עשיתי את זה
היי לכולם !!!! אני בת אל בת24 מדרום הארץ ... ב13/6/11 ליפני מספר ימים עברתי את הניתוח של קיצור קיבה ....... אני חדשה כאן בפורום והייתי רוצה קצת לשתף אותכם בהחלטה לעשות את הניתוח .... כול חיי גדלתי בסביבה שמנה ... אחים אבא אימא משפחה כולם שמנים ...... דאגתי גם לרפד לי סוללה של חברים שמנים .... שהכול יהיה נוח ...... יש לי אימא שבמטבח אלופה כול דבר שהיא נוגעת בו הופך לארוחה טעימה ומשמינה...... כול חיי חייתי במשקל עודף ..... ולא לא הפריע לי .... (כאילו כן אבל בחוץ שידרתי שלא) וככה גדלתי על אוכל ... בצקים ... שטויות ... אוכלל טוב.... בבוקר בלילה ... לא היו לי לא שעות ובטח שלא ארוחות מסודרות .... בגיל 18 וחצי עם משקל של 90 קילו מצאתי את שאהבה נפשי ...... (גבר גרוש בן 40 +3 ילדים ).. ואני רווקה בת 18 בעלי לעתיד אז.. והגרוש שלי עכשיו .... התאהבתי בו והוא בי .... הוא קיבל אותי כמו שאני תמיד דאג להגיד שאני יפה ומהממת מושכת ... סקסית ... ושהוא אוהב כול סנטימטר בי .. שכול קילו בי משובח ... ואני המשכתי להשמין ... בתירוץ שהוא אוהב אותי ככה ולו ? לו היה נוח... אחרי שנתיים נכנסתי להריון ובחודש ה3 להריוני עם משקל של 105 קילו ... נכנסתי תחת החופה....... כולם ? כולם היו בהלם .... אימא לא הבינה מה קורה לי איך אני הבת המוצלחת שהייתה בטוחה שיצא מימני הרבה התחתנתי עם גבר גרוש עם 22 שנה הפרש ועוד 3 ילדים מאחוריו ??? כול המשפחה אחים אימא אבא כולם אמרו שלא יבוא לחתונה בכדי להזיז אותי מההחלטה שלי ואני ? אני הייתי מאוהבת .. לא ראיתי כלום... אהבתי אותו .. בדיעבד עכשיו אני מבינה שפשוט היה לי כיף שהוא מקבל אותי ככה.... וככה עם 105 קילו , ועוברית קטנה בבטן הייתי מתחת לחופה.... הייתי יפה..... שמנה אבל יפה.... שיער ארוך עד הטוסיק שטני ... אישה צעירה .. עם פנים של מלאך .. ותמימות? תמימות שיוצאת מהעיניים .... והוא? גבר מבוגר כול מי שראה אותנו יחד שאל אם זה אבא שלי ...... לא עניין אותי כלום ...... וכן כולם באו לחתונה ... הייתה חתונה יפה ... ומוזרה ... .ואחרי חצי שנה ילדתי את ביתי הבכורה והיחידה שירה ..... אחרי הלידה כבר הייתי במשקל של 120 קילו ...... ולא לא התחלתי דיאטה.... המשכתי לאכול ... ולהשמין .. ולא ראיתי את ההרס העצמי שאני בונה לי ..... עברו הימים החודשים וגם השנים והתחילה אלימות ..... אלימות פיזית ומילולית ....הקנאות חלחלה בו ... ולמרות היותי שמנה אני גם אישה יפה (בצניעות ) ... כול מקום שהיינו הולכים סגורה לא לראות ולא לדבר ..... זה הלך והחריף עם התירוץ שאני אוהב אותך ככה ... ומי ייקח אותך במצב הזה ...... אחרי 3 וחצי שנים של נישואין וילדה מהממת אחת .... הלכתי למקלט ... כן כן מקלט.... מקלט של נשים מוכות ...... בהוראת המשטרה בטענה שהוא מסוכן .... שם הבנתי ... שכול הסיפור של אני אוהב אותך ככה היה סוג של שליטה.. וביטחון שככול שאני אשמין אהפוך לאישה סגורה יותר ושלו הרבה יותר ..היה לו פחד שאם הפחית במשקל ... ולו במעט "יפתחו לי העיניים " ....