עתיד טוב לשילוןט בארץ (קישור)

[mucool2]

לא בדיוק

אותו הדבר

לא בדיוק
ראה קישור (קצת למעלה מכאן).

 

[אלון 58]

יש בזה הגיון של פעם...

חוקי התעתיק נקבעו לפני עשרות שנים
(אולי אף יותר?) כמדומני על ידי האקדמיה ללשון העברית. כנראה שבאותו העת היה חשוב יותר ליור הבחנה בין האותיות השונות בעברית על ידי ייצוגן באמצעות אותיות לועזיות שונות. כך הגיעו להחלטה להבחין בין בית רפויה (V) לבין וו 0(W), או בין כף דגושה (K) לבין קוף (Q). יתכן שהשימוש ב-W לא נתפס אז כבעייתי במיוחד, לאור השימוש הרווח שנעשה באות הזו בשפות גרמניות, בהן היא מייצגת את הצליל של הוו. לדוגמא המלה Wasser בגרמנית, המבוטאת כ-"ואסר". בדיעבד ההחלטות שהתקבלו לא היטיבו עם שימוש שוטף בתעתיק על מנת לכתוב שמות של מקומות, כשהציבור מצפה ששלטים אלה יכתבו בשפה הנפוצה הקרויה אנגלית, ולא תעתיק לשפה לועזית בלתי-מוגדרת.

יש בזה הגיון של פעם...
אבל לא מתאים להיום,ורצוי שינוי מרענן.

 

[אוהד11]

כמי שעוסק בתרגום עלי לציין, כי כללי

יש בזה הגיון של פעם...
אבל לא מתאים להיום,ורצוי שינוי מרענן.

כמי שעוסק בתרגום עלי לציין, כי כללי
התעתיק של האקדמיה הם ארכאיים בחלקם ומוזרים עד מצחיקים במקרים אחרים. צודק אלון, כי יש אותיות עבריות שאינן ניתנות לכתיבה "נורמלית" בערבית ונזקקים לשעטנז. כך גם לגבי שפות אירופיות. מאידך יש בעיה עם מדפיסי/ציירי שלטים שאינם מקפידים על תעתיק האותיות, ודברים אלה נכונים לגבי שילוט הכבישים וגם לגבי שילוט במקומות אחרים

 

[דניאל בן אליעזר]

ההפך צריך ללמד כל ילד בישראל

יש בזה הגיון של פעם...
אבל לא מתאים להיום,ורצוי שינוי מרענן.

ההפך צריך ללמד כל ילד בישראל
איך אמורים להגות את השפה.. כולם יודעים איך הוגים את האות ח' אבל רוב האנשים לא עושים כן, זה ניחא... לפחות שידעו מה לא עושים נכון.

 

[דניאל בן אליעזר]

אתה לא הוגה את האות וא"ו נכון

בעבר הקרוב הפורום כבר התיחס לנושא..
והרבה נכתב על שגיאות ודברים מוזרים שנכתבים על שלטי-חוצות ושלטי-דרכים בישראל.אין יד מכוונת,וכל גוף עושה ככל העולה על רוחו.לפעמים נדמה שמי שאחראי על הכיתובים בשלטים הם אנשים אנאלפאביתיים,ואני חוזר ומעלה את השאלה ששאלתי אז:במרכז הארץ,בשלטים בהם יש הכוונה לעיר פתח-תקוה,מי קבע שזה חייב להכתב פתח תקווה?מה,קוראי עברית לא יודעים שמדובר באות "ו" שמבטאים אותה?ומדוע בטקסט הלועזי,זר שמזדמן לארץ צריך לקרוא פתה-תקואה= PETAH TIQWA?למה לא להשתמש באו "V",שהיא תעתיק נכון לאותיות "ו" או "ב" לא דגושה?לאנאלפאביתיים פתרונים.

אתה לא הוגה את האות וא"ו נכון
אכן יש להגות אותה כמו W....וככה תמיד הגו אותה מלבד מספר קהילות באשכנז שמשום מה אחריהן נעשה ההיגוי המקובל בעברית של המאה העשרים. ו=W צ=יש להגות כמו ס רק מהגרון (אות נחצית) ד עם דגש קל = D ד בלי דגש קל DH (כמו הצליל במילה האנגלית THE) ת עם דגש קל = T ת בלי דגש קל = TH (כמו הצליל במילה האנלית THIN) ג עם דגש קל = G ג בלי דגש קל = כמו האות הערבית ע'ין, צליל דומה לרי"ש יבשה, משהו בין האות כ' רפוייה לג (נסו בהשוואה לכ' רפויה להשמיע ג' רפויה..) ק = כמו K רק צליל נחצי (מהגרון) ט = כמו T רק צליל נחצי (מהגרון) זו הגייתה המקורית של השפה העברית על כן W באמת תעתיק נכון

