ערב נוסף במערת הדב
החמימות הנעימה הפושה באיברי הכנועים ואותו זמזום מוכר הניתז בינות לרקות בפזמון הישן והטוב, הארכאי והמבטיח, הנפולאוני המקיים... הפתיחה ההדוניסטית של בקבוק הפינו נואר מודל 2000 של Clos Pepe התקיימה ערב ליום אתמול במאורתו של דב המערות הקדמוני וחובב הליריקה בגרוש המתכנה ניר, ובחברתו הנעימה לי תמיד של מעגל חברים קרובים אשר עיקר עיסוקם (עת התפנו בעיסוקי מדמנת היום-יום משל היו אנשי עסקים לעילא ולעילא...חתולי אשפתות מדושני עונג עצמי) יתואר כהשחזת ציפורניים במרכיבי פואטיקה תמימים ושאר עינוגי נפיחות וורבאלית מרמה גבוהה. למפגש הוזמנתי כלאחר כבוד ("שלום, זו הודעה לבר, תזיז את מצבור שומניך המפרכס אל ניר ודאג שיגיע לשם עד יום שני...), בשיא הצניעות יעיד הנחתום כי עיסתו מבוקשת מאוד בחברה (...אור לממצאי המפגש האחרון אני מצטערת להודיע לך שלא נוכל לאתר לך בת זוג הפעם. ביי, נשיקות, טליה"). באופן עקרוני אין בי אנטגוניזם מושרש כלפי מפגשים שעיקרם נסוב סביב שיחות בטלות, אלכוהול יקר יותר לכיס מאשר למציאות דימינו, ואווירה חברתית מסויימת לשם שייכות קבוצתית. כמו כל אחד אחר אני נהנה מהבריחה למחוזות הפלצנות אחת לשבועיים או יותר כשנזדמן. הפעם, בכל אופן, העניין היה שונה בתכלית וציפיתי מראש למיני תעניות קטנות כמו יערה אשר הצטרפה/התרסקה אל שוק הפרודות הטריות מה שרימז על מרירות קמפארית צפויה, ניר שסיים קורס נוסף בפילוסופיה מה שהבטיח טחינה "אקסיסטנציאלית" נשנית בעוד כוס הבקרדי בידו מסרבת להתרוקן, עמיקם "השפם" עדיין לא פוטר מעבודתו האזוטרית בהיי-טק וזה מבטיח עליצות וסרקזם אווילי של ביטר גלמו-רגינה (או מה שלא קוראים לזה), וטליה, שכרגיל תמצה את כל דרכיה המתחנחנות להרעיף עליי חנופה דביקה עם לף כהה ("בירה כאידאה"- מעולם לא ירדתי לסוף דעתה בנושא). כל זאת ועוד שהפסדתי בהתערבות ביני לבין ניר על המשחק מכבי-הפועל והבקבוק הארור עליי. היות והבנתי הכוללת בתחום לא מלחכת את סוליית נעליו של זה האחרון, הוסכם שניר יבחר הפעם את הבקבוק, ואני אשלם כמו השה התמים שאני, המובל לשחיטה בידי חברו דב מערות קדמוני כפי שהסכמנו בתחילת הטקסט (חוזה מחייב). אבל באמת, הוא סיפק את הסחורה, ואני לא שואל מאיפה. לאחר פתיחת הבקבוק (תווית מעניינת, כאילו קרועה) נתנו אותו בדיקנטר לנוח כשעה וחצי, מה ששיבש לחלוטין את לוח הזמנים של שף המנגל מיקי "השפם המנפנף" וגרם לעצבנות כללית בקהל. מיקי החל מתלונן על דרך ניהול המפגש ומצא אשמים בכל פינה במה שהוא קורא "החובבנות המחורבנת שריסקה את ההיי-טק בארץ" תוך שהוא רוטן אל תוך שפמו וטליה נזכרת בדוגמא הולמת בפעם שאירגנתי את מסיבת יום הולדתה ושכחתי אותה בשירותים של תחנת דלק "הסיירים" בדרך להפתעה (לחלוטין לא