ואעזוב אותו. כי הבין את מה שעשיתי ואני ? אני פיתחתי תלות אליו עד כדי כך שבאחד הלילות במקלט כשאני פגועה מימנו אני בוכה ומתגעגעת אליו ... אבל ככול שעבר הזמן וגדלתי ... תרתי משמע וכבר לא הייתי ילדה ולא כבר לא מסונוורת .... הבנתי ... את הטעות שעשיתי איך נכנסתי תחת הכנפיים שלו ..... והיה שם חם ובטוח בלי שיהיה שם אף אחד שישפוט אותי .... ואזאחרי מסכת עינויים לא קלה ... התגרשנו .... ועם משקל עצום של 130 קילו ילדה בת 23 גרושה ואימא לילדה מהממת אחת ..... מצאתי את עצמי בחיים האמיתיים ... עובדת ... ויוצאת לדייטים ... כןן כול דייט אמרו לי כמה אני יפה ... וכול דייט אמרו לי שאני אישה מושכת וכול דייט אמרו לי שאני כוסית על ... אבל... ויש אבל גדול ... אני צריכה להוריד במשקל .. ולא לא 5-6 קילו מדובר על 40-50 קילו ואף יותר...... ואני ??? המשכתי לאכול ובדקתי אופציות לניתוחים כירורגים ... וכל מי שהיה מדבר איתי על דיאטה היה לי את התירוץ אני אוכלת ועוד מעט ניתוח ....וככה העלתי עוד 5 קילו ... הרבה ניחמו אותי וציינו את האופי הטוב שליי ... את הפניים המעלפות שלי ... ושאני יפה גם ככה .. וחכמה ... ואיכותית ואני ??? אני נישענתי על זה ...... עד שהבנתי....... הבנתי שאם אני לא תופסת את עצמי בידיים באמת!!!!!!! והולכת לעשות משהו עם המשקל הזה אני אמשיך להשמין ... ולהיות לבד... גם חולה גם שמנה ולא כבר ממש לא יפה....אבלל זהו החלטתי שדי שאני לא ממשיכה ככה והלכתי באמת!!! לקבוע תור... וככה בתאריך 12/6 התאשפזתי במחלקה הכירורגית א' בבית החולים סורוקה בב"ש עיר מגוריי .. באו חברים משפחה .. כולם .. וגם הוא... כן הוא... הגרוש המהולל ... ואמר לי בפנים קרות ... הלוואי שלא תצאי מכאן לעולם ... ואני ? אני הבנתי שהוא נתן לי כוח לעשות את הניתוח הזהה להראות לו שאני שווה יותר הרבה יותר!!!!!!!!!!!!! בלילה שכולם הלכו שידעתי שבבוקר אני עושה ניתוח ומשנה את החיים שלי ... שכבתי במיטה בבית החולים .... כשהעיניים שלי בוהות בווילון .. וזלגו לי דמעות ... דמעות של אושר כמובן .... הבנתי שבצעד הזה אני מחזירה לעצמי את השליטה בגוף שלי........ וככה נרדמתי עם דמעות בעיניים ושיר אחת שמתנגן לי מהסלולר .... " אל תלך בדרכו של אחר ואל תיכנע לחולשות של הגוף " (סינרגיה שיר בעיפרון ) ב6:30 בבוקר באה אחות הפשיטה אותי והכינה אותי לניתוח...... שכבתי במיטה עירומה כביום היוולדי עם חלוק שקשור מאוחרה בצבע ירוק מחריד...... וראיתי רק גבר שסוחב אותי כול הדרך לקומה הראשונה קומת הניתוחים ...... ב10:30 בבוקר התאוששתי מההרדמה מנסה להקשיב לקיבה לבטן .... לכאבים ... לתחושות .... ולא לא הרגשתי כלום רק גולה בגרון .. שגורמת לי לבכות ..... והיום ??? היום אני בדיוק יום אחד מאז שהשתחררתי מהבית חולים עדין שמנה..... ולא לא מאמינה שעשיתי את הצעד הזה .... כול כך גאה בעצמי ובהחלטה ההזויה הזאת .... כותבת לכם .. ומבינה .. שהצלתי את החיים שלי!!!!!! עדין כואב.... והחתכים עוד מחלימים (תרתי משמע) והעיניים קדימה..... מקווה שבסיפור שלי ... תמצאו את הדמעות הכאב והאושר בו בזמן .... ושתבינו שנהנתי מתקופת השומן ... מהאוכל הטוב ומהאין גבול אפשריות .... אבל יותר נהנת מהנס שמחזיק אותי כבר 3 ימים ללא רעב... תודה לבית חולים סורוקה ולפרופסור לנצברג ... (המנתח ) ותודה לכם .. שיש את הפורום הזה לספר את הסיפור שלי יש לי פייסבוק למי שמעוניין בשאלות תמונות או בפרטים נוספים בת אל בירן