 

[mucool2]

הגיה "מקורית"

אתה לא הוגה את האות וא"ו נכון
אכן יש להגות אותה כמו W....וככה תמיד הגו אותה מלבד מספר קהילות באשכנז שמשום מה אחריהן נעשה ההיגוי המקובל בעברית של המאה העשרים. ו=W צ=יש להגות כמו ס רק מהגרון (אות נחצית) ד עם דגש קל = D ד בלי דגש קל DH (כמו הצליל במילה האנגלית THE) ת עם דגש קל = T ת בלי דגש קל = TH (כמו הצליל במילה האנלית THIN) ג עם דגש קל = G ג בלי דגש קל = כמו האות הערבית ע'ין, צליל דומה לרי"ש יבשה, משהו בין האות כ' רפוייה לג (נסו בהשוואה לכ' רפויה להשמיע ג' רפויה..) ק = כמו K רק צליל נחצי (מהגרון) ט = כמו T רק צליל נחצי (מהגרון) זו הגייתה המקורית של השפה העברית על כן W באמת תעתיק נכון

הגיה "מקורית"
אתה מתכוון להגיה שהיתה נהוגה בטבריה במאה ה-9 לספירה? ההגיה של השפה העברית השתנתה לא מעט גם לפני כן (ויש לזה הוכחות, אבל לא אכנס לזה).

 

[הפרוייקט של אופיר כץ]

אכן זו ההגיה המקורית

הגיה "מקורית"
אתה מתכוון להגיה שהיתה נהוגה בטבריה במאה ה-9 לספירה? ההגיה של השפה העברית השתנתה לא מעט גם לפני כן (ויש לזה הוכחות, אבל לא אכנס לזה).

אכן זו ההגיה המקורית
תחפש תימנים בני 80+, חלק לא קטן מהם עוד מדבר ככה. כמובן שההגיה הזו כבר מיושנת. אין מקום לשמור את ההפרדות שהיו קיימות בעבר בין ח' "קשה" (אשכנזית) ל-ח "רכה" (מזרחית), הפרדה שעדיין קיימת בערבית. אין טעם להפריד בין ע רגילה ל-ע' הגרונית מאוד (גם זה עוד קיים בערבית), אבל במקרה של ק=Q כדאי להשאיר את ההבחנה, כי מדובר בשתי אותיות שונות (K הופכת ל-ח', Q תמיד תהיה ק), אבל זה לא בהכרח נכון במקרה של ו=W. גם את ההפרדה בין ט ל-ת אפשר לבטל בתעתיק (למעשה יש בלבול, כי מילים לועזיות נכתבות ב-ט למרות שהגייתן כמו ת). ואגב, הערה: התעתיק המקובל לירושלים הוא Yerushalayim, בעוד שבתנ"ך נכתב ירושלם (עם חיריק בין ה-ל ל-ם), זו צורה זרה לשפה העברית (שתי תנועות רצופות בלי עצור ביניהן), שיהיה קשה לתעתק כמו שצריך (Yerushalaim, Yerushala-im)

 

[mucool2]

מי אמר לך שההגיה התימנית היא

אכן זו ההגיה המקורית
תחפש תימנים בני 80+, חלק לא קטן מהם עוד מדבר ככה. כמובן שההגיה הזו כבר מיושנת. אין מקום לשמור את ההפרדות שהיו קיימות בעבר בין ח' "קשה" (אשכנזית) ל-ח "רכה" (מזרחית), הפרדה שעדיין קיימת בערבית. אין טעם להפריד בין ע רגילה ל-ע' הגרונית מאוד (גם זה עוד קיים בערבית), אבל במקרה של ק=Q כדאי להשאיר את ההבחנה, כי מדובר בשתי אותיות שונות (K הופכת ל-ח', Q תמיד תהיה ק), אבל זה לא בהכרח נכון במקרה של ו=W. גם את ההפרדה בין ט ל-ת אפשר לבטל בתעתיק (למעשה יש בלבול, כי מילים לועזיות נכתבות ב-ט למרות שהגייתן כמו ת). ואגב, הערה: התעתיק המקובל לירושלים הוא Yerushalayim, בעוד שבתנ"ך נכתב ירושלם (עם חיריק בין ה-ל ל-ם), זו צורה זרה לשפה העברית (שתי תנועות רצופות בלי עצור ביניהן), שיהיה קשה לתעתק כמו שצריך (Yerushalaim, Yerushala-im)