באשמתי, דעתי הוסחה). יערה מצידה קפצה דרך חלון ההזדמנויות עם מסת שירים שהורדה טרם עת מהאינטרנט, כולם כאחד מדכאים רצח, בליווי אנקדוטות קיומיות מצד ניר שאף אחד לא הבין, כולל יערה. נפוצנו לאלכוהול. כשנכנעו בסוף לרעב והשפם הניח לפנינו את עובדות החיים המוגמרות בצורת סטייקים עסיסיים וכבדים נימוכים- הגיע תורו של ה- Pepe. צבע כהה, כמעט שחור, חושף בגלגול גוון עשיר כמו הוורד Black Magic תחת בחינה קרובה. יפהפה. הריח פנטסטי, הטעם, למרות עפיצות גבוהה למדי (מה שאמר שמיהרנו) היה פשוט מצויין ובעל גוף וליווה בצורה מושלמת את הארוחה. תענוג של בקבוק. בנוסף, הוא משאיר אפטר-טייסט מתוק בפה שלא בקלות נעלם. רק לטובה. לעזעזל...אני עדיין מדמיין שאני מצליח לטעום אותו. אולי זה בגלל שאני שילמתי עליו. אין חרטות, יין מוצלח ביותר עם נוכחות גבוהה שמלווה טוב ארוחה בשרית, אולי צריך לנשום מעט יותר או שפתחנו אותו מוקדם מדי. כמובן שאחרי הארוחה היינו כולנו אנשים אחרים, רגועים יותר, נוחים יותר לשמוח ולדבר שטויות אבל ההסכמה לגבי היין הייתה כללית ואני, כמובן, מיהרתי לקצור את השבחים בזמן שניר נחנק על נתח עסיסי. זה הכל פחות או יותר, קצת לאחר ניסוי האגסים בציפורן שלי התנדנדנו איש אישה (שפם למי מאתנו) לדרכו, עם חמימות נעימה בגוף והזמזום מוכר בראש... מוקדש בחום לאושיות הפורום ולמוקירי המיץ המותסס, בר.
החמימות הנעימה הפושה באיברי הכנועים ואותו זמזום מוכר הניתז בינות לרקות בפזמון הישן והטוב, הארכאי והמבטיח, הנפולאוני המקיים... הפתיחה ההדוניסטית של בקבוק הפינו נואר מודל 2000 של Clos Pepe התקיימה ערב ליום אתמול במאורתו של דב המערות הקדמוני וחובב הליריקה בגרוש המתכנה ניר, ובחברתו הנעימה לי תמיד של מעגל חברים קרובים אשר עיקר עיסוקם (עת התפנו בעיסוקי מדמנת היום-יום משל היו אנשי עסקים לעילא ולעילא...חתולי אשפתות מדושני עונג עצמי) יתואר כהשחזת ציפורניים במרכיבי פואטיקה תמימים ושאר עינוגי נפיחות וורבאלית מרמה גבוהה. למפגש הוזמנתי כלאחר כבוד ("שלום, זו הודעה לבר, תזיז את מצבור שומניך המפרכס אל ניר ודאג שיגיע לשם עד יום שני...), בשיא הצניעות יעיד הנחתום כי עיסתו מבוקשת מאוד בחברה (...אור לממצאי המפגש האחרון אני מצטערת להודיע לך שלא נוכל לאתר לך בת זוג הפעם. ביי, נשיקות, טליה"). באופן עקרוני אין בי אנטגוניזם מושרש כלפי מפגשים שעיקרם נסוב סביב שיחות בטלות, אלכוהול יקר יותר לכיס מאשר למציאות דימינו, ואווירה חברתית מסויימת לשם שייכות קבוצתית. כמו כל אחד אחר אני נהנה מהבריחה למחוזות הפלצנות אחת לשבועיים או יותר כשנזדמן. הפעם, בכל אופן, העניין היה שונה בתכלית וציפיתי מראש למיני תעניות קטנות כמו יערה אשר הצטרפה/התרסקה אל שוק הפרודות הטריות מה שרימז