היי לכולם !!!! אני בת אל בת24 מדרום הארץ ... ב13/6/11 ליפני מספר ימים עברתי את הניתוח של קיצור קיבה ....... אני חדשה כאן בפורום והייתי רוצה קצת לשתף אותכם בהחלטה לעשות את הניתוח .... כול חיי גדלתי בסביבה שמנה ... אחים אבא אימא משפחה כולם שמנים ...... דאגתי גם לרפד לי סוללה של חברים שמנים .... שהכול יהיה נוח ...... יש לי אימא שבמטבח אלופה כול דבר שהיא נוגעת בו הופך לארוחה טעימה ומשמינה...... כול חיי חייתי במשקל עודף ..... ולא לא הפריע לי .... (כאילו כן אבל בחוץ שידרתי שלא) וככה גדלתי על אוכל ... בצקים ... שטויות ... אוכלל טוב.... בבוקר בלילה ... לא היו לי לא שעות ובטח שלא ארוחות מסודרות .... בגיל 18 וחצי עם משקל של 90 קילו מצאתי את שאהבה נפשי ...... (גבר גרוש בן 40 +3 ילדים ).. ואני רווקה בת 18 בעלי לעתיד אז.. והגרוש שלי עכשיו .... התאהבתי בו והוא בי .... הוא קיבל אותי כמו שאני תמיד דאג להגיד שאני יפה ומהממת מושכת ... סקסית ... ושהוא אוהב כול סנטימטר בי .. שכול קילו בי משובח ... ואני המשכתי להשמין ... בתירוץ שהוא אוהב אותי ככה ולו ? לו היה נוח... אחרי שנתיים נכנסתי להריון ובחודש ה3 להריוני עם משקל של 105 קילו ... נכנסתי תחת החופה....... כולם ? כולם היו בהלם .... אימא לא הבינה מה קורה לי איך אני הבת המוצלחת שהייתה בטוחה שיצא מימני הרבה התחתנתי עם גבר גרוש עם 22 שנה הפרש ועוד 3 ילדים מאחוריו ??? כול המשפחה אחים אימא אבא כולם אמרו שלא יבוא לחתונה בכדי להזיז אותי מההחלטה שלי ואני ? אני הייתי מאוהבת .. לא ראיתי כלום... אהבתי אותו .. בדיעבד עכשיו אני מבינה שפשוט היה לי כיף שהוא מקבל אותי ככה.... וככה עם 105 קילו , ועוברית קטנה בבטן הייתי מתחת לחופה.... הייתי יפה..... שמנה אבל יפה.... שיער ארוך עד הטוסיק שטני ... אישה צעירה .. עם פנים של מלאך .. ותמימות? תמימות שיוצאת מהעיניים .... והוא? גבר מבוגר כול מי שראה אותנו יחד שאל אם זה אבא שלי ...... לא עניין אותי כלום ...... וכן כולם באו לחתונה ... הייתה חתונה יפה ... ומוזרה ... .ואחרי חצי שנה ילדתי את ביתי הבכורה והיחידה שירה ..... אחרי הלידה כבר הייתי במשקל של 120 קילו ...... ולא לא התחלתי דיאטה.... המשכתי לאכול ... ולהשמין .. ולא ראיתי את ההרס העצמי שאני בונה לי ..... עברו הימים החודשים וגם השנים והתחילה אלימות ..... אלימות פיזית ומילולית ....הקנאות חלחלה בו ... ולמרות היותי שמנה אני גם אישה יפה (בצניעות ) ... כול מקום שהיינו הולכים סגורה לא לראות ולא לדבר ..... זה הלך והחריף עם התירוץ שאני אוהב אותך ככה ... ומי ייקח אותך במצב הזה ...... אחרי 3 וחצי שנים של נישואין וילדה מהממת אחת .... הלכתי למקלט ... כן כן מקלט.... מקלט של נשים מוכות ...... בהוראת המשטרה בטענה שהוא מסוכן .... שם הבנתי ... שכול הסיפור של אני אוהב אותך ככה היה סוג של שליטה.. וביטחון שככול שאני אשמין אהפוך לאישה סגורה יותר ושלו הרבה יותר ..היה לו פחד שאם הפחית במשקל ... ולו במעט "יפתחו לי העיניים " ....