ערב מפוספס

מדברייה

New member
ערב מפוספס

אתמול בחיר ליבי ואני הלכנו לראות הצגה.בדרך התחלנו לדבר על נושא הדת.הוא רוצה שנלך לסמינר יחד בן ארבעה ימים.הסכמתי כי הרגשתי שהוא לוחץ עליי.בערב הוא אמר שאני לא אוכל להקשיב באמת אם התינוק יהיה איתנו, וכי יש שם שירותי שמרטפות.סורבתי בתוקף.אני לא מוכנה להשאיר אותו אצל "זרים".אני כן מוכנה להשאיר אותו, ואפילו לחצי יום ויותר עם אנשים שאני מכירה.הוא לחץ עליי שאני לא מוכנה לנסות, שאני צריכה לתתלזה הזדמנות.אז התפוצצתי.לא יכולתי יותר.אמרתי שאני חייה בסיוט כבר שנה.שאני לא מסוגלת יותר עם התהליך של החזרה בתשובה שהוא עובר,שכול מי שמכיר אותי מרחם עליי ולא מוכן להיות במקומי.שהוא מענה אותי, שהוא אנוכי, שהאו לא מקשיב לי , שהמשפחה שלנו בסכנה ואני מתריאה כבר המון זמן.שאם הוא רוצה ללכת ממני שילך.בנקודה הזו הוא אמר שיש לי טראומות בראש ושאני מדברת משם. כואב לי מאוד על ערב של פספוס, ששנינו יצאנו חבולים ממנו מאוד.הוא לא היה מסוגל לקום מהמיטה בבוקר, והוא לא טיפוס "שנמרח" עד לרגע האחרון.הוא פשוט היה עצוב מאוד.הכאבתי לו, אני יודעת.הכאבתי גם לעצמי.אבל אני מרגישה שרק אם אני צועקת מקשיבים לי- ואמרתי לו את זה .הוא אמר- אם את צועקת בטוח שלא מקשיבים לך. אני חושבת שהתחתנתי עם בעל מקסים, אבל למה זה קשה כול כך?
 

רותי 11

New member
מדברייה יקרה

אני מבקשת סליחה מראש על מה שאני הולכת לומר לך. ראשית למה את מטיחה בפניו את זה שכולם מרחמים עלייך למה את נכנסת למצב של מסכנות ומפילה את זה עליו? הוא בחר בדרך את בהחלט יכולה לקבל אותה או שלא, אבל להרגיש קורבן הבחירה היא שלך בלבד ולא משנה מה הצד השני עושה או אומר, אני חושבת שכבר דיברנו על זה שאת יכולה לומר מה שאת חשה מה שהדברים עושים לך, אבל לא להטיח ולהאשים כי זה לא מוביל לכלום, לקבל את האחר כמו שהוא זה עדיף מאשר להאשים. זה מאוד יעזור לך אם לא תיכנסי לנישות האלה של קורבנות, באותה מידה הצד שלו יכול לבוא ולומר איזה מסכן אתה שיש לך אישה שהולכת נגד הרצון שלך. עכשיו הייתי מאוד ממליצה לך לקחת את אותן מילים שאמרת לו ולהפוך אותן כלפייך ולראות לאן זה לוקח אותך, לדוגמא ציינת שהוא לא מקשיב לך - האם את מקשיבה לעצמך? האם את מקשיבה לו? אמרת שהוא אנוכי - יכול להיות שאת אנוכית ואת רוצה שהדברים יסתדרו לפי רצונך? אני אומרת את הדברים לא ממקום של האשמה או שפיטה אלא ממקום של בדיקה עם עצמך, ושווה מאוד לעשות את זה ולראות לאן הדברים מובילים אותך. עדין יש אהבה ויש מקום לבנות אז לפני שהכל נהרס אולי כדאי שתשבי עם עצמך ותבדקי את האשמות שאת מאשימה אותו ולראות איפה בעצם זה נוגע אלייך? אמרתי את זה לא פעם מה שאנחנו אומרים לאחרים אנחנו בעצם משמיעים לעצמנו תשימי לב לזה. את הקושי אנחנ ויוצרים לעצמנו, אנחנו בוחרים לראות את הקושי - אנחנו יכולים לשנות את הדברים זה תלוי בנו בלבד ולא באחר. את טוענת שהוא מקסים אז למה לא תתמקדי בדברים המקסימים ופחות בדברים שאת חוששת מהם? יכול להיות שהדברים ישתנו אני לא אומרת שאולי בעקבות זה הוא יפסיק את החזרה בתשובה - אבל מאוד יכול להיות שאתם תמצאו את הפשרה בתוך כל אותה מערכת ויש הרבה זוגות שחיים ככה וחיים טוב עם זה.
 

מדברייה

New member
תודה רבה

על ההתייחסות.את צודקת, דיברנו על הדברים, ואני לא יישמתי אותם. נראה כי קל לי יותר לרחם על עצמי, למרות שזה ממש דוחה אותי כשאני רואה את זה אצל אנשים אחרים.הבחירה שלי היא אבסורדית.אני בוחרת להישאר איתו -בלי הדת.אבל היא שם כול הזמן. אני חושבת שאני אנוכית משום שאני רוצה שהחיים שלנו יחזרו להיות מה שהם היו פעם, והם אף פעם לא יחזרו.ישבתי איתו כמה פעמים (על פי עצתך)ושוחחנו על פשרה.ביקשתי ממנו למצוא יחד דרך באמצע,כדי שאף אחד מאיתנו לא יישאר מתוסכל.הוא לא רוצה.הוא אמר לי שהוא לא מוכן להרים ידיים עדיין ושהוא בטוח כי אני אשתכנע שהוא צודק.אני חושבת שאי הוודאות הזה גורם לי למתח רב. רותי ,אני מודה לך מאוד.
 
למעלה