ערפל.

ערפל.

חלק נכלל בשלם הלא גמור ותוך כדי נעלמת בדרך לא ברורה, בכביש לא סלול. ואז בא החיוך ורואים שהוא אמיתי אבל משהו בו מרגיש את הפחד שעוטף מסביב. ואז, עוד קליפה יורדת והבהירות שוב חוזרת ומהר מאד הערפל תופס את מקומו, ואני עיוורת. ולפעמים, ברגעיי החושך כשאני מאבדת את ראייתי חושי האחרים מתחדדים ונוח לי יותר להיות אני. ובאותו הרגע, שהאור נדלק זה הרגע בו אני מתבלבלת, ולפעמים קצת נעלמת. ואז אני מבלבלת ואולי קצת מתעלמת. ועכשיו, נותר רק לחכות לאפלה המוארת.
 
איזה יופי צעיף

כרגיל נהנת לקרוא את שאת כותבת, כל כך יפה
 

LeeTom

New member
../images/Emo150.gif

כל חיינו הם סודות ופתרונם וזה מה שעושה אותם למעניינים כל כך. מאוד התחברתי!
 

princhipeta

New member
טיבעי כ"כ..

אני מרגישה כך המון פעמים, מתבלבלת, נעלמת... יש כזה שיר של איה כורם.
 
למעלה