר אותם. היא שפכה עליהם כוס מים, גיזמו התעורר וגדי אחריו, שניהם טשושים, לא יודעים מה קרה איתם, כיצד איבדו כך את הכרתם. סביר היה שגם הם סוממנו על מנת להוריד מהם את החשק לברוח. יולי מאיצה ודורשת "קומו מיד, אנחנו חייבים להימלט מכאן, זאת ההזדמנות". גיזמו שאל "מה... איך הגענו לסירה??". כבר לא היה ספק, הם סוממו בוודאות. היא סתרה לגיזמו בשנית והפצירה "אם לא תתעשט על עצמך נישאר כאן ונסבול אף יותר. הרגתי כבר שניים מחייליו של טריפיו". גיזמו חייך ואמר "כל הכבוד יולי, את אשה אמיתית, וואלה עם תחליטי יום אחד שבא לך לעשות את זה עם נחש...." הכאפה השלישית גורמת לו להתעורר באמת. הוא תפס את פניו ויילל מכאבים. גדי התעורר רק מהרעש. הוא שאל "איפה אנחנו? יולי, אני כל כך שמח לראות אותך...". היא שיחררה את שניהם במהירות ועזרה להם לקום ממקומם. בעודם ניגשים לדלת היציאה הוא מגלים דמות נוספת בפתח, עוד חייל נחלץ מעמידתו וניגש לעברם באיטיות בעודו שולף שתי פגיונות חדים. כל השלושה נעצרים במקומם, הם מוטשים מידי, קרב קשה לא בא בחשבון, יולי מחליטה לגייס אסטרטגיה. היא ידעה שהיא יכולה למשוך אותו במהירות קרוב אליהם אבל הכפפות יעקבו אותה. גם החייל הזה היה מבזיק, היא הייתה צריכה להיעזר בגיזמו ובגדי, בתוך פחות משנייה היא גיבשה את זה בראשה ואז שידרה לשניים שאיתה, "אני אמשוך אותו צמוד אלינו, גיזמו תשתלט על החלק העליון, גדי תיפול כבר עכשיו למצב כריעה, אתה דואג לנטרל את הרגליים שלו". היא סיימה איתם ועברה ושדר למבזיק, "אני חייב חייב להגיע מהר ככל האפשר הכי קרוב שאוכל אל השלושה שמולי". הוא הבזיק את עצמו, גדי חיבק את רגליו וגיזמו לפת את ידיו, יולי הסירה במהירות כפפה אחת ובזהירות שלא לגעת בגיזמו היא ליטפה את פניו. עיניו נכבו והוא נפל אל הקרקע.

יורדים למפלס התחתון.
השלושה הגיעו לקצה המסדרון. גרם המדרגות הוביל לסלון מלא בחיילים חמושים שעמדו דרוכים. בנוסף טריפיו ישב והסניף שורות מתחת של ערפדית, הוא היה מחויך וצוהל. יולי התמלאה כעס. הם הבחינו בחייל נוסף שעלה במדרגות. במהירות השלושה הסתירו עצמם, יולי נעמדה ראשונה, צמודה לקיר, ובאיך שזה הגיע מולה, שלחה יד לעבר גרונו. להפתעתה הוא היה מהיר וחד ממנה, הוא תפס את ידה סנטימטר אחד לפני גרונו והפציר במהירות, "לא, יולי. זה אני". גיזמו זינק ממקומו אל מאחוריו וחנק אותו, הוא לחש באסרטיביות "קדימה יולי, תני בו". יולי היססה, היא ביקשה מגיזמו להרפות, החייל המשיך, "זה אני טוד. זוכרת, פגשתי אותך מחוץ למועדון של יוסוף אתמול בלילה...". היא התקשתה להזכר, גיזמו חזר להדק את אחיזתו, יולי הייתה מבולבלת, הוא הזכיר לה "רק אל תתמכרי לסם שאת מוכרת...". היא נזכרה. היא ביקשה מגיזמו לשחרר אותו. הוא הסדיר את נשימתו ונעמד במהירות. אתם לא יכולים לצאת מפה עכשיו, בעוד כמה רגעים יתחיל כאן מבצע טיהור שתוכנן במשך חצי שנה כבר. אני הייתי בדרך לשחרר אתכם, אתם גם הולכים לקחת חלק במבצע.