מי אמר לך שההגיה התימנית היא
המקורית? אין ספק שהתימנים שימרו הרבה עיצורים שאבדו בגלויות אחרות, אבל קשה לי להאמין שהכול נשמר בדיוק כמו שהיה לפני 3000 שנה, כי גם המסורות שלהם הושפעו ממקורות חיצוניים. די בטוח שכל הסיפור של בג"ד כפ"ת הוא מאוחר יחסית (תקופת בית שני או מאוחר יותר), ולפני כן האותיות האלה נהגו רק בצורתן ה"קשה" (יעני דגש קל). לגבי התעתיק - עלית כאן על נקודה חשובה. לדעתי התעתיק ה"רשמי" הוא בעייתי כי הוא לא דו-סטרי. K הופכת ל-ק, אבל ק הופכת ל-Q! איפה ההגיון כאן?

 

[דניאל בן אליעזר]

ההגיה התימנית מאד רחוקה מלהיות

מי אמר לך שההגיה התימנית היא
המקורית? אין ספק שהתימנים שימרו הרבה עיצורים שאבדו בגלויות אחרות, אבל קשה לי להאמין שהכול נשמר בדיוק כמו שהיה לפני 3000 שנה, כי גם המסורות שלהם הושפעו ממקורות חיצוניים. די בטוח שכל הסיפור של בג"ד כפ"ת הוא מאוחר יחסית (תקופת בית שני או מאוחר יותר), ולפני כן האותיות האלה נהגו רק בצורתן ה"קשה" (יעני דגש קל). לגבי התעתיק - עלית כאן על נקודה חשובה. לדעתי התעתיק ה"רשמי" הוא בעייתי כי הוא לא דו-סטרי. K הופכת ל-ק, אבל ק הופכת ל-Q! איפה ההגיון כאן?

ההגיה התימנית מאד רחוקה מלהיות
המקורית.. אם כבר ההגיה של הקהילות היהודיות בבבל ובסביבת ארץ ישראל נכונה יותר. אם כי יש ספקות אם היה הצליל של הקמץ (הגדול) מקובל אולי כצליל ביניים בין A לO.. שצורתו כצליל O נוהגת גם בקהילת תימן וגם בקהלת אשכנז

 

[mucool2]

מה שאני מנסה להסביר זה

ההגיה התימנית מאד רחוקה מלהיות
המקורית.. אם כבר ההגיה של הקהילות היהודיות בבבל ובסביבת ארץ ישראל נכונה יותר. אם כי יש ספקות אם היה הצליל של הקמץ (הגדול) מקובל אולי כצליל ביניים בין A לO.. שצורתו כצליל O נוהגת גם בקהילת תימן וגם בקהלת אשכנז

מה שאני מנסה להסביר זה
שאין דבר כזה "הגיה מקורית", כי ההגיה השתנתה ממקום למקום ובין תקופות שונות. זה תהליך טבעי שעובר על כל שפה.

 

[דניאל בן אליעזר]

נכון אבל חוקי השפה מוכיחים

מה שאני מנסה להסביר זה
שאין דבר כזה "הגיה מקורית", כי ההגיה השתנתה ממקום למקום ובין תקופות שונות. זה תהליך טבעי שעובר על כל שפה.

נכון אבל חוקי השפה מוכיחים
שיש להגות ו' כW אחרת מה לי ולכיוון דיפטונג במילה הוליד HIWLIDH הופך ל HOLIDH... (בכוונה שמתי DH בסוף

אם היו הוגים HIVLID.. אין שום בעייה

 

[mucool2]

נכון, אבל קשה להחזיר את הגלגל...

נכון אבל חוקי השפה מוכיחים
שיש להגות ו' כW אחרת מה לי ולכיוון דיפטונג במילה הוליד HIWLIDH הופך ל HOLIDH... (בכוונה שמתי DH בסוף

אם היו הוגים HIVLID.. אין שום בעייה

נכון, אבל קשה להחזיר את הגלגל...

 

[mucool2]

ובעניין התעתיק:

נכון, אבל קשה להחזיר את הגלגל...

ובעניין התעתיק:
לדעתי התעתיק צריך לבטא את ההגיה המקובלת, וההגיה המקובלת היא זאת שבה ו' עיצורית נהגית כ-V. תייר שקורא את השלטים צריך לדעת להגות את השמות בצורה שתובן ע"י כלל הציבור.

