ערב שבועות ../images/Emo10.gif
היום לפני 4 שנים בדיוק התבשרתי את הבשורה המרה על ג'ויור, שהוא נושא של 3 כרומוזומי Y במקום אחד. היום לפני 4 שנים בדיוק התעוררתי בבוקר מחלום מפחיד בהמשכים שהיה לי בדיוק בלילה לפני על שלוקחים לי את כל היקר לי ואני מנסה לברוח מה"רעים" ולא מצליחה. חלום נוראי שאני לעולם לא אשכח אותו במיוחד בגלל האופן שבו הוא התגשם. ועכשיו, עכשיו אני שוב בהריון, וגם הפעם יש לי בן בבטן. אומנם, ההריון הזה אחרי שתי בנות מקסימות ולא ממש היה מתוכנן ורצוי, אבל הוא פה והוא איתי עם כל מה שמשתמע מכך. את מי השפיר אני עושה שבוע הבא ואני משקשקת כמו לא יועת מה. מפחדת מאוד להיקשר להריון עד שיגידו לי שהכל בסדר. בגלל שגם הפעם זה בן אני מרגישה מפוחדת יותר מהרגיל. לא רק זה, ג'וניור היה צריך להיוולד בדיוק בראש השנה וזה צריך להיוולד קצת אחרי החגים. אני מבועתת, אני מפחדת ואני כל כך רוצה כבר להיות עם התוצאות של המי שפיר ביד כדי שאני אוכל באמת להיקשר להריון הזה וללמוד יותר ויותר להתמודד לאהוב אותו. יש יותר מיד קווי דימיון בין ההריונות האלה, ועד כמה שאני מנסה להתרחק מהם ולהגיד לעצמי כמו שכל הסביבה אומרת שהכל שטויות אני לא מצליחה. עוד קו דימיון בין ההריונות הוא שגם בהריון עם ג'וניור נסעתי לארה"ב להורים שלי בהריון והצטלמתי מלא תמונות שאני שמחה והריונית (אני שונאת את התמונות האלה היום!) וגם הפעם נסעתי לארה"ב להורים שלי בהריון (רק שהפעם הצטלמתי פחות בתמונות של כל הגוף כאלה שרואים שאני בהריון). וגם הפעם יש לו מוקד אקוגני בלב (שאני יודעת שיש להרבה עוברים וזה לא כזה רציני) אבל כל הדברים האלה כל כך מזכירים לי את ההריון ההוא שאני לא יכולה לשאת את זה יותר. אני יודעת שפה אתן תבינו אותי. תבינו שאני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי בימים האלה. ימים של ציפיה למי השפיר ולתוצאות שהם גם הימים של השנה. אני כל הזמן מוצאת את עצמי ב"סרטים" של מה שיקרה אם יצא אותו הדבר כמו ג'וניור בדיוק. מה עם הפעם שוב תהיה בעיה ושוב היא תהיה כזו לא חד משמעית כמו איזו טרנסלוקציה מעצבנת, או כל דבר נוראי אחר. אני שונאת את הימים האלה של חג שבועות והפעם קשה לי יותר מתמיד להתמודד איתם. הם מעלים את כל הזיכרונות מהפעם ההיא ומזכירים לי כמה ההריונות האלה דומים. אני רוצה לקבל את האישור הסופית שזה הכל בראש שלי. שבאמת הכל שטויות והפעם זה לא כל כך דומה להריון עם ג'וניור כמו שאני חושבת. אני רוצה כבר להיות עם המי שפיר ה#$%$%^ האלה ביד... אוף... סליחה על המצב רוח הירוד בעיצומו של חג שאמור להיות מאוד לבן ומשמח אבל אצלי הוא כבר לעולם לא יהיה לבן יותר. הוא תמיד יהיה מוכתם בזיכרונות מג'וניור והשנה במיוחד אני לא מצליחה לצאת מזה ורק פה מבינים אותי באמת.