 

[Makelove5]

פאקינג יולי- פרק 9 (לפני אחרון!)

הסלון היה תחנת מעבר לאולם המרכזי של המועדון. בעודם יולי, גיזמו וגדי ממתינים לשעת השין, מתקיימת במקום מסיבה פרועה במיוחד. התמונה הכללית הייתה, רחבת ריקודים מלאה באורות ולייזרים שצבעו והאירו את המקום בכל פעם בצבע אחר. עשרות כדורי ים מנופחים עפו לכל עבר. מפיות הבר התעופפו באויר בכמויות, ערפדים או בני אדם, היום לכל אחד כבר יש סודני שיסדר את הבלאגן. הדיג'יי החדש שעלה לעמדה פתח בטראק דראם אנג בייס מהיר ומעורר שגרם לכולם ולקפוץ במקום. כל אחד היה בעולם משלו. כולם תחת השפעה של משהו. הדבר הנפוץ ביותר היה אלכוהול. האלכוהול מצידו האחד יצר אנרגיות מטורפות. כולם נמרצים ללא כל גבולות אדומים, הכל הולך במקום הזה. מצידו השני, יצר האלכוהול, שורות של גברים ונשים גם יחד, מוטלים בסמוך לקירות המועדון, מקיאים על עצמם או על חבריהם, לפעמים היה מי שניסה לעזור, לפעמים לא. התמונה המעניינת הזאת של אורגניזם חי ובועט, מזיע ומסריח מטבק ואלכוהול, נקטעת כאשר נישמע הפיצוץ הראשון במקום. "בום" אדיר שמרעיד את הקירות, כולם שמעו אותו, בחלק מהאנשים התעורר פחד שגרם להם למהר ולצאת מהאולם היישר אל הקרב שהחל במקום. צעקות וצרחות של כל מי שנקלע לטבח גרמו לבהלה רבה במקום וכעת כולם, או לפחות אלו שעדיין בהכרה, ניסו להימלט מן המקום.

יולי וחברים

הפיצוץ היה הסימן שלהם. לא היו הנחיות מיוחדות, רק לנצל את הכוח שלהם לניטרול כמה שיותר מחייליו של טריפיו. למרות התשישות, גדי נמלט להסתתר באחד החדרים, יולי ירדה את המדרגות במהירות, גיזמו דילג היישר לקומת הקרקע והחל לשלוח ידיים לכל מבזיק או מוטנט אחר שחלף על ידו. הוא עבד מהר, ליפף ידו סביב גרון ו"קלאק" שבר מפרקת. יולי הסירה את הכפפות שלה וניסתה להיזהר שלא לפגוע בחף מפשע או באנשיו של טוד. היא הייתה מהירה, מגע עדין שלה יוצר הרג מושלם.

חייליו של טוד היו מעורבים. הם הכילו בינהם "אנשי ברזל" שהתבטאו באלימות מיירבית תוך כדי שהם חסינים למכות ופציעות בצורה מושלמת, נוכח גופם המחושל הקשה כברזל. בין היתר, היו בין אנשיו "חוזים". אלו יכלו לצפות את מה שעתיד לקרות בשניות ובדקות הקרובות, חלקם אף יכלו לחזות את הימים והחודשים שעתידים לבוא. הם ניצלו את הכוח שלהם בכדי לתזמן כל מכה שלהם, תמיד ידעו היכן לעמוד ומה להכין לאותו אחד שטס לעברם, הם היו יעילים מאוד נגד מבזיקים.

