פאניקה?
שלום, אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל, אני בן 22, לא מזמן השתחררתי, הייתי לוחם ביחידה מובחרת. בערך באותה תקופה של השחרור ההורים שלי החלו תהליך של גירושים. למעשה התהליך החל כבר בשלב הרבה יותר מוקדם בערך כשהייתי בן 16. התקופה הזו היתה מאוד קשה, מיותר לציין, אבל מצאתי את עצמי תומך בכל מי שיכולתי ומנסה לעזור לכולם להתמודד ואם לא אז לקחת על עצמי את כמה שאפשר מהקשיים שלו. הרגשתי שזו האחריות שלי, אני לוחם, התמודדתי עם דברים די מסובכים ואם מישהו יוכל להתמודד עם כל קושי שיגיע הרי זה אני. הסיפור די מורכב אבל אני אפשט אותו. תמיד הרגשתי שמרכיב מכריע באי ההצלחה של הנישואים של ההורים שלי הוא "ראיית שחורות" של אבא שלי, היכולת שלו למצוא רע, מסוכן, לא כדאי ומפחיד בכל דבר שהוצג מולו, בשנים האחרונות ניסינו אני ואחיי (אני בן-הזקונים, הוריי היו נשואים 35 שנים) לעזור לו לשנות את התכונה ההרסנית הזו כדי לשקם את הזוגיות ואיכות החיים שלו, ללא הצלחה. המשכנו הלאה. בשבועיים האחרונים התחלתי קשר עם בחורה מדהימה, מבוגרת ממני ב-4 שנים, זה לא הפתיע אף אחד שמכיר אותי, הכרנו תקופה ארוכה מכיוון שהיא עובדת עם אישתו של אחי ולאחרונה פיתחנו "כימיה" והחלטנו ללכת על זה. אתמול בלילה ישנתי אצלה, זו עדיין ההתחלה אז ניהלנו שיחה לפני שנרדמנו, להכיר אחד את השני, את החששות, רצונות, היא סיפרה לי כל מיני דברים על הקשרים הקודמים שלה שגרמו לי להרגיש שאני צריך רגע "לבלוע את זה" דברים בנאליים שכל זוג משתף ולא ייחסתי לזה חשיבות מכרעת. בזמן ששכבתי וחשבתי על זה היא הציעה הצעה לעשות משהו כיפי, מעין מתנה לאחי ואישתו ואני הגבתי ב-"אי אפשר" "לא יודעים", שליליות. ואז היא שאלה אותי בפשטות, חצי התלוצצות, "אתה תמיד מוצא ממה לחשוש, מה לא יעבוד וכו'...?" באותו הרגע השתתקתי, הפסקתי לחבק אותה ונשכבתי כאשר אני בוהה בתקרה, היא שאלה אותי אם נרדמתי ולא עניתי. הרגשתי לחץ בחזה, הגרון שלי נסגר והתאפקתי שלא לפרוץ בבכי, זה מאוד הלחיץ אותי. לא ישנתי לילה שלם לפני כן ולכן באיזשהו שלב נרדמתי. התעוררתי שוב לאחר כמה שעות שינה ואותן תחושות שבו לי, הלחץ בחזה, הגרון שנחנק והבכי שמתעקש לצאת הרגשתי שאותה תכונה שאני כל כך מתנגד לה אצל אבא שלי מופיעה אצלי ועתידה לזרוע כשלון בכל דבר שאעסוק בו. עברה בערך שעה וחצי בה הלחץ בחזה הפך לכאב, הגרון החל לכאוב דמעות אט אט החלו לצאת והרגשתי שאו שאני "עף מפה" או שאני מאבד את השפיות. קמתי, התלבשתי, הודעתי לה שאני עוזב דבר שפגע בה מאוד כי היא לא הבינה למה ואמרתי לה שאני לא יכול להסביר לה כרגע, שאני צריך ליהיות לבד, ויצאתי לכיוון הבית שלי תוך כדי שאני מתאפק לא לבכות. כעת אין לי ספק התחושה שלי שהתמודדתי עם מה שעבר עליי היתה שגויה ויש לי בעיות שכנראה אצטרך לפתור עם מטפל. כרגע מה שאני רוצה להבין הוא מה עבר עליי, התקף חרדה, או כל דבר אחר שיסביר את הלחצים בחזה והצורך החזק הזה לברוח מהמקום בו אני נמצא. אני מודה מאוד לכל מי שיגיב וינסה חעזור לי להבין מה היה ההתקף שחשתי בלילה. ניסן
