עריקה ..

עריקה ..

אצל הגדול שלי זה מופיע בעיתות רתיחה .. אצל הבינוני, כפנטזיה שצפה מידי פעם .. הקטן לא הזכיר את זה מעולם .. מה תגידו כשהצאצאים ירצו לערוק וללכת לחיות עם אבא ?
 

יערית

New member
בקיץ

נסענו רכשתי לכולנו מזוודות אישיות מהגדול ועד הקטן, איכותיות כאלו שלא נקרעות או נשחקות ולא של לואיס ויטון. הם יכולים לערוק איי מתיי שרק ירצו על גופתי המתה
סתם סתם...הם איימו עליי שלא יעזבו אותי בחיים, איך בכל זאת משכנעים אותם שאני חרא של אמא ושיותר כדאי להם לחיות אצל אבא? איך משכנעים אותם שהדבש שהם מלקקים אצלי לא ניתן בכל מקום ולכן כדאי להם לערוק מידיי פעם לאביהם לשם הפרופורצייה. ואם נחזור למזוודות, לאחרונה האקס מנצל אותם יפה איתם ואני נהנתתתתתתתת
 
לערוק מידי פעם הא ?

תן .. תן לי חופש :) דיברתי על עריקה קבועה ... אמא - אני רוצה לגור אצל אבא באופן קבוע ...
 

יערית

New member
חופש...

זו המילה הכי מדוברת בבית שלי, אני דורשת אותו, הילדים שלי דורשים אותהו, האקס שלי מקבל אותה, חופש חופש חופש.... אצלי זו בכלל אהבה חופשית , כך שאם יבוא היום והם ירצו "לערוק", אני אעשה את המקסימום שביכולתי לארוז להם את הבגדים יפה יפה ואחכה להם אחרי 3 ימים בפתח הדלת :)) וברצינות, הילדים שלי כ"כ אוהבים לחיות לידי וזה לא מובן מאליו, אני פשוט יודעת למה הם אוהבים לחיות איתי , כך שאבא שלהם זה לא בא בחשבון, והאמן לי שהשנה האחרונה לקחה אותנו לכמה שיחות בעיניין והילדים אחרי שנרגעו אמרו : "לעולם לא"! אז אני אמשיך לדרוש את החופש שלי
 
קשה לי להאמין

שזה אי פעם יקרה אבל אם היה ו . . . לא אוכל להגיד שום דבר בענין, זאת תהיה זכותו המלאה בענין
 
מעבר לזכותו?

אתה מתכוון לאיך אני ארגיש? קשה לי לענות על זה עד שלא אהיה שם מאמינה שקל זה לא יהיה כלל בטח שלא אושר ושמחה גם לא הקלה
 
קשה יהיה יותר..

להסביר את זה לסביבה.. כי לעצמי..היתי מצליחה להסביר..כשמרגיעים את תחושת ה"כישלון" כי זה באמת לא כישלון זאת פריבילגיה שיש לילדים גרושים..לבחור לגור עם מי שהם הכי מסתדרים לפעמים זה לאוו דווקא עריקה..זאת בחירה מתוך זה שאצל האב התנאים אופטימליים יותר ולא כפועל יוצא מיחסים של אמא ובן/בת בהנחה שיש לאב את התנאים והיכולות והרצון..והכוח הנפשי להתמודד עם אחריות כזו. אני הייתי יכולה רק לפנטז על זה...וכמה שפינטזתי.. ומה אתה אומר על זה..ששלושתם יעברו לגור אצלך..? תאפשר זאת תתמודד עם זה בגאווה תספר להם שהכי טוב אצל אמא.. תספר להם שאינך יכול..להתמודד עם זה..?
 
כמו שאמרה

המתולתלת, קשה קצת לדעת כשאני לא שם .. אני גם לא חושב שזה משהו שיקרה ביחס לשלושתם ביחד (אלא אם חלילה תקרה קטסטרופה) במקרה של קטסטרופה - ברור לי שזה משהו שאתמודד איתו בגאווה .. במקרים בדידים - כשזה על מקום של רצון מהותי (ולא קריזה), ובתאום מול אמא שלהם - נראה לי שזה משהו שלא אמנע
 
המממ

כמו שאמרה בקי (אפילו היא לעיתים צודקת :), המורכבות של גידול ילדים היא רבה. לא רואה מצב ריאלי שזה יקרה, ולכן גם לא באמת מתכונן נפשית :) אבל אם תצוץ היתכנות - אני רוצה להאמין שאהיה שם כדי להענות ..
 
בהחלט

המורכבות היא גדולה וברגע של להודות על האמת..היא היתה מורכבת בהרבה גם בשבילי לפעמים גדולה עליי בהרבה מידות של סובלנות ונוכחות תמידית ולכן שיחקתי בפנטזיה של..מה יקרה אם הילדים ירצו לעבור לגור איתו.. ולי יהיה חופש......מכל המורכבות הזו והמעמסה שרדתי.. עכשיו אני מפנטזת על הרגע...שהם יעברו לגור לבד.
 

b e c k y

New member
מילים ריקות. (ברוב המקרים)

