עשיתי מעשה ובכל זאת מרגישה לא שמחה מזה.

עשיתי מעשה ובכל זאת מרגישה לא שמחה מזה.

הרקע: התחלתי עבודה חדשה . אני יוצאת מאוד מוקדם בבוקר וחוזרת בשעה 17 לבית שנראה כמו סדום ועמורה או מינימום סופת טורנדו עברה בו. להזכיר יש רק ילדה אחת בבית במשך היום בת כמעט 14 תקועה רוב השעות בחדר שלה במחשב או במיטה. היום הגיעה הסאגה לגבהים שלא חשבתי שאגיע אליהם. חזרתי עייפה ומסמורטטת עם מליון שקיות מהסופר, צנחתי ליד הדלת חסרת כוחות. פתחתי בשארית כוחותי את הדלת והיא מופיעה לי מהחדר שלה, אמרתי לה להכניס את השקיות וקיבלתי תשובה: לא בא לי. אמרתי לה כבר בשיא העצבים אך בתקיפות רבה ביותר שאת התשובה הזו אני בחיים לא רוצה לשמוע ממנה, היא בבית כל היום, יכלה להעביר סמרטוט על השולחן, להוריד את הצלחת שאכלה לכיור, לאסוף את הבגדים שלה ועוד מליון דברים שלה שמפוזרים בסלון. ושזו היתה הפעם האחרונה שהיא עונה לי בנוסח הזה ושיש לה גם חובות בבית לא רק זכויות. כאמור השיחה היתה ברוגע פחות או יותר למרות שהייתי מאוד כעוסה בפנים. ואכן אחרי זה היא אספה הכל, ניקתה, לקחה את מה שצריך לכיור ולפח. ועוד שאלה אם זה נראה בסדר ואמרתי שכן. אבל ביקשתי גם שתטאטא את הרצפה ואחרי זה שחררתי אותה. כולה עבדה בקושי 15 דקות. ובכל זאת אני מרגישה משונה, לא מאושרת, כאילו באיזה שהוא מקום זה לא היה צריך להתבצע בצורה הזו. תודה שהקשבתם לי. פרקתי.
 

יונית7

New member
אל תרגישי לא בנוח, אין דרך אחרת.

אם לא דורשים מהם- לא מקבלים כלום. וגם כשדורשים ומתחננים, לא תמיד זה עוזר. החינוך לעזרה בבית צריך כנראה להתחיל בגיל צעיר. הבת שלי למשל גדלה כל השנים כמו נסיכה, לא ציפיתי ממנה לעזרה והיום גם אם אני מבקשת היא עושה לי טובה. אין מצב שתעזור מיוזמתה.
 

liatporaz

New member
אין לנו ברירה

לפעמים צריך להציב גבולות בצורה כזו. ואמרה לי פעם מישהי חכמה, שהילדים בסופו של דבר יעריכו את זה
 

NewH

New member
מבחינת מה שאני אומרת

כשאני מבקשת עזרה- זה ברמת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". זו לא הצעה, או שאלה עם 3 תשובות נכונות- אני ביקשתי עזרה וכמו שאם הם יבקשו עזרה אני אעזור, אז כמובן שאני מצפה שיעזרו לי. בעיני זה בסיסי ליחסי תחשבות ועזרה הדדית.
 

AYELET1

New member
תראי, זה נורא לא נעים לכעוס, מותיר הרגשה

פיכסית אבל... התשובה חצופה ברמות. אין שום סיבה שנערה בת 14 לא תבצע כמה דברים בסיסיים כפי שתיארת (ואפילו מעט יותר מזה). אז ההרגשה שלך רעה אבל היא תעבור. השאלה היותר חשובה היא, איך מעבירים את העובדה שחלק מהמטלות בבית הוא בהחלט שלהם (ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בחפציהם). איך היה בעבר?
 
תודה רבה. לצין שההתנהגות שלה החלה רק לפני

שנתיים עד אז היתה ילדה טובה מבית בריטניה. היא ראתה פשוט חברות שלה שלא עושות כלום בבית ונידבקה מהם. אז אתמול היתה תשובה חצופה ובעקבותיה מה שעשיתי. בערב היא כבר ביקשה סליחה ובאה לראות איתי במיטה טלויזיה. נראה איך יהיה מחר. ושאלה שלא קשורה - בעקבות העבודה שלי שאני כרגע לא בבית כשהילדים כן בבית אני שוקלת לקנות פלאפון. שמענו על המבצע המשפחתי מישהי/מישהו יכול להאיר את עיני האם זה טוב, מה מקבלים, כמה עולה וכו'. המון המון תודה.
 

bimbo.

New member
אני לא מבינה מדוע יש לך הרגשה רעה...

עשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות. עובדה, שהילדה מילאה את הוראותיך ועוד ביקשה סליחה. מה יש? אסור לך לכעוס על התנהגות חצופה? מדוע תמיד נדמה לנו שאנו עושות עוול לילדינו? הגיע הזמן לצאת מרגשות האשמה הפולניים האלה. תראי שכעת היחסים בינך ובין בתך יהיו הרבה יותר טובים.
 
