ערב טוב לכולן...

nina12341

New member
ערב טוב לכולן...

קוראים לי נינה ואני בת 16. אני יודעת שהאתר לא מופנה כ"כ אליי והכניסה היא רק מ-18 ומעלה, אבל יש לי בעיה שמטרידה אותי ולא נותנת לי מנוח ואני מיואשת ומתוסכלת ובא לי לבכות כבר מחוסר האונים שאני נמצאת בו. לא ידעתי לאן להיכנס, פורומים של גאווה, נוער - אף פורום לא נראה לי עד כדי כך מוסמך ואמין. אני לא יודעת אם הפורום הזה אמין ומוסמך אבל רק מהדיפדוף הראשוני הרגשתי שזה המקום המתאים לפרוק. אני לא מסוגלת יותר, קשה לי ואני כה מבולבלת, אני לא יודעת למי לפנות, המשפחה תסתכל בעין לא יפה, החברים ירימו גבה וירתעו, אני אובדת עצות והמועקה שנמצאת לי בלב לא משתחררת. אז ההקדמה הייתה למעני, אולי להרגיע את עצמי מעט. הדבר שמטריד אותי הוא החברה שלי. אני נערה מאוד חברותית ואני תמיד מוקפת אנשים, אבל כמו לרוב הבנות גם לי יש את ה-חברה הכי טובה, כלומר מסך כל החברות שלי יש לי 2 חברות שהן החברות הקרובות והחשובות לי ביותר, ואני מבלה איתן, לומדת איתן ומאוד אוהבת אותן, אבל אחת מהן היא יותר קרובה אליי (כנראה לא מספיק קרוב שאספר לה איך אני מרגישה, אבל מילא), אני מספרת לה 99% מהדברים שעוברים עליי פיזית ונפשית. היא חברת נפש. הצלחתן לעקוב? אני מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה. בחיים לא הייתה לי הרגשה כזו עם חברה. ואני בדילמה כי אף פעם לא חוויתי מערכת יחסים זוגית עם בנות או בנים ולכן אין לי עם מה להשוות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חושבת עליה סתם כך, גם כשאני לא איתה. לאותה חברה יש בנוסף אליי גם חברות אחרות, ולפעמים אני מוצאת את עצמי ממש מקנאה לה כשהיא נמצאת איתן או מדברת-צוחקת איתן. אני לא יודעת אם זה בגלל הקנאה של "מי החברה היותר טובה שלה\שלהן" או קנאה לאותה חברה כמו שגבר מקנא כשמישהו מתחיל עם אשתו. מצד שני יש לה גם חבר ובחיים לא קינאתי לה שהיא נמצאת איתו. להפך, אני מאושרת בשבילה. בנוסף לכך אני מרגישה צורך כל הזמן לחבק אותה ולגעת בה, ואני לא יודעת אם זו הרגשה של משיכה או שזה סתם הקטע של הבנות, שהן אוהבות לגעת ולחבק. עם שאר חברותיי אני פחות כזאת, כלומר אני מאוד חמה,אימהית ואוהבת מגע פיזי (נו, מזל סרטן...) אבל איתה זה פשוט בתדירות יותר גבוהה. האם זה בגלל שהיא פשוט יותר קרובה אליי? אותה נערה נוסעת בעוד חודש לחו"ל עד סוף החופש הגדול, ומצאתי את עצמי ממש עצובה. עצובה על זה שאני לא אראה אותה, לא אהיה איתה, לא אבלה איתה ושהיא מאוד תחסר לי בחיי היום יום שלי, וגם עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי מחנק בגרון ובא לי לבכות. אני מבולבלת ומתוסכלת מהמצב. אני לא יודעת אם אני מאוהבת בה, חושקת בה, סתם אוהבת אותה בתור חברה. ההגדרה שאני... לסבית... לא מסתדרת לי, מהסיבה שאני מאוד נמשכת לבנים וכמו כל נערה בגילי אני מדברת עם חברות על בנים ועל גברים חתיכים. תודה. פשוט תודה. אולי לא תענו לי ולא תגיבו לי, אבל אני מרגישה שעשיתי מין חשבון נפש עם עצמי על "דף" ווירטואלי וזו הקלה מדהימה. אני אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכן. גם אם היא לא מוסמכת. העיקר שאני אדע שהכל בסדר ואני לא מפלצת או משהו... נינה.
 

