פאנפיק מז-ע-זע!
זוכרים את ענייןה wierdest ship שבו הבאתיעל עצמי כליה והתנדבתי לכתוב פאנפיק לשיפ הכי מוזר שתציעו? הייתי שמה קישור אבל זה לא בדפים הפעילים ולא בארכיון (נגוז! נעלם! הת- פו-גג!), אז תנסו להיזכר. למי שנזכר- יופי! למי שלא- חבל! אז עשיתי זאת, אבל זה לא היה קל. והרי לפניכם:
חוב של כבוד
הקדמה: אובדנו של האביר השחור
האביר שחור השריון נכנס אל תוך החדר באנחה של חלחלה. הוא הביט ברוח נכאים אל השולחן. הנייר וכלי הכתיבה עליו הביטו בו חזרה בזדוניות. כמובן שכעת הוא התחרט על כל העסק המשוקץ, אבל אביר הוא אביר, וחוב של כבוד יש לקיים. הוא הצטייד בכשני ליטר וודקה לימון ושקית הקאה, והתיישב ליד השולחן. הוא לקח לגימה ארוכה וכתב: 'תשוקות נסתרות'. פאנדום: עולם הדיסק. דירוג: 13 PG. לא, 15! לא, 13! אני יודע- נעשה ממוצע! 13.5 PG (חשבון לא היה הצד החזק שלו) טריגר: הן התנשקו בלהט. (הוא הקיא לתוך השקית ברעש)
הפאנפיק: תשוקות נסתרות
...היה זה יום סגריר בלנקר, ומגפיה השחורים של סבתא רוח שעווה התמלאו בבוץ כשצעדה אל תוך הקוטג'. "אני חושבת שנני הייתה צריכה להגיע," אמרה מאגרט ברוח נכאים. "בכל זאת, סבתא קריסמס הייתה חברה טובה שלה, לא?" סבתא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה, מסירה את כובעה הרטוב מגשם, "כמו שאני מכירה אותה," היא רטנה, "היא יושבת ושרה על... קיפודים שאי אפשר לשכנע לנקוט בפעילויות לא מוסריות," היא סיכמה בצדקנות. "היק! חזירי בר!" צחקקה נורית שרעבי השיכורה שחלפה על פניהן בטיסה על המטאטא שלה. "חבל שהיא לא באה," נאנחה מאגרט, סוגרת אחריהן את הדלת. "חשוב מאוד להשתתף בלוויות." "עדיף ככה," נהמה סבתא, מתיישבת בכסא הנדנדה שלה, "הטיפשה הזו בטח הייתה עושה שטויות כרגיל. עשי טובה, תרתיחי את מים." (אוקיי, מספיק פיתוח דמויות, חשב האביר בשביעות רצון מפוקפקת, אפשר להתקדם הלאה) "לא, לעזאזל!" זעקה מאגרט בחמת זעם. "נמאס לי! אני תמיד מרתיחה את המים!" סבתא הביטה בה בתדהמה, "מ... מה?" "נמאס לי שאתן שתיכן מסנג'רות אותי כל הזמן!!!" צעקה מאגרט, (האביר התפייט) כציפור שחזרה אל הקן ומצאה אותו שדוד. "את בכלל לא שמה לב אליי!" היא רקעה ברגלה, ודמעות נצצו בעיניה. "אני באמת צריכה לדעת..." היא התנשמה, בוכייה, "שגם לך אכפת ממני." סבתא רוח שעווה קמה על רגליה, מוטרדת. היא נגעה בפניה של המכשפה הצעירה. "מאגרט," היא אמרה בעדינות, "אין דבר שחשוב לי יותר בעולם כולו!" הן התנשקו, נשיקה מלאת רוך, אהבה, מתיקות ועוד כמה דברים אחרים. (האביר הקיא עוד קצת, ודפק את ראשו בשולחן, הקסדה שלו השמיעה צליל של 'גונג!') החלון התנפץ ונני אוג נחתה על השטיח, שולפת עלים וזרדים מבגדיה. מאגרט התנשמה בבהלה ונסה מהקוטג'... טוב, בבהלה. "מה קרה לה?" תמהה נני, קמה על רגליה. "אה... לא קרה לה כלום!" גיחכה סבתא באופן לא אמין. "שום דבר!" "המטאטא נדפק לגמרי," נני נופפה במטאטא שלה, "במשך שעתיים הסתובבתי מעל לאנקר בלי יכולת לעצור." "אבוי!" הדגישה סבתא. "אסמה, מה קרה?" אמרה נני בחשד. "את מסתירה ממני משהו?" סבתא נשברה, "אני מצטערת, גית'ה. בגדתי בך עם מאגרט!" (האביר שתה אל כל הבקבוק וניפץ אותו על ראשו, בזעקות, "שכחתי שאני בכלל לא אוהב וודקה לימון!") "ידעתי!" רטנה נני, "החלפת אותי במכשפה צעירה וחושנית, מה?" "אנא סלחי לי!" קראה סבתא הנסערת. "אוקיי." "מ- מה