תודה התמונה שלך שוה אלף מילים

כל כך מתוקים ויש לי היום נאחס כי פוטרתי לפני שעתיים
 

iris mom of two

New member
מבאס

אצלי זה התחיל קריירה של אמא בבית (מרצון). בהצלחה אם מה שתרצי. נצלי את הזמן שיש לך על הפיצויים!
 

liatporaz

New member
מצטערת לשמוע

זה בהחלט לא נעים. אבל הרבה פעמים אירועים כאלה פותחים בפנינו הזדמנויות שלא חשבנו עליהם מקווה שגם כאן, יקרה אותו הדבר
 
רק הערה אחת

לא בטוח שהילדה הבריטית המנומסת שלך "נדבקה" מהחברות הבטלניות שלה. יכול להיות שפשוט היא עברה מגיל הילדות, בו נורא רוצים לרָצות את אימא לגיל ההתתבגרות בו ריצוי ההורה לא ממש מטריד אותם, אלא מציאת המרחב האישי. אז חלק מהמרדנות מתבטאת בחוצפה "לא בא לי" - לא נורא, זה חלק מדרך הביטוי. עובדה שהיא עדיין ילדונת, ועדיין רוצה להיות "ילדה טובה אנגליה" כי היא ביקשה סליחה, והיא באה להתפנק במיטה עם אימא. תביאי בחשבון שיכולה להיות גם התנהגות אחרת, כעוסה, "ברוגז" וטריקת דלתות . וגם זה לא נורא- ויעבור.
 

bimbo.

New member
לאמא של דפנה עוד קצת מתוקים

כדי לעודד אותך. אבל את יודעת מה אומרים: "כשנסגרת דלת אחת, נפתחת אחרת". מקווה שתמצאי משהו יותר טוב.
 

yamkachol

New member
יש לך בת בגיל ההתבגרות - התנהגותה לא חריגה.

אם היתה ממשיכה להיות ילדה טובה בריטניה - אז היה מתאים להתלונן. מבחינתי - יש לך הרבה ממה להתגאות - ואת עוד תרווי ממנה הרבה נחת. כעת היא בתקופה של לשבור מוסכמות - והיא בודקת איך את תגיבי. היא מצפה שתגיבי - משום שיודעת את הכללים בבית. מחפשת שתזכירי לה... אני במקומך, הייתי אומר לעצמי שהיא כעת בגיל ההתבגרות, ועלי לזכור שתפקידי לשים לה גבולות - אותם היא מחפשת , בצורה של עשית דברים שלא מקובלים עלי, בצורה זו או אחרת. ראשית לזכור - אנו אוהבים. שנית - עלי להיות רגוע במידת האפשר - ומצד שני שמעצבנים אותי - מתאים שאתעצבן. פלא פון - זו עוד הוצאה כספית (חוץ מהקניה) - עוד כ - 15 ש"ח לחודש - לפני שמדברים. כשמדברים. צפוי שתדבר עם חברות/חברים, ואת תשימי לה גבולות - לפי שיקול דעתך ( וכיסך). יש גם כרטיסים עם כמות מוגבלת של שיחות (בכל חברה של טלפון נייד) - לא בקיא כ"כ . כדאי לשקול טוב עד כמה הוא באמת נחוץ - כאמור משום שמדובר בעוד הוצאה כספית. שיהיה לך בצלחה, והרבה נחת מילדיך.
 

yamkachol

New member
אמא של דפנה - כל הכבוד לך - ולבתך.

תראי, הילדים - הם ילדים....ואנחנו ההורים... כל אחד ותפקידו. היא מתנהגת כמו ילדה , ואת כמו הורה. ומה שיפה - שהיא קבלה את שאמרת לה - לא התווכחה, התחצפה וכו'. אני מסתכל על המצב - לו הייתי במקומך. הייתי טופח לעצמי על השכם. היה מצב שלא מקובל עלי - לא ויתרתי - עמדתי על שלי - היא קבלה את עמדתי ללא ויכוחים או התחצפות (ועצבים). מה כ"כ נורא??? עכשיו, אפשר להזכיר (מה לעשות), לשבח ו(אחרי שעושה) ולחבק -חזק חזק, קרוב קרוב. שהרי אתן אוהבות - וזה הבסיס לחיים שלנו .זה הבסיס לקשר ביננו ההורים וילדינו. לילה טוב, והרבה חלומות פז.
 
תודה לכולכם. נרגעתי.

הייתי בעבודה היום 3 שעות וביקשתי לא לחזור לשם יותר. אישרו לי בלב לא שלם אבל זהו החופש התחיל בשופינג לא נורמלי הייתי צריכה להרגע ומיד נכנסתי לקניון וסיימתי הצטיידות בית ספרית קניתי רם אורן החדש ועוד ספר לנערה וספר לנערה שבדרך (בתי השניה בת ה-12) הגעתי לא תאמינו לבית מדוגם. אני עדיין בשוק בהלם טוטאלי כי אתמול הלכתי לישון מוקדם ועדיין הבית לא התפרק.
 

liatporaz

New member
נחמד לקרוא את העדכון

מקווה שאת מרגישה יותר טוב, בטוחה שהפיטורין יצרו הרגשה לא טובה. קחי לך כמה ימים של פסק זמן לפני שתחשבי מה הלאה.
 
למעלה