רימוני העשן יצרו ענן שלא נתן לאף אחד לפעול בצורה ברורה. האנשים שרקדו והתפרעו ברחבת הריקודים כעת נמלטים במנוסה. נחיל אדיר ומגוון בזנים הנכללים בתוכו, זרם ונשפך אל מחוץ מועדון תוך כדי שבכל מספר שניות, כדורי רובה טועים ושאר ריקושטים מן הקרב העקוב מדם שהתחולל שם, נטלו את נשימתם של עשרות מחברי המסיבה. השיכורים היו הבטוחים ביותר. מעולפים או רדומים היו זרוקים בפינות המועדון, כשיקומו בבוקר סביר שלא ידעו כיצד המועדון שינה צורתו לחורבן שכזה.

הפיצוץ השני אירע. קיר שלם קרס והתמוטט במקום, טריפיו עמד וספג אנרגיות מפיצוצים כאלה. הוא עקב בעיניו אחר יולי שטיילה בין חייליו ונטלה את חייהם בקור רוח. מחכה שתתקרב אליו מבלי לשים לב. הבעיה הייתה שיולי ידעה על כל תנועה שהוא עשה. היא ידעה שאין בכוחה להתמודד מולו ולכן דאגה לוודא בכל עת היכן הוא נמצא ומה הן כוונותיו. טריפיו איבד את סבלנותו, הוא בחר באסטרטגיה אחרת. גיזמו שפעל בנמרצות הזדחל בין אנשיו, נמוך, מתחת לראדר, הוא התרומם בכל פעם, קרע ראש של אחד מחייליו של טריפיו וחזר לזחול על הקרעקע במהירות, טריפיו ערב לו בסמוך לאחד מחייליו ובאיך שזה התרומם, טריפיו תפס אותו בידיו, גיזמו התפתל בחוזקה אבל כל הפעלה של שריר יצרה אנרגיה שהטעינה את טריפיו בכוח. הוא החזיק אותו בעזרת שתי ידיו והרים אותו גבוה ככה שיכל. המטרה הושגה, יולי הבחינה בחברה שנלכד ברשת, היא רצתה לצאת לעזרתו של החבר הנאמן. גיזמו ליווה אותה לאורך כל הדרך, תומך באידיאולוגיה שבה היא מאמינה ומוכן להילחם ולהיפגע למענה. יולי יוצאת בריצה לכיוונם ובאיך שזינקה ממקומה לעברו של טריפיו, גרונו של גיזמו נמחץ בחוזקה, עיניו נפתחו ומבטו שידר את הכאב שחווה, יולי הצליחה לקלוט את המחשבה האחרונה שעברה בראש, "לפחות ניסינו...". יולי נעמדה במקומה ונאבקה בדימעה שריצדה בעינייה. טריפיו חייך אליה והשליך את גופתו של גיזמו אל הקרקע בזילזול, הוא הביט לתוך עינייה ושידר לה "את עדיין חושבת שתוכלי לייצר צדק בעולם?". יולי רתחה, אך למרות זאת היא ידעה שטריפיו חזק ממנה, הוא לא יצליח למשוך אותה אליו.

הקרב החל להיחלש. הרוב כבר היו מוטלים על הקרקע, פצועים ומדממים או שכבר מתים. יולי הבינה כי היא מוכרחה לעלות בחזרה למעלה לאסוף את גדי שהסתרר ולברוח ביחד איתו מן המקום. הייתה להם מטרה, אסור היה להם למות עכשיו. בעודה מטפסת על הקיר על מנת להימנע ממעבר יד טריפיו בדרך למדרגות, היא מבחינה בחייל נוסף שרץ במעלה המדרגות, היא חששה כי הוא מעוניין לפגוע בה אבל זה חלף על פנייה ורץ לכיוון החדר בו הם הוחזקו. היא הבינה, עוד מישהו מנסה להגיע לגדי. היא מיהרה לטפס ולרוץ לעבר החדר, בזהירות היא סרקה כל חדר לפני שהיא נכנסה אליו. היא הגיע לחדר האחרון. היא מציצה פנימה ולהפתעתה היא מגלה כי מחכים לה. שני מבזיקים נעמדו לצידו של גדי בעוד מוטנט חייתי בעל טפרים ענקיים אוחז בגרונו. גדי מביט אליה ואומר "יולי, תברחי. הם ימשיכו להחזיק אותי בשבי, אני אשרוד..." יולי לא רגועה. היא משדרת לחייה "אני לא רוצה להרוג את האדם הזה. הוא התקווה האחרונה לחיים הרמוניים על כדור הארץ". המוטנט חייך אליה וחשף שיניים חדות וארוכות, הוא חשב על מחשבה אותה יולי מצליחה לקלוט, "ממש מעניין לי ת'זיין חיים הרמוניים". הוא התכופף ונשך את גרונו של גדי. שיניו הרקובות קרעו את גרונו ובעזרת ביס נוסף הוא מנתק את ראשו מגופו. כשכל פיו מלא בדם הוא צוחק ולועס את חתיכת הבשר שבפיו. יולי נטרפת, "לא!!" היא צעקה בעודה יוצאת בריצה לעבר השלושה. היא משדרת למבזיקים "אנחנו מוכרחים לנגוח אחד בשני בכל הכוח!" כך קורה, הם מתנגחים ומאבדים את הכרתם, יולי מזנקת ובעודה באויר היא מורידה את הכפפות מידייה. החייה שהתכונן לנחיתה שלה הניף את ידו ופגע בבטנה, הוא הספיק להשאיר שלוש שריטות עמוקות בבשרה לפני שנגעה בידו והפילה אותו לקרקע. היא קמה במהירות והתעלמה מהפגיעה. מנסה להתעלם מן הזוועה שנמצאת מולה, היא שלחה מבט אחרון לכיוון ראשו של גדי, ליבה ניצבט בידיעה שכעת היא לבד, לחלוטין לבד במאבק קשה.

יולי יצאה במהירות מן החדר, היא רצה לכל אורך המסדרון ולקחה במהירות את חייהם של עוד שלושה חיילים שנקלעו בדרכה. היא הגיעה לקצה המסדרון וזינקה מעבר למעקה היישר אל מרכז הסלון. מבט אחד לטריפיו הבהיר לו שמשהו השתנה אצלה, היא לא נישארה במקום, בריצה היא נמלטה אל מחוץ למקום, מנסה להתרחק מן ההמון שהתקהל ברחוב, סקרן להבין מה קורה בפנים. היא לא ידעה לאן לברוח אבל היא ידעה שכעת אין מי שיעזור לה להגשים את חזונה.

 

[Makelove5]

פאקינג יולי- פרק 10 (אחרון)

יולי הייתה נסערת. היא התהלכה ברחובות במשך שעות מבלי לדעת לאן היא הולכת. היא פנתה מסוף
רחוב דיזנגוף לנמל והתהלכה לה, משחזרת בצורה לא רצונית את התמונות של גיזמו וגדי. הגרון שלה
מעיק, היא לא רוצה לבכות, אלו הולכים להיות ימים קשים עבורה. היא ידעה שעכשיו כשאין מי שיפעל
בעד שיתוף כלל האוכלוסיות הגרות בארץ או לפחות בתור התחלה בתל אביב, הקרע ירחיב את עצמו
עוד יותר. היא הולכת לאורך דק העץ המלווה את רצועת החוף, ילדים קטנים רצים וצועקים, זוגות של הורים
מתהלכים להם באיטיות, נהנים מן האויר המזוהם, בטוחים שהם נושמים אויר נקי, היא מחליטה שהיא
זקוקה לסידור ראש מהיר, הברירה היחידה הייתה מועדון ה"נאליגה", עירבוב זנים מושלם עבורה, בני
האדם אף פעם לא מופיעים ברשימות ולכן הם לא נכנסים לעולם למרות שהמועדון בלב הנמל. "המעצבנים האלה"
היא חשבה לעצמה. היא התכוונה לבני האדם. יולי חשה שהאדישות אופפת אותם והורגת אותם לאט לאט,
אבל זאת לא הייתה הבעיה, הבעיה איתם הייתה שהם יודעים שהם מעופשים ופרימיטיביים אבל למרות
זאת הם אינם יוצאים בפעולות בכדי לשנות את זה. בעודה מתקרבת למועדון, שני צעירים שישבו בקרבת
מקום קוראים לה "היי חברה שלנו, הולכת לנאליגה?". היא נעצרה במקומה, היה להם סטייל של ערפדים,
מוהקנים, קעקועים על הקרקפת, הרחבות באוזניים, שרוולי קעקועים לאורך הידיים,
ובגדים יפים. "כן" היא ענתה מתוך הרגשה של צורך בחברה. "בואי שתי איזה כוס לפני.. בני זונות שמונים
שקל יקחו לך בפנים על כוס וודקה". היא התקרבה אליהם, אחד מהם זרק באויר "חרא המדינה הזאת,
שותים לנו תכסף, אנחנו היינו יותר חכמים, נכנסנו וסידרנו לנו בקבוק בחינם". שנייה לפני שהיא ביקשה
לממש את הכוס שלה היא הבינה שהם גנבו את הבקבוק מהמועדון. היא שאלה, "רגע זה מבפנים?" הם
הנהנו ברצינות והוסיפו "כן". זה הציק לה, אחד לא חיכה והוסיף, "מה קרה תגידי, מה אנחנו חארות שנשלם
להם כסף?!". התמונה שלהם התחילה להתבהר, אלו היו החוליגנים של הרחוב, אלו גונבים תיקים בים, אלו
משמידים כל ניסיון של מישהו לחברה טובה יותר. הייתה להם אידיאולוגיה, הם האמינו במה שהם עושים אז
ככה שכל גראפיטי או פח שהם שברו ברחוב, סימן משהו עבורם. היא החליטה לסרב "אני אוותר על הכוס"
היא התחילה להתרחק והוסיפה "נתראה בפנים". צעקה נשמעה באויר "מה ככה ללכת בפנים יענו, מזמינים
אותך יפה וככה את מתנהגת? זונה...". יולי נעצרה. היא רצתה להמשיך ללכת אבל היא לא יכלה. הגוף שלה
הסתובב באיטיות החל ללכת לכיוונם בחזרה, הם חייכו והתלחששו, היא קלטה את המחשבות שלהם, "זה עבד,
היא באה". היא הוריד את הכפפות והכניסה לכיס. חייכה אליהם בחזרה ואמרה, "אם אתם באמת גברים, שכל
אחד ימזוג לי כוסית קטנה", היא שידרה במקביל "אנחנו רוצים לשים לה הרבה קרח, הרבה וודקה ונעשה את
זה מהר ככל האפשר". הם פעלו מהר, לא דיברו למשך דקה אחד עם השני, רק שלפו כוסות חד פעמיות, זרקו
קרח לפנים ומזגו, שניהם הגישו את הכוסות לעברה וזאת, בעודה לוקחת אותן מהם, נוגעת קלות בקצות האצבעות
שלהם. שניהם צנחו במהירות אל הקרקע, נופלים על בקבוק הזכוכית שנשבר ונשארים שם. יולי גמעה את שתי
הכוסות וזרקה אותן עליהם באדישות, ניראה היה שהיא נהנתה מזה. לא עוד סיסמאות וכרזות, אין יותר אדישות
מבחינתה, הדיבורים כבר לא עובדים, היום צריך לרצוח מישהו בכדי שיקשיב לך. היא הבינה, החזון שלה התרחק
ממנה שנות אור ואם ברצונה להמשיך ולפעול למען קהילה כללית טובה יותר, יש להתחיל בניקיון הרחובות. איש ואשה,
ערפד או ערפדית, מוטנטית ומוטנט, יהיו אשר יהיו, הם יפלו אחד אחרי השנייה לעבר הקרקע אם רק ינסו לפגוע ביעד
הראשי שלה, יצירת אוכלוסיה מעורבת, נטולה מחלאות.