MyPrecious

New member
נינה מתוקה, הסירי דאגה מעל ליבך ../images/Emo13.gif

את בסדר. זה נורמלי לגמרי. אני לא אגיד לך שתפסיקי להתחרפן מהעניין כי אני יודעת איך זה בגילך - פשוט מתחרפנים
ומתבחבשים עם עצמנו עד כלות. אבל תשתדלי
את מנסחת את עצמך בצורה ברורה ורהוטה, ועוד מעבר לזה - את מנתחת את הרגשות והלבטים שלך בצורה מאוד בוגרת. אין לי מילים. וההתלבטות שלך מאוד מובנת, ומוכרת. אוהבים מישהו/מישהי מאוד מאוד ומרגישים קרובים אליו כ"כ, נמצאים איתו/איתה כ"כ הרבה שעות, משתפים בהכל, רמת האינטימיות מאוד גבוהה, עוצמת הרגשות מאוד חזקה, ואז מתחילים להתבלבל: אולי אלו בכלל רגשות רומנטיים? מאיפה העוצמה הזאת פתאום אם זה "סתם" חברי-נפש? אולי בכלל יש כאן משיכה? תראי, את אומרת שאת נמשכת לבנים. אז לסבית "100%" את לא (לא שיש דבר כזה, כולנו נעים על הסקאלה...). אולי את נמשכת לשני המינים? יתכן, למה לא. מי יודע מה צופן לך העתיד, ואין סיבה להיות מוטרדים מזה כרגע. האם את נמשכת אליה|סדגש? את מרגישה צורך לחבק אותה ולגעת בה כדי להרגיש קרובה, או שאת מוצאת את עצמך בוהה לה בחזה או מדמיינת איך יהיה להרגיש את השפתיים שלה? כי זה שני דברים שונים. גם ילד קטן כל הזמן רוצה את קרבתה של אמא, את החיבוק, הליטוף, המגע. ככה אנחנו. צריכים להרגיש פיזית את האנשים שקרובים אלינו. אלא אם כן גדלנו בבית פולני
. לגבי הגעגועים (כבר מעכשיו) אליה בחופש הגדול - הגיוני לגמרי, גם אם היא "רק" החברה הכי טובה שלך. ומותר לך לבכות
. אני מכירה המון אנשים (בעצם נשים, בעיקר..) שהיה קשה להם מאוד מאוד להתנתק מהחברה הכי טובה לזמן ממושך. עצם זה שאת לא מקנאת לה כשהיא עם החבר שלה, אלא רק כשהיא עם חברות אחרות, זה גם אומר הרבה. כמו שפירשת. תראי, תמיד יש סיכוי שאת בעצם מאוהבת בה ונמשכת אליה, ולא מסוגלת להודות בזה כלפי עצמך בפה מלא מהפחד ממה שזה יגיד עליך, אולי אפילו מהפחד לאבד אותה. אבל מכל מה שאת כותבת לי, אישית, זה פחות נשמע ככה. כל התיאורים שלך נשמעו לי הגיוניים לגמרי למערכת יחסים עם "best frien", בעיקר בגיל הזה שמערכות התמיכה החברתיות שלנו כ"כ משמעותיות לנו. אני חשבתי בגילך שאני מאוהבת במדריכה שלי מתנועת הנוער. הייתי יושבת בבית וחושבת עליה שעות. זה הלחיץ אותי רצח
חשבתי שאני אפילו נמשכת אליה. יכול להיות שבאמת נמשכתי קצת אליה, זה עדיין לא אומר שאני לסבית - כמו שאמרתי קודם, כולנו נמצאים איפהשהוא על הסקאלה. אני היום נשואה באושר (לגבר
...), בטוחה בהטרוסקסואליות שלי, ובכל זאת - היו לי חלומות שבהן נישקתי (צרפתית) חברה (טובה!!!) שלי. בהתחלה זה מבהיל, אח"כ את אומרת לעצמך - סבבה, יש לי מיניות מפותחת שמוכנה לזרום ולחוות חוויות חדשות. אולי אם לא הייתי נשואה אפילו הייתי מנסה את זה, בשביל החוויה. יתר על כן: יש לי בשנים האחרונות חבר מאוד מאוד מאוד טוב (חבר נפש) שהכרתי באוניברסיטה. הקשר ביננו מעולם לא היה רומנטי, ואני לא נמשכת אליו, אבל בתקופה ההתחלתית שבה נקשרנו מאוד אחד לשני היה לי קשה מאוד להבהיר לעצמי איך יכול להיות שזה לא הולך לכוון רומנטי ובכל זאת אני אוהבת אותו כ"כ, ואנחנו קשורים כ"כ אחד לשני. זה באמת קשה להפריד... ועדיין במשך כל התקופה (שנים!!!) לשנינו היו קשרים רומנטיים עם אנשים אחרים (והיום שנינו נשואים - לאנשים אחרים, כמובן), וזה מעולם לא העיב או הפריע לעומק הקשר ביננו. אני יודעת שבגיל שלך הדברים האלה הרבה יותר מבהילים. כשאין לך מושג לאיזה כיוון החיים יקחו אותך בהמשך. אבל בכל זאת: תיהי רגועה. רוב הסיכויים שאת נמשכת לבני מינך, ומאידך מרגישה קרובה מאוד מאוד לחברה הטובה שלך. ואת יודעת מה, גם אם לא - לא ביג דיל. אפשר להתאהב ולהמשך לבני מיננו ועדיין לא להגדיר את עצמנו בצורה אבסולוטית. ואפשר גם להיות לסביות/הומואים או ביסקסואלים ולהיות מאושרים. תזרמי עם עצמך
בהצלחה, וגיל ההתבגרות זה נורא וזה עובר (ואז מתגעגעים אליו...
)
 

MyPrecious

New member
אויויוי ההדגשות התחרפנו. כאן-מתוקן../images/Emo13.gif

את בסדר. זה נורמלי לגמרי. אני לא אגיד לך שתפסיקי להתחרפן מהעניין כי אני יודעת איך זה בגילך - פשוט מתחרפנים
ומתבחבשים עם עצמנו עד כלות. אבל תשתדלי
את מנסחת את עצמך בצורה ברורה ורהוטה, ועוד מעבר לזה - את מנתחת את הרגשות והלבטים שלך בצורה מאוד בוגרת. אין לי מילים. וההתלבטות שלך מאוד מובנת, ומוכרת. אוהבים מישהו/מישהי מאוד מאוד ומרגישים קרובים אליו כ"כ, נמצאים איתו/איתה כ"כ הרבה שעות, משתפים בהכל, רמת האינטימיות מאוד גבוהה, עוצמת הרגשות מאוד חזקה, ואז מתחילים להתבלבל: אולי אלו בכלל רגשות רומנטיים? מאיפה העוצמה הזאת פתאום אם זה "סתם" חברי-נפש? אולי בכלל יש כאן משיכה? תראי, את אומרת שאת נמשכת לבנים. אז לסבית "100%" את לא (לא שיש דבר כזה, כולנו נעים על הסקאלה...). אולי את נמשכת לשני המינים? יתכן, למה לא. מי יודע מה צופן לך העתיד, ואין סיבה להיות מוטרדים מזה כרגע. האם את נמשכת אליה? את מרגישה צורך לחבק אותה ולגעת בה כדי להרגיש קרובה, או שאת מוצאת את עצמך בוהה לה בחזה או מדמיינת איך יהיה להרגיש את השפתיים שלה? כי זה שני דברים שונים. גם ילד קטן כל הזמן רוצה את קרבתה של אמא, את החיבוק, הליטוף, המגע. ככה אנחנו. צריכים להרגיש פיזית את האנשים שקרובים אלינו. אלא אם כן גדלנו בבית פולני
. לגבי הגעגועים (כבר מעכשיו) אליה בחופש הגדול - הגיוני לגמרי, גם אם היא "רק" החברה הכי טובה שלך. ומותר לך לבכות
. אני מכירה המון אנשים (בעצם נשים, בעיקר..) שהיה קשה להם מאוד מאוד להתנתק מהחברה הכי טובה לזמן ממושך. עצם זה שאת לא מקנאת לה כשהיא עם החבר שלה, אלא רק כשהיא עם חברות אחרות, זה גם אומר הרבה. כמו שפירשת. תראי, תמיד יש סיכוי שאת בעצם מאוהבת בה ונמשכת אליה, ולא מסוגלת להודות בזה כלפי עצמך בפה מלא מהפחד ממה שזה יגיד עליך, אולי אפילו מהפחד לאבד אותה. אבל מכל מה שאת כותבת לי, אישית, זה פחות נשמע ככה. כל התיאורים שלך נשמעו לי הגיוניים לגמרי למערכת יחסים עם "best frien", בעיקר בגיל הזה שמערכות התמיכה החברתיות שלנו כ"כ משמעותיות לנו. אני חשבתי בגילך שאני מאוהבת במדריכה שלי מתנועת הנוער. הייתי יושבת בבית וחושבת עליה שעות. זה הלחיץ אותי רצח
חשבתי שאני אפילו נמשכת אליה. יכול להיות שבאמת נמשכתי קצת אליה, זה עדיין לא אומר שאני לסבית - כמו שאמרתי קודם, כולנו נמצאים איפהשהוא על הסקאלה. אני היום נשואה באושר (לגבר
...), בטוחה בהטרוסקסואליות שלי, ובכל זאת - היו לי חלומות שבהן נישקתי (צרפתית) חברה (טובה!!!) שלי. בהתחלה זה מבהיל, אח"כ את אומרת לעצמך - סבבה, יש לי מיניות מפותחת שמוכנה לזרום ולחוות חוויות חדשות. אולי אם לא הייתי נשואה אפילו הייתי מנסה את זה, בשביל החוויה. יתר על כן: יש לי בשנים האחרונות חבר מאוד מאוד מאוד טוב (חבר נפש) שהכרתי באוניברסיטה. הקשר ביננו מעולם לא היה רומנטי, ואני לא נמשכת אליו, אבל בתקופה ההתחלתית שבה נקשרנו מאוד אחד לשני היה לי קשה מאוד להבהיר לעצמי איך יכול להיות שזה לא הולך לכוון רומנטי ובכל זאת אני אוהבת אותו כ"כ, ואנחנו קשורים כ"כ אחד לשני. זה באמת קשה להפריד... ועדיין במשך כל התקופה (שנים!!!) לשנינו היו קשרים רומנטיים עם אנשים אחרים (והיום שנינו נשואים - לאנשים אחרים, כמובן), וזה מעולם לא העיב או הפריע לעומק הקשר ביננו. אני יודעת שבגיל שלך הדברים האלה הרבה יותר מבהילים. כשאין לך מושג לאיזה כיוון החיים יקחו אותך בהמשך. אבל בכל זאת: תיהי רגועה. רוב הסיכויים שאת נמשכת לבני מינך, ומאידך מרגישה קרובה מאוד מאוד לחברה הטובה שלך. ואת יודעת מה, גם אם לא - לא ביג דיל. אפשר להתאהב ולהמשך לבני מיננו ועדיין לא להגדיר את עצמנו בצורה אבסולוטית. ואפשר גם להיות לסביות/הומואים או ביסקסואלים ולהיות מאושרים. תזרמי עם עצמך
בהצלחה, וגיל ההתבגרות זה נורא וזה עובר (ואז מתגעגעים אליו...
)
 

nina12341

New member
אוייי... אין לי מילים שיתארו כמה אני מודה לך.

הייתי חייבת לשמוע דבר כזה, שסוף סוף מישהו ייתן עצה ותמיכה אמיתית, בלי סובייקטיביות. אני יודעת שכל התהליכים האלה הם גיל ההתבגרות, ושזה משהו שיחלוף עם הזמן. אבל ההרגשה הזו כ"כ הכאיבה לי שיום אחד פשוט החלטתי עם עצמי לנתק עם החברה קשר מתוך תקווה שאולי ההרגשה הזו תיעלם. אבל הבנתי שיש דברים שאי אפשר לברוח מהם - לא רגשות ולא חברות. הצלחת להגדיר כ"כ טוב את מה שאני מרגישה שפשוט הייתי בפה פעור כשקראתי את תגובתך. אני באמת מרגישה צורך לחבק אותה ולגעת בה, וכמו שאמרת אולי הדבר נובע מרצון להיות קרובים פיזית לאדם שקרוב אליי גם נפשית. אף פעם לא מצאתי את עצמי מדמיינת איך זה יהיה להרגיש את השפתיים שלה (למרות שיש לה שפתיים מאוד יפות), ולפעמים כן בהיתי לה בחזה אבל לא מתוך תשוקה, אלא פשוט בגלל שעשיתי השוואות עם החזה שלי...
לא כ"כ פחדתי להודות בפני עצמי שאני נמשכת אליה. פשוט זה היה לי כ"כ מוזר לחשוב על עצמי כעל אחת כזו כי אני מכירה את עצמי הכי טוב, ואני יודעת שאני לא לסבית. בכלל התחלתי מכל הדילמה מיום חמישי אחד שרבנו בו וממש התעלמנו אחת מהשנייה כל היום. והדבר הזה כל כך הציק לי והעובדה שהיא הולכת ומדברת עם חברות אחרות פשוט אכל אותי מבפנים. כל סופ"ש רק חשבתי עליה ושיחזרתי כל מיני דברים שאמרתי לה באותו יום חמישי. ואז חשבתי עם עצמי ש... רגע, בחיים לא הקדשתי כ"כ הרבה חרטה, אנרגיה ומחשבה על ריב עם חברה. רוב הפעמים הייתי חושבת על זה קצת ושוכחת מזה לאחר מכן, זה לא היה מטריד אותי כ"כ. וכל המחשבות האלה הגיעו ללבטים שאולי אני נמשכת אליה ורוצה אותה כבת זוג ובגלל זה אני כ"כ מוטרדת מהריב, וזה הגיע לרמות שחשבתי שאני אוהבת מגע נשי. לדוגמא אני אוהבת לנשק בלחי בנות מאשר בנים, בגלל הזיפים הלא נעימים. ואני אוהבת לחבק אישה עם חזה מאשר גבר. אבל אולי אני מרגישה ככה רק בגלל שהאנשים הכי קרובים אליי הם בעצם... בנות - אמא שלי היא הקרובה אליי ביותר משום שאבא שלי נפטר, החברות הכי טובות שלי הן בנות.... אז אולי סיבה שכרגע אני מעדיפה מגע נשי מאשר מגע גברי? אולי אם היה בן זוג אז הייתי מעדיפה יור מגע גברי? אוף, אני כבר עייפה מלחשוב על זה... את מבינה שהמחשבות האלה רצות לי בראש 24\7 ?!
 
על איג"י שמעת?