בן הזוג הקודם שלי, היה עסוק מאד בלספר לכל העולם איזו אמא מזניחה היא גרושתו וכמה מזל יש לילדים שלהם שהוא נמצא בסביבה. למעשה, היה מדובר רק בבת הצעירה שעדיין חיה עם האם. בשלב מסויים, הקשר בין האם לבת (בת העשרה) הגיע לנקודת רתיחה (באשמת שתיהן, שתיהן היו טיפשות באותה מידה) והאב היה מתוסכל מאד. הצעתי לו לדבר איתן ולהציע שהבת תעבור לגור אצלו. לא היתה בכך שום בעיה. היתה לו דירה גדולה, לבת היה שם חדר גדול ומאורגן, הוא גר במרחק דקה מבית הספר שלה ומחבריה ומצבו הכלכלי היה מעולה +. מצחיק להזכר בכמות סיפורי הסבתא, התרוצים והעיוותים שהוא נזקק להם על מנת להוכיח (לעצמו בעיקר) באותות ובמופתים שהוא ממש לא יכול לקחת אליו את הבת. מה שלא הפריע לו להמשיך לספר כמה הוא הורה מוצלח לעומת האם. הרבה גברים לא מבינים ולא מתארים לעצמם כמה קשה ואינסופי הוא הטיפול בילדים. הם לוקחים את הילדים לביקורים באמצע השבוע ובסופי בוע, אבל זה אפילו לא קצה קצהו של הטיפול בהם. יש כל כך הרבה פרטים קטנים "ושקופים" שכרוכים בגידול הילדים שמי שאינו המטפל העיקרי, אינו מכיר. (תשאלו את אוקסי). בקיצור... אל יתהלל חוגר כמפתח... רוב הגברים שפגשתי, לא באמת היו מוכנים לקחת על עצמם את תפקיד המטפל העיקרי. ובכלל לא התייחסתי כאן לשאלת רצון הילדים, אלא רק למציאות המשתמעת מאחורי המילים. ביתם העיקרי של הילדים והמטפל העיקרי בהם הוא החלטה של ההורים ולא של הילדים. הילדים רואים את התמונה הצרה ואין להם את הידע או היכולת להבין ולבחון את שלל המרכיבים. מבחינתי, זה אינו עניין לדיון עם הילדים. אם אביהם יבוא ויגיד שהוא רוצה להיות ההורה המשמורן, אני אדון איתו בעיניין.
 
בקי

אני חושבת שהוא התכוון לכך כשהילדים מגיעים לגיל שיש להם את הזכות המלאה לבחור עם מי לגור וזה הרצון שלהם, ולכן סיטואציה כזו זה בהחלט עניין לדיון גם עם הילדים אם היה ו . . .
 

b e c k y

New member
בעייתי מאד.

ומה אם הילד רוצה לחיות אצל ההורה השני אבל האחים שלו לא? האחים יחיו בבתים שונים? ומה אם הילד רוצה להחיות אצל ההורה השני, אבל להורה אין יכולת או מסוגלות? מה נגיד לילד? ומה אם הילד עובר גיל התבגרות קשה וכל מה שהוא רוצה זה לברוח מההורה העיקרי שהוא גם טיל המשמעת העיקרי, ופועל בניגוד לטובתו האישית? משמורת ובית עיקרי הם לא נושא לדיון עם הילדים. הנושא הוא באחריות ההורים בלבד.
 
כל השאלות

מאוד מציאותיות בהחלט ועדיין ילד מגיע לגיל שיש לו את הזכות המלאה לגור אצל ההורה השני גם אם אנחנו לא אוהבים לשמוע ו/או לחשוב על זה, וכן יש מצבים שהילדים נפרדים מהאחים שלהם בשלב מסוים כי לא כולם רוצים לעבור, רוב הסיכויים שהילד ירצה לעבור לגור אצל ההורה השני כשיש לו את המסוגלות ההורית, וכן גם אם הוא עובר גיל התבגרות קשה והוא "בורח" מאחד ההורים להורה השני, ובכוונה שמתי "בורח" במרכאות מכיוון שההורה השני עדיין אבא ו/או אמא שלו לכל דבר ענין ויש להם את הזכות המלאה ברוב המקרים לגדל אותם כמו לצד השני, הנושא הזה לא פשוט מסכימה להתעסק בו ו/או לחשוב עליו, יחד עם זאת אי אפשר להתעלם ממנו שהוא קיים ובהחלט הילדים מגיעים לגיל שהדיון הוא חלק בלתי נפרד מהם
 
כמו שענתה לך באת כוחי מעלי

התייחסתי למקרים בהם הילדים מביעים את הרצון. לא ממקום של בריחה או כעס רגעי, אלא ממקום מבוסס. לא מתווכח על המורכבות של הטיפול בילדים, וגם לא על זה שלי, כמו למרבית הגברים, מאד נוח שיש מי שמגדלות עבורם את הילדים. השאלה מתייחסת לסיטואציה ממש לא נדירה, שילדים בגיל הבגרות/מודעות - רוצים "לערוק" והם (כמונו המבוגרים), מאד לא אוהבים שמתנשאים מעליהם ("הם לא רואים את התמונה הרחבה")
 
מה זה לערוק..

נשמע כאילו הם עובדים לצד האוייב..? יש לילד זכות בחירה..מכוח היותו בן להורים גרושים שחיים בשני בתים נפרדים לבחור היכן יהיה הבית שלו אלה אם החלטתם כהורים לשים "וטו" גם על ההחלטה הזו... לבחור לנסות לחזור ושוב לבחור.. ובמקרה הזה.. נשאר לנו כהורים לכבד זכות זו..
 
למעלה