היום לפני 4 שנים בדיוק התבשרתי את הבשורה המרה על ג'ויור, שהוא נושא של 3 כרומוזומי Y במקום אחד. היום לפני 4 שנים בדיוק התעוררתי בבוקר מחלום מפחיד בהמשכים שהיה לי בדיוק בלילה לפני על שלוקחים לי את כל היקר לי ואני מנסה לברוח מה"רעים" ולא מצליחה. חלום נוראי שאני לעולם לא אשכח אותו במיוחד בגלל האופן שבו הוא התגשם. ועכשיו, עכשיו אני שוב בהריון, וגם הפעם יש לי בן בבטן. אומנם, ההריון הזה אחרי שתי בנות מקסימות ולא ממש היה מתוכנן ורצוי, אבל הוא פה והוא איתי עם כל מה שמשתמע מכך. את מי השפיר אני עושה שבוע הבא ואני משקשקת כמו לא יועת מה. מפחדת מאוד להיקשר להריון עד שיגידו לי שהכל בסדר. בגלל שגם הפעם זה בן אני מרגישה מפוחדת יותר מהרגיל. לא רק זה, ג'וניור היה צריך להיוולד בדיוק בראש השנה וזה צריך להיוולד קצת אחרי החגים. אני מבועתת, אני מפחדת ואני כל כך רוצה כבר להיות עם התוצאות של המי שפיר ביד כדי שאני אוכל באמת להיקשר להריון הזה וללמוד יותר ויותר להתמודד לאהוב אותו. יש יותר מיד קווי דימיון בין ההריונות האלה, ועד כמה שאני מנסה להתרחק מהם ולהגיד לעצמי כמו שכל הסביבה אומרת שהכל שטויות אני לא מצליחה. עוד קו דימיון בין ההריונות הוא שגם בהריון עם ג'וניור נסעתי לארה"ב להורים שלי בהריון והצטלמתי מלא תמונות שאני שמחה והריונית (אני שונאת את התמונות האלה היום!) וגם הפעם נסעתי לארה"ב להורים שלי בהריון (רק שהפעם הצטלמתי פחות בתמונות של כל הגוף כאלה שרואים שאני בהריון). וגם הפעם יש לו מוקד אקוגני בלב (שאני יודעת שיש להרבה עוברים וזה לא כזה רציני) אבל כל הדברים האלה כל כך מזכירים לי את ההריון ההוא שאני לא יכולה לשאת את זה יותר. אני יודעת שפה אתן תבינו אותי. תבינו שאני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי בימים האלה. ימים של ציפיה למי השפיר ולתוצאות שהם גם הימים של השנה. אני כל הזמן מוצאת את עצמי ב"סרטים" של מה שיקרה אם יצא אותו הדבר כמו ג'וניור בדיוק. מה עם הפעם שוב תהיה בעיה ושוב היא תהיה כזו לא חד משמעית כמו איזו טרנסלוקציה מעצבנת, או כל דבר נוראי אחר. אני שונאת את הימים האלה של חג שבועות והפעם קשה לי יותר מתמיד להתמודד איתם. הם מעלים את כל הזיכרונות מהפעם ההיא ומזכירים לי כמה ההריונות האלה דומים. אני רוצה לקבל את האישור הסופית שזה הכל בראש שלי. שבאמת הכל שטויות והפעם זה לא כל כך דומה להריון עם ג'וניור כמו שאני חושבת. אני רוצה כבר להיות עם המי שפיר ה#$%$%^ האלה ביד... אוף... סליחה על המצב רוח הירוד בעיצומו של חג שאמור להיות מאוד לבן ומשמח אבל אצלי הוא כבר לעולם לא יהיה לבן יותר. הוא תמיד יהיה מוכתם בזיכרונות מג'וניור והשנה במיוחד אני לא מצליחה לצאת מזה ורק פה מבינים אותי באמת.