אמרת?!" מצמצה סבתא. "אמרתי אוקיי." "אה." באותו הערב, המכשפות ישבו בסלון של מאגרט בארשת פנים קודרת. "אתן מבינות, פשוט הייתי בשלב ההתנסות בדברים חדשים, שכל אישה צעירה עוברת," אמרה מאגרט בחומרה, "עכשיו הבנתי שלא באמת נמשכתי אליכן." "רגע, רגע," אמרה סבתא בחשד, "'אליכן'?" היא הרעימה בקולה, "גית'ה???" "אנא סלחי לי," אמרה נני, "לקיפוד אי אפשר להכניס בתחת." "אני רוצה שתפגשו את החבר החדש שלי!" מאגרט ספקה כפיים בעליצות. היא קראה, "אתה יכול להיכנס, גריבו!" גריבו נכנס לחדר, בצורה האנושית שלו ועם זנב של עכבר תקוע בפיו. הוא בלע. "מייייאאאו?" הוא שאל בעניין. "אממ," אמרה נני מהורהרת. "אולי גם אני הייתי בשלב ההתנסות שלי?" "לא היית," אמרה סבתא בנוקשות. "בטוח?" "בטוח, זה הסוף." סוף
סוף דבר: גאולתו של האביר השחור
האביר שחור השריון נשם לרווחה. לעולם הוא לא יתחייב שוב לאתגרים מסוכנים שכאלה. האביר לבן השריון נכנס אל החדר. "נו, בשר פיגולים נתעב שכמוך?" נהם לבן השריון. "ביצעתי את המשימה בהצלחה, כי אני אביר אמיץ לבב, שלא כמוך, בן בלייעל זב חוטם!" סנט בו שחור השריון. "אכן, אתה אביר ללא חת," אמר לבן השריון בהערכה, "אך מה גרם לך להיענות לאתגר כה מסוכן וקשה?" "רציתי להרשים אותך!" פלט שחור השריון. "למה?" הפטיר לבן השריון. "כי- כי- אני אוהב אותך!!!" הכריז שחור השריון בתסכול. "אני לא מבין את זה!!! עד עכשיו נמשכתי אך ורק לנשים! זה גורם לי לייאוש ולזעם כה רבים, שאני מתכוון לשבור את השולחן ולזרוק את החלקים מהחלון!" בזעקות קרב, הוא שבר את השולחן וזרק את החלקים מהחלון. "חדל, שחור שריון, בטרם תנפץ עוד רהיטים!" קרא לבן השריון בסמכותיות והסיר את קסדתו. שיער בלונדיני וארוך התבדר ברוח (למרות שהם היו בחדר סגור). "אתה גולש קליפורני!" הכריז שחור השריון בהבנה. "אני בחורה, טומטום!" קראה לבנת השריון ברוגז. "זה מסביר למה הקול שלו גבוה כל כך!" שחור השריון הכריז אל הקוראים. הוא נשם לרווחה. "נו, אני שמח מאוד. אני שונא הומואים ולסביות, היה לי קשה מאוד לחשוב שאני אחד מהם."
סוף סוף דבר: האמת
..."אם כך," אמרה לבנת השריון, "אני חוששת שאתה בבעיה." היא הסירה את קסדתו. שיער שחור משיי גלש לאור המנורה, ממש כמו בפרסומת לשמפו. "מגניב! אני סולן בלהקת הבי מטאל!" הכריז שחור השריון. "לא," אמרה לבנת השריון בסבלנות, "אתה בחורה." "אבל יש לי שפם!" מחה שחור השריון. "הוא מודבק," הסבירה לבנת השריון. "ההורים שלך ממש רצו בן, אז העמידו פנים. צר לי שחיית בשקר כל חייך." "זה מסביר את התקרית המוזרה ההיא במלתחה," הבין שחור השריון. "כעת, כשאת יודעת את האמת, בואי נצא לשתות משהו." הן שילבו ידיים ויצאו מהחדר כשהשריונות שלהן מצלצלים. "אולי נפרסם את הסיפור שלי בזמן הורוד?" הציעה שחורת השריון. "הסיפור שלך הוא גועל נפש משוקץ," ציינה לבנת השריון. "אבל תמשיכי לנסות! בסוף תצליחי לכתוב פאנפיק נורמלי." "נו טוב," מלמלה שחורת השריון, "הוא נכתב רק כדי להיענות לאתגר..." ...זהו זה! אני אכן אחשוב פעמיים לפני שאזמין לעצמי שו
זוכרים את ענייןה wierdest ship שבו הבאתיעל עצמי כליה והתנדבתי לכתוב פאנפיק לשיפ הכי מוזר שתציעו? הייתי שמה קישור אבל זה לא בדפים הפעילים ולא בארכיון (נגוז! נעלם! הת- פו-גג!), אז תנסו להיזכר. למי שנזכר- יופי! למי שלא- חבל! אז עשיתי זאת, אבל זה לא היה קל. והרי לפניכם:
