ערב טוב לכולן...
קוראים לי נינה ואני בת 16. אני יודעת שהאתר לא מופנה כ"כ אליי והכניסה היא רק מ-18 ומעלה, אבל יש לי בעיה שמטרידה אותי ולא נותנת לי מנוח ואני מיואשת ומתוסכלת ובא לי לבכות כבר מחוסר האונים שאני נמצאת בו. לא ידעתי לאן להיכנס, פורומים של גאווה, נוער - אף פורום לא נראה לי עד כדי כך מוסמך ואמין. אני לא יודעת אם הפורום הזה אמין ומוסמך אבל רק מהדיפדוף הראשוני הרגשתי שזה המקום המתאים לפרוק. אני לא מסוגלת יותר, קשה לי ואני כה מבולבלת, אני לא יודעת למי לפנות, המשפחה תסתכל בעין לא יפה, החברים ירימו גבה וירתעו, אני אובדת עצות והמועקה שנמצאת לי בלב לא משתחררת. אז ההקדמה הייתה למעני, אולי להרגיע את עצמי מעט. הדבר שמטריד אותי הוא החברה שלי. אני נערה מאוד חברותית ואני תמיד מוקפת אנשים, אבל כמו לרוב הבנות גם לי יש את ה-חברה הכי טובה, כלומר מסך כל החברות שלי יש לי 2 חברות שהן החברות הקרובות והחשובות לי ביותר, ואני מבלה איתן, לומדת איתן ומאוד אוהבת אותן, אבל אחת מהן היא יותר קרובה אליי (כנראה לא מספיק קרוב שאספר לה איך אני מרגישה, אבל מילא), אני מספרת לה 99% מהדברים שעוברים עליי פיזית ונפשית. היא חברת נפש. הצלחתן לעקוב? אני מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה. בחיים לא הייתה לי הרגשה כזו עם חברה. ואני בדילמה כי אף פעם לא חוויתי מערכת יחסים זוגית עם בנות או בנים ולכן אין לי עם מה להשוות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חושבת עליה סתם כך, גם כשאני לא איתה. לאותה חברה יש בנוסף אליי גם חברות אחרות, ולפעמים אני מוצאת את עצמי ממש מקנאה לה כשהיא נמצאת איתן או מדברת-צוחקת איתן. אני לא יודעת אם זה בגלל הקנאה של "מי החברה היותר טובה שלה\שלהן" או קנאה לאותה חברה כמו שגבר מקנא כשמישהו מתחיל עם אשתו. מצד שני יש לה גם חבר ובחיים לא קינאתי לה שהיא נמצאת איתו. להפך, אני מאושרת בשבילה. בנוסף לכך אני מרגישה צורך כל הזמן לחבק אותה ולגעת בה, ואני לא יודעת אם זו הרגשה של משיכה או שזה סתם הקטע של הבנות, שהן אוהבות לגעת ולחבק. עם שאר חברותיי אני פחות כזאת, כלומר אני מאוד חמה,אימהית ואוהבת מגע פיזי (נו, מזל סרטן...) אבל איתה זה פשוט בתדירות יותר גבוהה. האם זה בגלל שהיא פשוט יותר קרובה אליי? אותה נערה נוסעת בעוד חודש לחו"ל עד סוף החופש הגדול, ומצאתי את עצמי ממש עצובה. עצובה על זה שאני לא אראה אותה, לא אהיה איתה, לא אבלה איתה ושהיא מאוד תחסר לי בחיי היום יום שלי, וגם עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי מחנק בגרון ובא לי לבכות. אני מבולבלת ומתוסכלת מהמצב. אני לא יודעת אם אני מאוהבת בה, חושקת בה, סתם אוהבת אותה בתור חברה. ההגדרה שאני... לסבית... לא מסתדרת לי, מהסיבה שאני מאוד נמשכת לבנים וכמו כל נערה בגילי אני מדברת עם חברות על בנים ועל גברים חתיכים. תודה. פשוט תודה. אולי לא תענו לי ולא תגיבו לי, אבל אני מרגישה שעשיתי מין חשבון נפש עם עצמי על "דף" ווירטואלי וזו הקלה מדהימה. אני אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכן. גם אם היא לא מוסמכת. העיקר שאני אדע שהכל בסדר ואני לא מפלצת או משהו... נינה.