נינה יקרה, ברוכה הבאה לפורום. אפילו שאת לא בת 18, זה בסדר שהיית במצוקה ושקבלת כאן מענה. זה הדבר הכי חשוב. לגבי התכנים שהעלית אני מצטרפת לכל מה שנכתב מעלי. אין ספק שמשיכה, אהבה ותשוקה הם רגשות מבלבלים ולא תמיד ברורים, בעיקר בתחילת הדרך כשאין לנו ניסיון או קנה מידה להשוואה. בכל מקרה, אם את אומרת שאת גם נמשכת לגברים, זה עוד יותר כייף וקל כי כל האפשרויות פתוחות לפנייך. אני מציעה לך להכנס לפורומים של איגי לראות אם יש שם אנשים שאת מתחברת לרגשות שהם מתארים כדי לנסות ולראות האם זה באמת רלוונטי אליך. עוד אינדיקציה שבדרך כלל נותנים כדי לעזור להבחין זה בעניין פנטזיות מיניות. על מי את חושבת כשיש בך אנרגיה מינית, מחשבות מלאות תשוקה.... האם זה רק גברים, האם זו גם החברה הזו שלך? האם זה גם בנות אחרות? בקיצור, שורה תחתונה, כל מה שאנחנו חווים הוא לגיטימי ובריא ולא צריך להרגיש רע בגלל שיש לנו רגשות עם עוצמה ותשוקה. להפך, תרגישי מבורכת שהלב שלך עובד!! חיבוק לי
 

nina12341

New member
לא שמעתי מעולם על איג"י...

תודה על קבלת הפנים... קצת חששתי כיוון שהכניסה מעל גיל 18 ולא ידעתי אם יוכלו בכלל לעזור לי. השאלה שלך על מי אני חושבת כשיש בי אנרגיה מינית מאוד מסקרנת אותי, כי כשאני חושבת על זה אז שיש בי אנרגיה מינית אז אך ורק גברים מעורבים במחשבות ובפנטזיות. זה אומר משהו לדעתך? כרגע אני מרגישה ממש רע עם עצמי, היום בצהריים יצאתי עם אותה חברה לאיזה בית קפה שכונתי, דיברנו וקישקשנו כמו כל זוג בנות בבית קפה. איכשהו הגענו לשיחה על זה שהיא טסה מחר ושאני כ"כ אתגעגע אליה... פחדתי מהתגובה שלה אבל נרגעתי כשהיא אמרה שהיא גם תתגעגע אליי. אולי היא באמת התכוונה לזה, אולי היא אמרה את זה מנימוס... באמת שאני לא יודעת. היה לנו גם סוג של ריב קטן, לא יודעת אפילו אם לקרוא לזה ככה. כלומר, היא עיצבנה אותי בגלל משהו מסויים ואני התעצבנתי, אבל זה היה לטובתה אז היא הבינה ולא גררנו את זה לריב. אני מרגישה שאני מתמוטטת נפשית. כל הרגשות והמחשבות על לימודים, בנות, בנים... זה מתיש אותי. אני באמת מצטערת שאני "נופלת" עליכם ככה ובטח כבר ממש נמאס לכם לשמוע ממני. אבל... אני כבר לא יודעת מה לעשות. כבר לא אכפת לי מכלום... מצידי לגמור הכל וזהו. נמאס לי מהחופש הזה, מהלימודים האלה, מהאנשים שסובבים אותי. אני פשוט לא רוצה יותר...
לא משנה. לילה טוב לכולן.
 

MyPrecious

New member
דווקא מאוד משנה.

למה את מתכוונת "מצידי לגמור הכל וזהו"? יש כאן אנשים בצד השני של המקלדת, שנלחצים מדברים כאלה. תרגיעי אותנו בבקשה.
 

nina12341

New member
הנה הרגעתי. אל תילחצי.

אין לי מחשבות אובדניות. אני לא הגעתתי לקצה הזה של מחשבות אובדניות. הסירי דאגה מליבך.
 
להרפות

נשמע שכל הנושא נמצא מאוד קרוב לליבך, ואת חיה אותו, נסערת ממנו, מרוגשת ממנו ויש לזה מחיר. כי כל דבר מסעיר אותך, את נפגעת ממנה, יש לכן אי הבנות, כעסים, באסה.... סתם עצה, ששווה לנסות לתרגל למרות שזה קשה, פשוט לשחרר את המתחים שיש ולראות מה יהיה בעתיד בלי לחץ. לגבי אנרגיה מינית, נשמע שאת מאוד יכולה להיות מרוגשת מבנים ולא רק ממנה אז בואי תבדקי בשטח, האם יש מישהו או מישהי שמוצאים חן בעינייך ותראי מה זה עושה לך. בהצלחה
 
למעלה