אז אחרי שהתאוששתי מאירועי אמש
עצמתי את עיניי רק אחרי השעה שלוש אחרי חצות,
אני יכולה להגיד שאני לא זוכרת מתי קרה שצפיתי בתחרות הגמר של האירוויזיון מתחילתו ועד סופו. בדרך כלל אני צופה רק בשיר הישראלי ומבקרת אותו האם הביצוע החי היה טוב או לא וזהו. לא מקשיבה לשאר השירים וגם בדרך כלל לא מכירה ולא מזהה את השיר המנצח.
הפעם המצב היה שונה.
הילד שלי הברלינאי שהוא פריק אירוויזיונים, אמר לי כבר לפני חודשיים להתכונן לעובדה שישראל זוכה והאירוויזיון הבא יהיה בירושלים. הוא אפילו התערב עם החברים שלו בנדון, וכדאי מאוד שישראל תנצח כי הוא מאוד רוצה לזכות בהתערבות. ואכן, פתאום נוצר איזשהו באזז סביב השיר הזה. זה לא מובן מאליו. עד עכשיו, כל השירים ששלחנו היו כל כך מלוקקים ומכוונים לטעם הרחב כביכול של כל העולם ואשתו, וסוף סוף מישהו עלה על העובדה שהצופים באירופה רוצים לשמוע משהו אחר, יוצא דופן, לא שגרתי, שיר כייפי, שיר של פאן, שיר שקורץ וחורץ לשון לכל העולם
נטע כשלעצמה היא לא הדמות החתיכית האולטימטיבית
עם הרגליים שאינן נגמרות כמו הנציגה של קפריסין, היא פשוט דמות נפלאה שכולן יכולות להזדהות איתה והיא גם סיפרה שילדות יפהפיות, מלכות הכיתה, מעריצות אותה ומבקשות סלפי איתה, אותן ילדות שהחרימו אותה בכיתה כשהייתה ילדה.
היא פשוט גורמת לשינוי וכאן אני מעניקה דוז פואה לצופים האירופאים שגילו בגרות וגדלות ולא הלכו שבי אחרי ביונסה הקפריסאית, אלא הצביעו בהמוניהם לזמרת המיוחדת והשונה מכולן.
אני לא הייתי מוכנה להתערב על המקום הראשון, אבל כן הימרתי על מקום שלישי או רביעי. אני שמחה מאוד על רגעי הנצחון שקיבלנו אתמול באמצע הלילה. וואו זה היה כיף לא נורמאלי
עכשיו אנחנו צריכים רק שלום
והכל יהיה מושלם. אין יותר תירוצים על כי האירופאים אנטישמיים ושונאים את ישראל. כששולחים משהו טוב, אז זוכים.
ברכות להפועל באר שבע, כל הכבוד!
בוקר טוי לכולם