עת צרה היא ליעק וממנה יוושע

עת צרה היא ליעק וממנה יוושע

כך כתוב בספר ירמיהו פרק ל פסוק ז. ואכן עם ישראל בעת צרה ואני מקווה שבקרוב עם ישראל יוושע. איך וכיצד אינני יודע אך נסתרות דרכי האל ואליו מופנות תפילותי. פורום רייקי מביע צער עמוק על מותם של ילדים תמימים וטהורים שכל חטאם היה שהם יהודים. תנחומי למשפחות השכולות ויהי רצון שלא תדעו עוד צער ומצוקה והאל ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון ירושלים. ולמשפחות הפצועים מאחלים אנחנו רפואה שלמה מן השמיים רפואת הנפש ורפואת הגוף, בריאות ואריכות ימים בטוב ובנעימים, ורפואה קרובה לבוא. מכאן אני קורא לכל העוסקים במלאכת הקודש של אנרגיות הריפוי השונות לשלוח אהבה לכל הפצועים ובני משפחותיהם מי יתן ושזו תהיה הודעתי האחרונה בסיגנון זה! אוריאל מעוז מנהל פורום רייקי
 
שכל חטאם היה שהם יהודים

אוריאל היקר שלום בעייתי בקריאת הודעתך היא עם משפט זה: ``שכל חטאם היה שהם יהודים`` נו בוא ניהיה לרגע, אם ``נסתרות דרכי האל`` ואיננו יודעים את דרכיו איך אפשר לומר זאת? המוות והחיים שלנו ובשליטתנו, נכון מוות של ילדים הוא מוות ``קשה``, אך אין איש יודע לְמה באו ולמה הלכו, אם להשלים גלגול זה או לעזור לישות אחרת. מסופר על הצדיק שהיה הולך בשדה והיה רואה נשמות כל אבן ושיח והיה יודע כל נשמה, סיבת היותה וצורך תיקונה... ועל צדיק אחר מסופר שרצה בתכונתו של זה הקודם (ללא רצף זמן), וביקש מלמעלה את ה``ראייה`` המיוחדת הזו, לאחר שקיבל, התחיל להגיד לכל אחד את אופן תיקונו ובסעודה אחת שהוזמן הרב החל לראות ילד בן המלך שהיה כעת בן העניף אשר דרש ודרש תנאים של מלך אך בני המשפחה העניה סרבה..., הרב עמד לצד הילד ועזר וביקש שלא ידרשו ממנו את אשר דורשים ומגישים לילד בן העני, דבר זה רק גרם בסופו של דבר להחמרת המצב כי לאחר הארוחה ביקש הילד לישון במיטת מלכות ושמשרתות יציעו את מיטתו, השפחה זרקה את הילד מביתם... הרב שמע זאת לאחר תקופה מה וביקש באותו לילה מלמעלה שיקחו תכונה זו (אני בטוח שמכיר אתה את סיפורים אלו ולכן מקצר). נסתרות דרכי האל ואכן צער עצום נוסך על משפחות אלו אך הכל תלוי בתפיסת החיים והמוות. יום טוב
 
שכל חטאם....

וינשטיין היקר. אתה צודק בכל הנתונים הנ``ל אבל חשוב לזכור שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו... וכל המנסה לכלותינו הוא מסיבה אחת פשוטה: יהדותינו. ועל זה כתבתי: שכל ``חטאם`` היה היותם יהודים. ושכחתי בהודעה המקורית לשים את המרכאות. אור וטוב אוריאל מעוז
 
למעלה