שלום, אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל, אני בן 22, לא מזמן השתחררתי, הייתי לוחם ביחידה מובחרת. בערך באותה תקופה של השחרור ההורים שלי החלו תהליך של גירושים. למעשה התהליך החל כבר בשלב הרבה יותר מוקדם בערך כשהייתי בן 16. התקופה הזו היתה מאוד קשה, מיותר לציין, אבל מצאתי את עצמי תומך בכל מי שיכולתי ומנסה לעזור לכולם להתמודד ואם לא אז לקחת על עצמי את כמה שאפשר מהקשיים שלו. הרגשתי שזו האחריות שלי, אני לוחם, התמודדתי עם דברים די מסובכים ואם מישהו יוכל להתמודד עם כל קושי שיגיע הרי זה אני. הסיפור די מורכב אבל אני אפשט אותו. תמיד הרגשתי שמרכיב מכריע באי ההצלחה של הנישואים של ההורים שלי הוא "ראיית שחורות" של אבא שלי, היכולת שלו למצוא רע, מסוכן, לא כדאי ומפחיד בכל דבר שהוצג מולו, בשנים האחרונות ניסינו אני ואחיי (אני בן-הזקונים, הוריי היו נשואים 35 שנים) לעזור לו לשנות את התכונה ההרסנית הזו כדי לשקם את הזוגיות ואיכות החיים שלו, ללא הצלחה. המשכנו הלאה. בשבועיים האחרונים התחלתי קשר עם בחורה מדהימה, מבוגרת ממני ב-4 שנים, זה לא הפתיע אף אחד שמכיר אותי, הכרנו תקופה ארוכה מכיוון שהיא עובדת עם אישתו של אחי ולאחרונה פיתחנו "כימיה" והחלטנו ללכת על זה. אתמול בלילה ישנתי אצלה, זו עדיין ההתחלה אז ניהלנו שיחה לפני שנרדמנו, להכיר אחד את השני, את החששות, רצונות, היא סיפרה לי כל מיני דברים על הקשרים הקודמים שלה שגרמו לי להרגיש שאני צריך רגע "לבלוע את זה" דברים בנאליים שכל זוג משתף ולא ייחסתי לזה חשיבות מכרעת. בזמן ששכבתי וחשבתי על זה היא הציעה הצעה לעשות משהו כיפי, מעין מתנה לאחי ואישתו ואני הגבתי ב-"אי אפשר" "לא יודעים", שליליות. ואז היא שאלה אותי בפשטות, חצי התלוצצות, "אתה תמיד מוצא ממה לחשוש, מה לא יעבוד וכו'...?" באותו הרגע השתתקתי, הפסקתי לחבק אותה ונשכבתי כאשר אני בוהה בתקרה, היא שאלה אותי אם נרדמתי ולא עניתי. הרגשתי לחץ בחזה, הגרון שלי נסגר והתאפקתי שלא לפרוץ בבכי, זה מאוד הלחיץ אותי. לא ישנתי לילה שלם לפני כן ולכן באיזשהו שלב נרדמתי. התעוררתי שוב לאחר כמה שעות שינה ואותן תחושות שבו לי, הלחץ בחזה, הגרון שנחנק והבכי שמתעקש לצאת הרגשתי שאותה תכונה שאני כל כך מתנגד לה אצל אבא שלי מופיעה אצלי ועתידה לזרוע כשלון בכל דבר שאעסוק בו. עברה בערך שעה וחצי בה הלחץ בחזה הפך לכאב, הגרון החל לכאוב דמעות אט אט החלו לצאת והרגשתי שאו שאני "עף מפה" או שאני מאבד את השפיות. קמתי, התלבשתי, הודעתי לה שאני עוזב דבר שפגע בה מאוד כי היא לא הבינה למה ואמרתי לה שאני לא יכול להסביר לה כרגע, שאני צריך ליהיות לבד, ויצאתי לכיוון הבית שלי תוך כדי שאני מתאפק לא לבכות. כעת אין לי ספק התחושה שלי שהתמודדתי עם מה שעבר עליי היתה שגויה ויש לי בעיות שכנראה אצטרך לפתור עם מטפל. כרגע מה שאני רוצה להבין הוא מה עבר עליי, התקף חרדה, או כל דבר אחר שיסביר את הלחצים בחזה והצורך החזק הזה לברוח מהמקום בו אני נמצא. אני מודה מאוד לכל מי שיגיב וינסה חעזור לי להבין מה היה ההתקף שחשתי בלילה. ניסן