ואעזוב אותו. כי הבין את מה שעשיתי ואני ? אני פיתחתי תלות אליו עד כדי כך שבאחד הלילות במקלט כשאני פגועה מימנו אני בוכה ומתגעגעת אליו ... אבל ככול שעבר הזמן וגדלתי ... תרתי משמע וכבר לא הייתי ילדה ולא כבר לא מסונוורת .... הבנתי ... את הטעות שעשיתי איך נכנסתי תחת הכנפיים שלו ..... והיה שם חם ובטוח בלי שיהיה שם אף אחד שישפוט אותי .... ואזאחרי מסכת עינויים לא קלה ... התגרשנו .... ועם משקל עצום של 130 קילו ילדה בת 23 גרושה ואימא לילדה מהממת אחת ..... מצאתי את עצמי בחיים האמיתיים ... עובדת ... ויוצאת לדייטים ... כןן כול דייט אמרו לי כמה אני יפה ... וכול דייט אמרו לי שאני אישה מושכת וכול דייט אמרו לי שאני כוסית על ... אבל... ויש אבל גדול ... אני צריכה להוריד במשקל .. ולא לא 5-6 קילו מדובר על 40-50 קילו ואף יותר...... ואני ??? המשכתי לאכול ובדקתי אופציות לניתוחים כירורגים ... וכל מי שהיה מדבר איתי על דיאטה היה לי את התירוץ אני אוכלת ועוד מעט ניתוח ....וככה העלתי עוד 5 קילו ... הרבה ניחמו אותי וציינו את האופי הטוב שליי ... את הפניים המעלפות שלי ... ושאני יפה גם ככה .. וחכמה ... ואיכותית ואני ??? אני נישענתי על זה ...... עד שהבנתי....... הבנתי שאם אני לא תופסת את עצמי בידיים באמת!!!!!!! והולכת לעשות משהו עם המשקל הזה אני אמשיך להשמין ... ולהיות לבד... גם חולה גם שמנה ולא כבר ממש לא יפה....אבלל זהו החלטתי שדי שאני לא ממשיכה ככה והלכתי באמת!!! לקבוע תור... וככה בתאריך 12/6 התאשפזתי במחלקה הכירורגית א' בבית החולים סורוקה בב"ש עיר מגוריי .. באו חברים משפחה .. כולם .. וגם הוא... כן הוא... הגרוש המהולל ... ואמר לי בפנים קרות ... הלוואי שלא תצאי מכאן לעולם ... ואני ? אני הבנתי שהוא נתן לי כוח לעשות את הניתוח הזהה להראות לו שאני שווה יותר הרבה יותר!!!!!!!!!!!!! בלילה שכולם הלכו שידעתי שבבוקר אני עושה ניתוח ומשנה את החיים שלי ... שכבתי במיטה בבית החולים .... כשהעיניים שלי בוהות בווילון .. וזלגו לי דמעות ... דמעות של אושר כמובן .... הבנתי שבצעד הזה אני מחזירה לעצמי את השליטה בגוף שלי........ וככה נרדמתי עם דמעות בעיניים ושיר אחת שמתנגן לי מהסלולר .... " אל תלך בדרכו של אחר ואל תיכנע לחולשות של הגוף " (סינרגיה שיר בעיפרון ) ב6:30 בבוקר באה אחות הפשיטה אותי והכינה אותי לניתוח...... שכבתי במיטה עירומה כביום היוולדי עם חלוק שקשור מאוחרה בצבע ירוק מחריד...... וראיתי רק גבר שסוחב אותי כול הדרך לקומה הראשונה קומת הניתוחים ...... ב10:30 בבוקר התאוששתי מההרדמה מנסה להקשיב לקיבה לבטן .... לכאבים ... לתחושות .... ולא לא הרגשתי כלום רק גולה בגרון .. שגורמת לי לבכות ..... והיום ??? היום אני בדיוק יום אחד מאז שהשתחררתי מהבית חולים עדין שמנה..... ולא לא מאמינה שעשיתי את הצעד הזה .... כול כך גאה בעצמי ובהחלטה ההזויה הזאת .... כותבת לכם .. ומבינה .. שהצלתי את החיים שלי!!!!!! עדין כואב.... והחתכים עוד מחלימים (תרתי משמע) והעיניים קדימה..... מקווה שבסיפור שלי ... תמצאו את הדמעות הכאב והאושר בו בזמן .... ושתבינו שנהנתי מתקופת השומן ... מהאוכל הטוב ומהאין גבול אפשריות .... אבל יותר נהנת מהנס שמחזיק אותי כבר 3 ימים ללא רעב... תודה לבית חולים סורוקה ולפרופסור לנצברג ... (המנתח ) ותודה לכם .. שיש את הפורום הזה לספר את הסיפור שלי יש לי פייסבוק למי שמעוניין בשאלות תמונות או בפרטים נוספים בת אל בירן