מירי, בלילה חשבתי עליך ../images/Emo29.gif ../images/Emo1.gif
בדיוק בהקשר של להחזיק ילד על הידיים והתמכרות לסמים בגיל מאוחר: נזכרתי בפסיכולוג אחד לא ידוע, אבי הפסיכואנליטיקה, קראו לו משהו כמו זיגמונד פרויד (Sigmund Freud 1865-1939), שהגיע למסקנה (לאחר טיפול במטופלים בעלי הפרעות רגשיות) ש"התנהגות לא תקינה נובעת מהתבטאות לא נאותה של דחפים מולדים - יצרים עזים המועגנים בביגולוגיה האנושית..." פרויד טען שתינוק נולד מלא בדחפים ואינסטינקטים פרימיטיביים (איד). במהלך השנים הראשונות לחיים מופיע אצל הילד האגו. תפקידו של האגו, לדברי פרויד, הוא למצוא דרכים "בטוחות ונאותות" לביטוי הדחפים האינסטיקטיביים. "כך מפתח הילד את הכושר לעכב את סיפוק הדחפים כדי להיענות לתביעות החברה, במיוחד לאלה המועברות לו על ידי הוריו..." פרויד הציע גם תיאוריה למה מבוגרים מסגלים לעצמם סגנונות שונים של התנהגות חברתית ורגשית. הוא טען שבכל שלב, הדבר הבסיסי שהילד רוצה לעשות הוא, לספק את הדחף לתענוג חושי בחלק מסוים של הגוף. אלה שלבים נורמלים וכל הילדים עוברים אותם באותו סדר ובערך באותם גילאים. לדעתו של פרויד, האישיות של האדם היא "תולדה של המידה בה סיפוק הדחפים מוגבל או מטופח בשלבים מסוים. גם תת סיפוק וגם סיפוק יתר עלולים להביא לחרדה ולקיבעון, שבן אדם לא הצליח לפתור את הסוגיות המרכזיות בשלב מסוים ממשיך לחיות אותן שוב ושוב בדרכים סמליות. למשל, תינוק שגומלים אותו מהיניקה בכוח, נעשה חרד על שנשלל ממנו מקור מרכזי זה של סיפוק אוראלי, ולכן ממשיך להתמקד ב"סוגיות אוראליות", בשלבים מאוחרים יותר בחייו. אדם כזה יכול להיעשות טרוד בהשגת טיפול מאחרים, או להתמכר לאלכוהול כדי להתמודד עם הרגשת הבדידות. מאחר שהקונפליקט האוראלי המוקדם טמון בתת ההכרה של האדם, אין הוא מודע לסיבות להתהגויותיו אלה." כלומר, בשורה התחתונה (בסגנון של לידלוף): מי שגמלו אותו טרם זמנו דינו הוא אחד - להיות אלכוהליסט. הציטוטים נלקחו מתוך הספר "התפתחות הילד - טבעה ומהלכה" / אלן סרוף, רוברט קופר וגאני דהארט בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמודים 38-39. ספר מענין מאוד, אגב. בכל מקרה, ג´ין לידלוף לא המציאה את התיאוריה הזו. היא היתה קיימת בערך 50 שנה לפניה והיא עדין מהווה בסיס לתיאוריות רבות בפסיכולוגיה. מה שהיא עשתה זה לקחת את השורה התחתונה, את תמצית התיאוריה וזרקה אותה במשפט אחד להורים. כשיש לך רקע בפסיכולוגיה (כמו שלרובינו אין), אז אתה לא מתרגש במיוחד לקרוא שורה כזו, ואתה יודע מאיפה היא הגיעה. כשאין לך רקע ההקשר נראה כל כך תלוש וכל כך לא אמיתי שהוא מעורר חשד.