 

[alantan]

לא אם הוא מגיע מגרמניה...

ובעניין התעתיק:
לדעתי התעתיק צריך לבטא את ההגיה המקובלת, וההגיה המקובלת היא זאת שבה ו' עיצורית נהגית כ-V. תייר שקורא את השלטים צריך לדעת להגות את השמות בצורה שתובן ע"י כלל הציבור.

לא אם הוא מגיע מגרמניה...
אם מאייתים את פתח-תקווה כ-Petah Tikva, התייר הלמוט פון שלופן יחשוב כי מדובר ב-"פתח תקפה". (פה רפויה). לא שאני חושב שצריך להתחשב בגרמנים יותר מאשר בשאר העמים, אבל לומר ששימוש ב-V הוא מובן יותר אינו לגמרי מדוייק.

 

[mucool2]

בוא נלך רחוק...

לא אם הוא מגיע מגרמניה...
אם מאייתים את פתח-תקווה כ-Petah Tikva, התייר הלמוט פון שלופן יחשוב כי מדובר ב-"פתח תקפה". (פה רפויה). לא שאני חושב שצריך להתחשב בגרמנים יותר מאשר בשאר העמים, אבל לומר ששימוש ב-V הוא מובן יותר אינו לגמרי מדוייק.

בוא נלך רחוק...
ליפן למשל, ונראה איך מתעתקים W שם. ויש עוד לא מעט דוגמאות. הגרמנים צריכים להסתגל לכך שהכתיב הלטיני המקובל היום בעולם מבוסס על ההגייה האנגלית-לטינית ולא על זו הגרמאנית.

 

[הפרוייקט של אופיר כץ]

על תימנים, בג"ד כפ"ת והאקדמיה

מי אמר לך שההגיה התימנית היא
המקורית? אין ספק שהתימנים שימרו הרבה עיצורים שאבדו בגלויות אחרות, אבל קשה לי להאמין שהכול נשמר בדיוק כמו שהיה לפני 3000 שנה, כי גם המסורות שלהם הושפעו ממקורות חיצוניים. די בטוח שכל הסיפור של בג"ד כפ"ת הוא מאוחר יחסית (תקופת בית שני או מאוחר יותר), ולפני כן האותיות האלה נהגו רק בצורתן ה"קשה" (יעני דגש קל). לגבי התעתיק - עלית כאן על נקודה חשובה. לדעתי התעתיק ה"רשמי" הוא בעייתי כי הוא לא דו-סטרי. K הופכת ל-ק, אבל ק הופכת ל-Q! איפה ההגיון כאן?

על תימנים, בג"ד כפ"ת והאקדמיה
על-פי מילון אבן-שושן ההגיה התימנית היא הנכונה! טעיתי שהגדרתי אותה כ"מקורית". כמובן שאין שום דרך לדעת כיצד בדיוק דיברו לפני 3000 שנה, אבל נראה לי שעניין הבג"ד כפ"ת הוא כן מקורי. ההגיה הבסיסית היא רכה, אך הופכת לקשה בדגש חזק (אי אפשר לדגוש אותה רכה, ולראיה אותיות אחרות, כגון הגרוניות) וכן בראש מילה או הברה (כדי לעשות "סיפתח"), והדגש הקל הוא בעצם "דמוי-חזק". אבל זו רק התיאוריה שלי. לגבי הדו-סטריות, הרי שמדובר במשהו שהחל עוד באירופה האשכנזית. האשכנזים נהגו להגות ת כ-ס (דת=דוס, שבת=שבס), ולכן מילים לועזיות נכתבו ב-ט' (כדי לומר "טלגרף" ולא "סלגרף"), ומכאן הנוהג חדר לעברית ואומץ (אי אפשר לעצור את זה). אני, אגב, "מכוסח" עם האקדמיה ולא מוכן לקבל חלק מהצורות "התקניות" שהיא קבעה, למשל "אמריקנים": America היא מקום, an היא סיומת אירופאית לציון זיקה, והמקבילה העברית שלה היא "-י" או "-אי". מכאן אני מסיק שהצורה התקנית בעברית היא "אמריקאי" (למעשה "אמריקי", כאשר ה-א נוספה כדי לשמר את ה-a שבסוף שם המקום). הצורה שקבעה האקדמיה, "אמריקני" היא למעשה עם זיקה כפולה, כמו "יהודיי" או "דברימים" או "שלכך"), ולחלוטין אינה הגיונית. באופן דומה, איני מקבל את הצורה "מלטזי" (Malta + ese) אלא מעדיף "מלטאי" ובדומה "פורטוגלי" ולא "פורטוגזי". צורות "מסורתיות" (איטלקי) מקובלות עליי (ועל האקדמיה) מפאת היותן מושרשות בשפה.

