אני לא רואה את זה כמוך.
העדפה של הילד לפעילות מחוץ לבית עדיין לא אומרת שאתם בורחים מהבית כדי לברוח מהטלויזיה. זו פשוט פעילות מועדפת עליו. וחוץ מזה, אולי כעקרון המשפט שלך מנוסח יפה, אבל אם הוא לא עובד, צריך למצוא פתרון אחר. כרגע, לצאת החוצה נשמע לי פתרון מצויין. מה שכן, צריך לחשוב גם על תקופות שבהן מזג האוויר בחוץ יהיה פחות מזמין. אולי פאזל, דומינו ופעילויות "הבית" האחרות שלכם קצת נמאסו עליו, הוא באמת מעדיף לצפות בטלויזיה על פני הפעילויות האלה (אבל לא על פני פעילות בחוץ, נכון? אז אפשר למצוא גם דברים שמעניינים אותו יותר מטלויזיה). אולי "בוא נבנה אוהל משמיכות בחדר שלכם" או איזו פעילות אחרת שיותר מלהיבה אותו. ועוד דבר, יש לנו איזה צורך לפעמים להיות "קציני הבידור" של הילדים, ולדעתי זה לא נורמלי ולא בריא. טבעי ורצוי בהחלט שהורה ישחק עם הילדים, ושתהיינה פעילויות משותפות, אבל גם הילדים צריכים למצוא את הפעילויות האהובות שלהם ולדעת להעסיק את עצמם. אפשר להציע להם, אפשר לדאוג שימצאו בבית אביזרים שמאפשרים להם את הפעילויות המועדפות, אבל אני חושבת שבמתחם של הבחירה האישית שלהם אנחנו צריכים לגלות מינימום של התערבות. כתבתי כאן פעם, שעומר יכול לבלות שעתיים בישיבה על הרצפה ומשחק בשני מקלות שאני ממש לא מבינה מה זה. אבל הוא נהנה. אז נכון שזה לא צפיה בטלויזיה, ולכן אין על זה סטיגמה של "מוקצה מחמת מיאוס", אבל לא יעלה על דעתי לומר לו "למה אתה לא קורא ספר" או "למה אתה לא משחק במשהו אחר" בזמן הזה. זכותו בהחלט "לעשות כלום", ואני מאד שמחה שהוא יודע לעשות את זה ושהוא נהנה מזה.
