ריקי זו אני
Well-known member
גבר מודאג... תוהה, מחפש תשובות. איך ולמה מצא אותי? יכולה לקבל את הסבריו ויכולה להבין דבר מתוך דבר, דבר והיפכו... ובכלל.
ערן (שם בדוי) מגדיר את עצמו 'גרוש באושר'... ולי אין סיבה לפקפק בדבר... שהרי תמיד אני אומרת שבפירוק זוג ו/או משפחה... צד א' שמח כי לחופש נועד... וצד ב' אבל...
אמרתי לו... 'אתה אמנם גבר זר... אבל אני מדברת דוגרי... ואם הדוגריות מידי תגיד ואמתן' חייך והנהן... ההצעה התקבלה.
בת 21 הייתי, לא מבינה דבר מהעולם. כל הניסיון שלי בחיים היו מה שילמדו בבית הספר, ומניקיון בתי אשכנזים עם אמא ואחיות לפרנסת המשפחה.
פעם ראשונה מחוץ לבית ההורים, פעם ראשונה לילה במשרד באישור אח בןגר..., פעם ראשונה עם גבר זר מחוץ לבית... פעם רטשונה פאב בעיר... פעם ראשונה אלכוהול (בירה) עובר לי בגרון... - לא המקום שלי... לא לאופי שלי... לא אני... ולא שייך אלי.
הגבר שהיה מעלי, בתוכי... לו היה לי פוסטר שלו בגודל מספיק, כזה לנשק את פיו מידי בוקר בלי להיסתבך? הייתי בוחרת בפוסטר...
כי כשאת בפעם הראשונה עירומה (פחות או יותר), מול גבר זר עירום... המגע שלו לא נעים... אפילו מפחיד. מפחיד מאוד...!
כשהוא חודר ואת מעט מטושטשת... אבל מוכנה אליו... זה כואב. ממש ממש כואב...
ערן אמר לי הם בני 18...
כשהחלו הבחילות בדקתי. הסוד. לא הוא ולא אחיות שלי ולא אמא... רק אני עם עצמי... כ"כ פחדתי, פחד מוות פחדתי. פחדתי מאלוהים, פחדתי מעצמי, פחדתי שאבי שבקושי נושם ימות בגללי... הרגשתי את הסטירות מהאחים... הרגשתי את נחת זרועם... האגשתי איך המצח ניפגש ברצפה...הרגשתי את ההשפלה. חיפשתי פתרון..., רומנטיקה לא היתה שם. שמץ לא.
ואז הוא בא. רקד סביבי את אבהותו... ובעיקר מצא פתרון מושלם...
עברנו דרך בית הורי... אספנו את מטלטלי..., אימי ארזה לי את המעט שהיה שלי... כיסתה את ראשי בכפות ידיה וברכה אותי... ושלחה אותי לדרכי תוך שהיא מעודדת אותי 'את עושה ילד אשכנזי'... איזה מעלה אצל הנחותים ביותר מבין מפוני המעברות... 'תפסה אשכנזי...'
שעה וחחצי נסיעה לילית משכונת המפונים במרכז... אל בית הוריו..., אולי יותר.
לכאורה? הפתרון המושלם... פעם ראשונה בחיי שהיה לי חדר משלי... חצי ארון בגדים רק שלי...מיטב עם מזרון שלי... סדין וציפה נקיים מריחים... נפלאים. היו לי נעלי בית משלי... כאלה נעימים, גם כותונת לילה משלי... ולהפנים שמים רותחים במקלחת 24/7, ושנזכיר כאן אמבטיה???
הכל כמו כלוב מלכותי...
הגהר המרשים ההוא... הלוחם המהולל, יפה הבלורית שפתר לי את עניין ההריון הלא רצוי... המשיך את עיסוקיו בתל אביב ושב אל בית הוריו בשישי אחר הפקקים... ויוצא בשבת - לפני...
ספרתי לו על קבלת הפנים המאוד 'לבבית' שיכולה בחורה ממעמד נמוך ומבית ממש לא טוב, וממוצע צפון אפריקאי... בבית מהמעמד הבינוני העליון... אשכנזי כמעט אליטיסטי... - לא שיפרו במאום את הזוגיות שלא היתה שם..., גם היחס שהשתנה מקצה לקצה ככל שגדלה הבטן... כי בתוך זו צומח/ת נכד/ה... לא הפך אותנו לזוג...
וכך לידה ועוד אחת... ואחרון הבנימין שכבר נועד לו הכבוד להציל את זוגיות הוריו... והוא לא הצליח במשימה הכ"כ מורכבת...
'בקיצור' שאל ערן... להניח לבני ה-18 לפלס את דרכם לבד?'
בערב ההוא... אחרי עשר שנות נתק... מסיבת היובל לכבודו. הייתי שם. הייתי שם בתחושה נפלאה... 'הוא שלי'... הבנתי שיותר מהחופש שלי, יותר מהעסקים שלי... יותר מהכסף שצברתי... יותר מהדירות להשכרה שהשק3עתי... אני רוצה אותו... אני ארד למדבר, אני אהיה לפניו... לצידו... ומאחוריו. אני אגן עליו בגופי עד יומי האחרון...