על מרירות קמפארית צפויה, ניר שסיים קורס נוסף בפילוסופיה מה שהבטיח טחינה "אקסיסטנציאלית" נשנית בעוד כוס הבקרדי בידו מסרבת להתרוקן, עמיקם "השפם" עדיין לא פוטר מעבודתו האזוטרית בהיי-טק וזה מבטיח עליצות וסרקזם אווילי של ביטר גלמו-רגינה (או מה שלא קוראים לזה), וטליה, שכרגיל תמצה את כל דרכיה המתחנחנות להרעיף עליי חנופה דביקה עם לף כהה ("בירה כאידאה"- מעולם לא ירדתי לסוף דעתה בנושא). כל זאת ועוד שהפסדתי בהתערבות ביני לבין ניר על המשחק מכבי-הפועל והבקבוק הארור עליי. היות והבנתי הכוללת בתחום לא מלחכת את סוליית נעליו של זה האחרון, הוסכם שניר יבחר הפעם את הבקבוק, ואני אשלם כמו השה התמים שאני, המובל לשחיטה בידי חברו דב מערות קדמוני כפי שהסכמנו בתחילת הטקסט (חוזה מחייב). אבל באמת, הוא סיפק את הסחורה, ואני לא שואל מאיפה. לאחר פתיחת הבקבוק (תווית מעניינת, כאילו קרועה) נתנו אותו בדיקנטר לנוח כשעה וחצי, מה ששיבש לחלוטין את לוח הזמנים של שף המנגל מיקי "השפם המנפנף" וגרם לעצבנות כללית בקהל. מיקי החל מתלונן על דרך ניהול המפגש ומצא אשמים בכל פינה במה שהוא קורא "החובבנות המחורבנת שריסקה את ההיי-טק בארץ" תוך שהוא רוטן אל תוך שפמו וטליה נזכרת בדוגמא הולמת בפעם שאירגנתי את מסיבת יום הולדתה ושכחתי אותה בשירותים של תחנת דלק "הסיירים" בדרך להפתעה (לחלוטין לא באשמתי, דעתי הוסחה). יערה מצידה קפצה דרך חלון ההזדמנויות עם מסת שירים שהורדה טרם עת מהאינטרנט, כולם כאחד מדכאים רצח, בליווי אנקדוטות קיומיות מצד ניר שאף אחד לא הבין, כולל יערה. נפוצנו לאלכוהול. כשנכנעו בסוף לרעב והשפם הניח לפנינו את עובדות החיים המוגמרות בצורת סטייקים עסיסיים וכבדים נימוכים- הגיע תורו של ה- Pepe. צבע כהה, כמעט שחור, חושף בגלגול גוון עשיר כמו הוורד Black Magic תחת בחינה קרובה. יפהפה. הריח פנטסטי, הטעם, למרות עפיצות גבוהה למדי (מה שאמר שמיהרנו) היה פשוט מצויין ובעל גוף וליווה בצורה מושלמת את הארוחה. תענוג של בקבוק. בנוסף, הוא משאיר אפטר-טייסט מתוק בפה שלא בקלות נעלם. רק לטובה. לעזעזל...אני עדיין מדמיין שאני מצליח לטעום אותו. אולי זה בגלל שאני שילמתי עליו. אין חרטות, יין מוצלח ביותר עם נוכחות גבוהה שמלווה טוב ארוחה בשרית, אולי צריך לנשום מעט יותר או שפתחנו אותו מוקדם מדי. כמובן שאחרי הארוחה היינו כולנו אנשים אחרים, רגועים יותר, נוחים יותר לשמוח ולדבר שטויות אבל ההסכמה לגבי היין הייתה כללית ואני, כמובן, מיהרתי לקצור את השבחים בזמן שניר נחנק על נתח עסיסי. זה הכל פחות או יותר, קצת לאחר ניסוי האגסים בציפורן שלי התנדנדנו איש אישה (שפם למי מאתנו) לדרכו, עם חמימות נעימה בגוף והזמזום מוכר בראש... מוקדש בחום לאושיות הפורום ולמוקירי המיץ המותסס, בר.