 

[mucool2]

יש הוכחות רבות לכך שבג"ד כפ"ת

על תימנים, בג"ד כפ"ת והאקדמיה
על-פי מילון אבן-שושן ההגיה התימנית היא הנכונה! טעיתי שהגדרתי אותה כ"מקורית". כמובן שאין שום דרך לדעת כיצד בדיוק דיברו לפני 3000 שנה, אבל נראה לי שעניין הבג"ד כפ"ת הוא כן מקורי. ההגיה הבסיסית היא רכה, אך הופכת לקשה בדגש חזק (אי אפשר לדגוש אותה רכה, ולראיה אותיות אחרות, כגון הגרוניות) וכן בראש מילה או הברה (כדי לעשות "סיפתח"), והדגש הקל הוא בעצם "דמוי-חזק". אבל זו רק התיאוריה שלי. לגבי הדו-סטריות, הרי שמדובר במשהו שהחל עוד באירופה האשכנזית. האשכנזים נהגו להגות ת כ-ס (דת=דוס, שבת=שבס), ולכן מילים לועזיות נכתבו ב-ט' (כדי לומר "טלגרף" ולא "סלגרף"), ומכאן הנוהג חדר לעברית ואומץ (אי אפשר לעצור את זה). אני, אגב, "מכוסח" עם האקדמיה ולא מוכן לקבל חלק מהצורות "התקניות" שהיא קבעה, למשל "אמריקנים": America היא מקום, an היא סיומת אירופאית לציון זיקה, והמקבילה העברית שלה היא "-י" או "-אי". מכאן אני מסיק שהצורה התקנית בעברית היא "אמריקאי" (למעשה "אמריקי", כאשר ה-א נוספה כדי לשמר את ה-a שבסוף שם המקום). הצורה שקבעה האקדמיה, "אמריקני" היא למעשה עם זיקה כפולה, כמו "יהודיי" או "דברימים" או "שלכך"), ולחלוטין אינה הגיונית. באופן דומה, איני מקבל את הצורה "מלטזי" (Malta + ese) אלא מעדיף "מלטאי" ובדומה "פורטוגלי" ולא "פורטוגזי". צורות "מסורתיות" (איטלקי) מקובלות עליי (ועל האקדמיה) מפאת היותן מושרשות בשפה.

יש הוכחות רבות לכך שבג"ד כפ"ת
כלומר הפיצול בין הגיה דגושה לרפה היא התפתחות מאוחרת יחסית. ההוכחה הטובה ביותר היא בכך שאין בידול בשורשים (בניגוד ל-ש שמאלית לעומת ש ימנית!). הוכחות נוספות אפשר למצוא בשפות שמיות אחרות שבהן לא התרחש תהליך דומה (ערבית למשל), ובתרגומים מוקדמים של התנ"ך ליוונית. בעניין ההגיה התימנית - מי אמר שאבן שושן תמיד צודק?

 

[הפרוייקט של אופיר כץ]

אבן-שושן תמיד צודק?

יש הוכחות רבות לכך שבג"ד כפ"ת
כלומר הפיצול בין הגיה דגושה לרפה היא התפתחות מאוחרת יחסית. ההוכחה הטובה ביותר היא בכך שאין בידול בשורשים (בניגוד ל-ש שמאלית לעומת ש ימנית!). הוכחות נוספות אפשר למצוא בשפות שמיות אחרות שבהן לא התרחש תהליך דומה (ערבית למשל), ובתרגומים מוקדמים של התנ"ך ליוונית. בעניין ההגיה התימנית - מי אמר שאבן שושן תמיד צודק?