התחושה הזו היכתה בי בעוצמה לא נורמלית כשהייתי בת 42...
ערן (שם בדוי) מגדיר את עצמו 'גרוש באושר'... ולי אין סיבה לפקפק בדבר... שהרי תמיד אני אומרת שבפירוק זוג ו/או משפחה... צד א' שמח כי לחופש נועד... וצד ב' אבל...
אמרתי לו... 'אתה אמנם גבר זר... אבל אני מדברת דוגרי... ואם הדוגריות מידי תגיד ואמתן' חייך והנהן... ההצעה התקבלה.
בת 21 הייתי, לא מבינה דבר מהעולם. כל הניסיון שלי בחיים היו מה שילמדו בבית הספר, ומניקיון בתי אשכנזים עם אמא ואחיות לפרנסת המשפחה.
פעם ראשונה מחוץ לבית ההורים, פעם ראשונה לילה במשרד באישור אח בןגר..., פעם ראשונה עם גבר זר מחוץ לבית... פעם רטשונה פאב בעיר... פעם ראשונה אלכוהול (בירה) עובר לי בגרון... - לא המקום שלי... לא לאופי שלי... לא אני... ולא שייך אלי.
הגבר שהיה מעלי, בתוכי... לו היה לי פוסטר שלו בגודל מספיק, כזה לנשק את פיו מידי בוקר בלי להיסתבך? הייתי בוחרת בפוסטר...
כי כשאת בפעם הראשונה עירומה (פחות או יותר), מול גבר זר עירום... המגע שלו לא נעים... אפילו מפחיד. מפחיד מאוד...!
כשהוא חודר ואת מעט מטושטשת... אבל מוכנה אליו... זה כואב. ממש ממש כואב...
ערן אמר לי הם בני 18...
כשהחלו הבחילות בדקתי. הסוד. לא הוא ולא אחיות שלי ולא אמא... רק אני עם עצמי... כ"כ פחדתי, פחד מוות פחדתי. פחדתי מאלוהים, פחדתי מעצמי, פחדתי שאבי שבקושי נושם ימות בגללי... הרגשתי את הסטירות מהאחים... הרגשתי את נחת זרועם... האגשתי איך המצח ניפגש ברצפה...הרגשתי את ההשפלה. חיפשתי פתרון..., רומנטיקה לא היתה שם. שמץ לא.
ואז הוא בא. רקד סביבי את אבהותו... ובעיקר מצא פתרון מושלם...
עברנו דרך בית הורי... אספנו את מטלטלי..., אימי ארזה לי את המעט שהיה שלי... כיסתה את ראשי בכפות ידיה וברכה אותי... ושלחה אותי לדרכי תוך שהיא מעודדת אותי 'את עושה ילד אשכנזי'... איזה מעלה אצל הנחותים ביותר מבין מפוני המעברות... 'תפסה אשכנזי...'
שעה וחחצי נסיעה לילית משכונת המפונים במרכז... אל בית הוריו..., אולי יותר.
לכאורה? הפתרון המושלם... פעם ראשונה בחיי שהיה לי חדר משלי... חצי ארון בגדים רק שלי...מיטב עם מזרון שלי... סדין וציפה נקיים מריחים... נפלאים. היו לי נעלי בית משלי... כאלה נעימים, גם כותונת לילה משלי... ולהפנים שמים רותחים במקלחת 24/7, ושנזכיר כאן אמבטיה???
הכל כמו כלוב מלכותי...
הגהר המרשים ההוא... הלוחם המהולל, יפה הבלורית שפתר לי את עניין ההריון הלא רצוי... המשיך את עיסוקיו בתל אביב ושב אל בית הוריו בשישי אחר הפקקים... ויוצא בשבת - לפני...
ספרתי לו על קבלת הפנים המאוד 'לבבית' שיכולה בחורה ממעמד נמוך ומבית ממש לא טוב, וממוצע צפון אפריקאי... בבית מהמעמד הבינוני העליון... אשכנזי כמעט אליטיסטי... - לא שיפרו במאום את הזוגיות שלא היתה שם..., גם היחס שהשתנה מקצה לקצה ככל שגדלה הבטן... כי בתוך זו צומח/ת נכד/ה... לא הפך אותנו לזוג...
וכך לידה ועוד אחת... ואחרון הבנימין שכבר נועד לו הכבוד להציל את זוגיות הוריו... והוא לא הצליח במשימה הכ"כ מורכבת...
'בקיצור' שאל ערן... להניח לבני ה-18 לפלס את דרכם לבד?'
בערב ההוא... אחרי עשר שנות נתק... מסיבת היובל לכבודו. הייתי שם. הייתי שם בתחושה נפלאה... 'הוא שלי'... הבנתי שיותר מהחופש שלי, יותר מהעסקים שלי... יותר מהכסף שצברתי... יותר מהדירות להשכרה שהשק3עתי... אני רוצה אותו... אני ארד למדבר, אני אהיה לפניו... לצידו... ומאחוריו. אני אגן עליו בגופי עד יומי האחרון...
התחושה הזו היכתה בי בעוצמה לא נורמלית כשהייתי בת 42...