עשו חיים!

עשו חיים!

לאחרונה אני נהנה להשתמש בכלי שאני מכנה אין שום כוח עלי אדמות שיכול להניע אותי מלהנות עכשיו אני הולך עם זה ברחוב, בעבודה, ואכן נהנה, בלי קשר למה שקורה או מה שלא קורה. לפני כמה ימים הבוס בעבודה צעק עלי בקשר למשהו, בוס ערס, מקלל, וצועק, ובעבר זה תמיד הרתיע אותי נורא, ושיבש לי את כל היום אחרי הארוע, אך הפעם פשוט הקשבתי לתוכן דבריו וחיכיתי עד שיסיים לצעוק, ואז פתרתי איתו את זה במילה בערך. ואז אמרתי לעצמי בחלומות הלילה שאני אתן לו את הכוח להניע אותי מלהנות! וחזרתי להנות תוך שניה ! אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם במצב חוויתי שהייתם רוצים לשנות, הזכירו לעצמכם אצל מי בעצם נמצא הכוח, ואז ביחרו להרגיש מה שלכם בא להרגיש, ולא מה שהנסיבות או אנשים אחרים מכתיבים. להית'!
 

יה-יה

New member
אפשר גם אחרת

כלי מעולה. מראה שאפשר להגיב אחרת ממה שהרגלנו את עצמנו. מזכיר לי דוגמא: אני עובדת עם ילדים פצפונים. כחלק מחיינו השוטפים בגן, אנחנו נתקלים המון בתלונות שונות: - הוא אמר לי... - הוא הוציא לי לשון - הוא עושה לי פרצופים - הוא כועס עליי * החינוך המסורתי (ההוא של פעם
) היה מסביר לילד ה"פוגע" שזה 'לא בסדר' ומחזק את הנעלב. היום, בעקבות שינויים שאני עוברת (כל הזמן
) קשה מאד להעליב אותי. באמת! מדהים עבורי, אבל זה כך וזה אמיתי. ולכן חשבתי על דרכים אחרות לתגובה בקרב הילדים. אפשר ללמד אותם לקבל דברים ביותר הומור וקלילות (במסגרת ההתפתחות שלהם, כמובן). באחת הפעמים שאחד הילדים פנה אליי בתלונה שמישהו הוציא לו לשון, שאלתי אותו - 'נו, וקרה לך משהו?' הילד צחק והשיב בשלילה. לאור התגובה של הילד הנ"ל והרגיעה שהוא הרגיש אחרי (שזה בעצם לא כל כך נורא שהוציאו לו לשון), ניסיתי תגובות דומות במקרים קלים דומים וזה תמיד נותן לילד להבין שלא חייבים להגיב בכעס. שני הצדדים צוחקים בסופו של דבר וממשיכים כרגיל. כמובן שבמקרה שיש פגיעה כלשהי (מילולית/פיזית/אחרת), אנחנו מטפלים בדרכים אחרות (מחנכות או לא...
)
 

jedi

New member
להפיץ את הבשורה

אולי תשימי הודעה דומה בפורומים שקשורים לחינוך? (או לפחות תתני לי רשות לשים שם קישורים להודעה הזאת?)
 
גם אני משתמשת בשיטה הזו ...

בבית עם הילדים, במיוחד עם הקטנה שהיא מאוד רגישה ולוקחת הכל ללב ונעלבת בקלות. לאט לאט אני מעלה את "דרגת הקושי" בנושא.
 

TCDS1234

New member
אני לא כל כך מסכחמה איתך

סליחה אני לא כל כך מסכימה איתך.בקשר לעבודה ,אולי בנושא מנחה בחיים כן. ,כי אם את שכירה והעבודה חשובה לך חשבי טוב כי בחוץ לא מחכה שום דבר יותר טוב. דבר שני,הוא הבוס,שלא תביני אני באותה סיטואציה כל הזמן ,רק שהיום אחרי הרבה שנים אני קצת חוששת שמא אמצא את עצמי בחוץ. למרות שאני בטוחה שבעבודה היום יומית אני מצויינת ואפילו יותר ,ואל נשכח הבוסים לא אוהבים אנשים עם בטחון ,הם יותר מסתדרים עם החלשים שכל דבר אומרים כן הבוס ,כן נשמה, ועוד .. ועוד.. כיום אני נמצאת במצב לא כל כך בטוח וזה לא עושה טוב בנשמה. למרות שבעבודה אני לא כל כך מראה וזה מרגיז אותם יותר את הבוסים.
 
את יודעת מה תמיד היה מוזר בעיניי?

בעיקר בשיחות עם אנשים.. שהם מתעקשים להיות צודקים, ולהתווכח, דווקא בנושאים, שהם לא מצליחים איתם בחיים. פתחת את ההודעה שלך, בזה שאת לא כל כך מסכימה איתי, שאגב אין לי שום בעיה עם זה. ואחרי זה התחלת לפרט על הבעיה שיש לך בנושא, ושאת לא עושה את מה שאמרתי, ושיש לך בעיה.. ועם זה הסברת מה בוסים אוהבים, ומה הם לא, ואיך צריך להתנהג, כאילו את כבר יודעת מה הדרך הנכונה, אבל בד בבד הסברת כמה זה עושה לך רע לנשמה. אם מה שחשבת שנכון עד היום, ומה שאת מסכימה איתו, לא השיג לך את התוצאות הרצויות שעושות לך טוב לנשמה.. אז מה דעתך אולי לנסות משהו שאת לא מסכימה איתו? ולראות אז איך התוצאות? בהצלחה.
 
למעלה