אבן-שושן תמיד צודק?
אני אמרתי שאבן-שושן תמיד צודק? הוא לא תמיד צודק, וגם האקדמיה לא תמיד צודקת! בעניין בג"ד-כפ"ת, אי אפשר להשוות ל-ש' מכיוון ששם מדובר בצורות נבדלות לחלוטין ש"התנקזו" לאותה האות (בכתובות קדומות יש צורות נפרדות ל-ש' ימנית, ש' שמאלית ו-ס'), בעוד שבג"ד-כפ"ת היא אות ש"התפצלה" לשתי הגיות שמשתנות בהתאם למקומו של העיצור במילה. ביוונית המודרנית, לידיעתך, האות ביתא נהגית כ- V מעט קשה (הצירוף פאי-מיו הוא העיצור B), ויתכן שכך היה המצב גם ביוונית הקדומה. כלומר - שתי צורות ה-ב' תועתקו לביתא כי הביתא ניצבת ביניהן. ההשוואה לערבית קצת לא נוחה לי, מכיוון שהערבית אינה כה קרובה לעברית. יותר נכון יהיה לנסות להשוות לארמית (עדיין שפה מדוברת).

 

[mucool2]

אתה צודק ברוב הדברים

אבן-שושן תמיד צודק?
אני אמרתי שאבן-שושן תמיד צודק? הוא לא תמיד צודק, וגם האקדמיה לא תמיד צודקת! בעניין בג"ד-כפ"ת, אי אפשר להשוות ל-ש' מכיוון ששם מדובר בצורות נבדלות לחלוטין ש"התנקזו" לאותה האות (בכתובות קדומות יש צורות נפרדות ל-ש' ימנית, ש' שמאלית ו-ס'), בעוד שבג"ד-כפ"ת היא אות ש"התפצלה" לשתי הגיות שמשתנות בהתאם למקומו של העיצור במילה. ביוונית המודרנית, לידיעתך, האות ביתא נהגית כ- V מעט קשה (הצירוף פאי-מיו הוא העיצור B), ויתכן שכך היה המצב גם ביוונית הקדומה. כלומר - שתי צורות ה-ב' תועתקו לביתא כי הביתא ניצבת ביניהן. ההשוואה לערבית קצת לא נוחה לי, מכיוון שהערבית אינה כה קרובה לעברית. יותר נכון יהיה לנסות להשוות לארמית (עדיין שפה מדוברת).

אתה צודק ברוב הדברים
חוץ מבג"ד כפ"ת. ברור לחלוטין שהפיצול בא בשלב מאוחר בהתפתחות השפה, וסביר שזה קרה בתקופת בית שני או אחריה. ההשוואה לארמית לא תהיה מוצלחת, כי דוברי הארמית היו אותם דוברי עברית והם הגו את שתי השפות בצורה דומה. "עברות" דומה קרה גם למילים שנכנסו לעברית מיוונית. למשל אכסניה, שהגייתה המקורית היא xenia, ושהיום היו מתעתקים אותה ל"קסניה". גם במילה זו ה-כ רפתה, למרות שהמקור היה "דגוש".

 

[הפרוייקט של אופיר כץ]

עוד יש דוברי ארמית !

אתה צודק ברוב הדברים
חוץ מבג"ד כפ"ת. ברור לחלוטין שהפיצול בא בשלב מאוחר בהתפתחות השפה, וסביר שזה קרה בתקופת בית שני או אחריה. ההשוואה לארמית לא תהיה מוצלחת, כי דוברי הארמית היו אותם דוברי עברית והם הגו את שתי השפות בצורה דומה. "עברות" דומה קרה גם למילים שנכנסו לעברית מיוונית. למשל אכסניה, שהגייתה המקורית היא xenia, ושהיום היו מתעתקים אותה ל"קסניה". גם במילה זו ה-כ רפתה, למרות שהמקור היה "דגוש".

עוד יש דוברי ארמית !
יהודי עורפה ("עורפלים") מדברים ארמית (לפחות המבוגרים שבהם), ובנוסף להם יש עוד כמה אלפי דוברי ארמית מוסלמים ונוצרים בגבול סוריה-עיראק-טורקיה. בנוסף לכך הכנסיה הנוצרית-סורית משתמשת בשפה הסורית, שגם כן קרובה מאוד לעברית. אפשר גם להשוות לשומרונית (ליד מוסך אגד בחולון). כל אלה שמיות מערביות/צפוניות כמו העברית, למה להרחקי לשפה הערבית (שמית דרומית). בכל אופן, לא טענתי שבאי אילו מן השפות אכן יש שתי הגיות לאותיות בגד" כפ"ת, ואני לא טוען שאתה טועה, הפיצול אינו מקורי (אחרת היו אותיות נפרדות) אלא מאוחר. עם זאת, ורסיות שונות של העברית קיימות כבר כ-3000 שנה לפחות ויתכן שהפיצול "הצעיר" הוא עוד משלהי ימי בית ראשון (אם השומרונים מפצלים) או ראשית ימי בית שני.