פאדיחה

[White Dragon]

פאדיחה

אני לא מאמינה - אבל זה מה שקרה לי היום - יש לי היום ומחר ימים חופשיים מהעבודה - אז התחלטי היום לנקות ולסדר את הבית (כולל לעבור על כל החשבונות והמכתבים שקיבלנו בחצי השנה האחרונה שהצטברו על השולחן ולתייק אותם, להתקשר לחברות לבקש את ה-group certificate בשביל החזרי מס, הורדת זבל ושאר מטלות כיפיות). כשהגעתי לשלב של לזרוק את הזבל יצאתי מהדלת האחורית - בלי מפתחות או פלאפון, שכחתי לסובב את הדבר הזה בדלת ככה שלא ינעל - ושמעתי את הקליק של הדלת וידעתי שנעלתי את עצמי בחוץ. קודם כל הורדתי את הזבל

ואז חשבתי מה לעזאזל לעשות. לחצתי על הזמזמים של כולם בבניין - שתי דירות ידעתי שריקות כי עזבו - והשאר כולם בעבודה. יצאתי לרחוב וניסיתי לשאול מישהו שעבר אם יש לו פלאפון אם אוכל לעשות שיחה בלה בלה בלה כי נעלתי את עצמי והוא אמר שאין לו פלאפון. יכול להיות שאין לו - ויכול להיות שבגלל שהייתי באמצע נקיונות, עם שיער שבטוח לא נראה משהו, טריינינג קרוע (הפייבוריט שלי שסבתא קנתה לי כשהייתי בת 17 ואני מסרבת לזרוק) ואימונית - הוא בטח חשב שהייתי הומלסית או משהו כזה... טוב - חשבתי שאני אנסה ללכת לבית של אבא של החברה - זה רק 20-30 דק' הליכה ויש לו מפתח נוסף, או לקחת את החשמלית או אני לא יודעת מה - ואז ראיתי מישהו באוברול כחול חוצה את הכביש והלכתי לשאול אותו אם יש לו פלפון אם אוכל בבקשה לעשות שיחה - מקסימום עוד "לא"... הוא אמר שאין לו שיחות יוצאות אבל הוא לבוס שלו יש - והלכתי איתו לבוס שלו. איך שזה יצא - אני לא יודעת במה הם עוסקים אבל 3 גברים חסונים באוברולים כחולים (איזה בזבוז עלי...

) - גברים כמו שגברים בכל העולם מול נערה במצוקה, הם שאלו איפה הבניין ואם יש חלון פתוח. יש - אבל אנחנו קומה עליונה ולאבא של החברה שלי יש במילא מפתח נוסף. לא עזר - הם העיפו מבט, הלכו להביא סולם מהואן, טיפסו מהצד של הבניין לקומה שניה, נכנסו דרך חלון האמבטיה (בקושי...) ופתחו לי את הדלת האחורית. בדרך החלון התעקם ואי אפשר לפתוח אותו יותר, אבל הם היו כ"כ נחמדים ונהדרים, כיף לדעת שיש אנשים שיעזרו לך סתם, בלי להכיר אותך, יפסיקו את מה שהם עושים ויעזרו לזרים. אפילו לא ידעתי איך להודות להם מספיק.

 

[ronnl]

3 גברים חסונים אמרת?

נו הייתי שמח להיות במקומך רק לכמה דקות

 

[itay82]

מזכיר לי...

לפני כמה חודשים הגעתי לשוודיה. זה היה ינואר ושלג כיסה את סטוקהולם. הלכתי הביתה (אני גר עם האקס כשאני שם) ופתאום שמתי לב ששכחתי את הקוד החדש של הבניין! הפלאפון השוודי שלי היה מחוסר בטריה והצרפתי לא פועל מעבר לתעלה. מצאתי את עצמי עם מזוודה ושני פלאפונים שלא פועלים במינוס 18 מעלות בשמונה בינואר (העיר ריקה אז). חשבתי ללכת לחפש מישהו עם פלאפון, אבל אין הרבה אנשים שסתם מטיילים בחוץ בשבע בערב במינוס שמונה עשרה. לאחר שתי דקות של שיטוטים הבנתי שצריך להיכנסל איזשהו מקום, כי אחרת אני אהפוך לעוד מוכרת גפרורים קטנה. נכנסתי למסעדה הפרסית ליד הבית שלנו ושאלתי את המלצרית (כמובן בלונדינית חביבה העונה לשם אלסה) אם יש לה פלאפון. כמובן שכן, רק מה הבעיה? סיפרתי לה מה קרה, ואז היא אמרה שהיא תבוא איתי לראות אם הכל בסדר, כך שבמקרה הכי גרוע אני אוכל לפחות להישאר במסעדה. היא הלכה לבקש מהבוס שישחרר אותה כי משהו נורא חשוב קרה, התקשרתי והאקס אמר לי מה הקוד החדש וצחק עלי ששכחתי. נערת החמד (עוד בזבוז עלי) עלתה איתי והכל, הציעה לעזור לי עם המזוודה, ממש נחמד והכל.