קוראים לי נינה ואני בת 16. אני יודעת שהאתר לא מופנה כ"כ אליי והכניסה היא רק מ-18 ומעלה, אבל יש לי בעיה שמטרידה אותי ולא נותנת לי מנוח ואני מיואשת ומתוסכלת ובא לי לבכות כבר מחוסר האונים שאני נמצאת בו. לא ידעתי לאן להיכנס, פורומים של גאווה, נוער - אף פורום לא נראה לי עד כדי כך מוסמך ואמין. אני לא יודעת אם הפורום הזה אמין ומוסמך אבל רק מהדיפדוף הראשוני הרגשתי שזה המקום המתאים לפרוק. אני לא מסוגלת יותר, קשה לי ואני כה מבולבלת, אני לא יודעת למי לפנות, המשפחה תסתכל בעין לא יפה, החברים ירימו גבה וירתעו, אני אובדת עצות והמועקה שנמצאת לי בלב לא משתחררת. אז ההקדמה הייתה למעני, אולי להרגיע את עצמי מעט. הדבר שמטריד אותי הוא החברה שלי. אני נערה מאוד חברותית ואני תמיד מוקפת אנשים, אבל כמו לרוב הבנות גם לי יש את ה-חברה הכי טובה, כלומר מסך כל החברות שלי יש לי 2 חברות שהן החברות הקרובות והחשובות לי ביותר, ואני מבלה איתן, לומדת איתן ומאוד אוהבת אותן, אבל אחת מהן היא יותר קרובה אליי (כנראה לא מספיק קרוב שאספר לה איך אני מרגישה, אבל מילא), אני מספרת לה 99% מהדברים שעוברים עליי פיזית ונפשית. היא חברת נפש. הצלחתן לעקוב? אני מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה. בחיים לא הייתה לי הרגשה כזו עם חברה. ואני בדילמה כי אף פעם לא חוויתי מערכת יחסים זוגית עם בנות או בנים ולכן אין לי עם מה להשוות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חושבת עליה סתם כך, גם כשאני לא איתה. לאותה חברה יש בנוסף אליי גם חברות אחרות, ולפעמים אני מוצאת את עצמי ממש מקנאה לה כשהיא נמצאת איתן או מדברת-צוחקת איתן. אני לא יודעת אם זה בגלל הקנאה של "מי החברה היותר טובה שלה\שלהן" או קנאה לאותה חברה כמו שגבר מקנא כשמישהו מתחיל עם אשתו. מצד שני יש לה גם חבר ובחיים לא קינאתי לה שהיא נמצאת איתו. להפך, אני מאושרת בשבילה. בנוסף לכך אני מרגישה צורך כל הזמן לחבק אותה ולגעת בה, ואני לא יודעת אם זו הרגשה של משיכה או שזה סתם הקטע של הבנות, שהן אוהבות לגעת ולחבק. עם שאר חברותיי אני פחות כזאת, כלומר אני מאוד חמה,אימהית ואוהבת מגע פיזי (נו, מזל סרטן...) אבל איתה זה פשוט בתדירות יותר גבוהה. האם זה בגלל שהיא פשוט יותר קרובה אליי? אותה נערה נוסעת בעוד חודש לחו"ל עד סוף החופש הגדול, ומצאתי את עצמי ממש עצובה. עצובה על זה שאני לא אראה אותה, לא אהיה איתה, לא אבלה איתה ושהיא מאוד תחסר לי בחיי היום יום שלי, וגם עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי מחנק בגרון ובא לי לבכות. אני מבולבלת ומתוסכלת מהמצב. אני לא יודעת אם אני מאוהבת בה, חושקת בה, סתם אוהבת אותה בתור חברה. ההגדרה שאני... לסבית... לא מסתדרת לי, מהסיבה שאני מאוד נמשכת לבנים וכמו כל נערה בגילי אני מדברת עם חברות על בנים ועל גברים חתיכים. תודה. פשוט תודה. אולי לא תענו לי ולא תגיבו לי, אבל אני מרגישה שעשיתי מין חשבון נפש עם עצמי על "דף" ווירטואלי וזו הקלה מדהימה. אני אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכן. גם אם היא לא מוסמכת. העיקר שאני אדע שהכל בסדר ואני לא מפלצת או משהו... נינה.
