ערב טוב לכולם...

[benjamin777]

ערב טוב לכולם...

יש לי שאלה שאולי כבר עלתה כאן בעבר ואולי לא... כל פעם שאני מכיר מישהי חדשה ומתחיל ללכת לנו טוב,אחד הדברים הכי מלחיצים שעוברים לי בראש היא איך אני אומר לה שיש לי אפילפסיה בלי לגרום לה לברוח לגבעות. החברה הראשונה שסיפרתי לה על זה,עשתה לי כזה נזק מבחינת ביטחון עצמי וביטחון בלספר את זה למישהי.היא לא הסתדרה עם ההורים שלי (היחידה מבנות הזוג שהיו לי עד כה שלא הסתדרה) ואמרה לי שההורים שלי כאילו מציגים בתור אחד כזה מושלם כשלמעשה אני לא,ושלא כל אחת הייתה יוצאת עם מישהו שיש לו אפילפסיה ושההורים שלי צריכים להוריד בפניה את הכובע.מאז כל בת זוג שהייתה לי,הייתי כזה קרוב מלקבל התקף לב מרוב לחץ ופחד שלא תקבל את זה ובהתאם לא תקבל אותי.כל החברות שהיו לי מאז ההיא,קיבלו את זה אבל תמיד זה קיים לי בראש הפחד הזה כשאני מתחיל לצאת עם מישהי חדשה.עכשיו הכרתי מישהי חדשה ושוב המחשבה מנקרת לי בראש.יש איזו דרך בטוחה לומר את זה?אגב,אני "נקי" משנת 2000...תודה מראש.

 

[דן116]

ערב טוב

בנימין, או איך שיהיה שימך: אסור לך להסס לספר על ה"בעייה"!!! להיפך- מה יהיה אם יקרה לך התקף אצל בחורה שלא יודעת על כך? אז היא תגיב אולי בפחד, והכי חשוב- לא תדע מה הבעייה ועלול להיגרם נזק. אני סיפרתי לכל אחת ו- take it or leave it. יש הרבה דגים בים. אני נשוי כבר 23 שנה עם אישה שהודעתי לה מראש, והבן שלי כבר השתחרר מהצבא, ברוך השם לא "ירש" ממני את זה. מקווה שתישאר "נקי", אבל קח הכל בחשבון, ואל תשחק עם המזל. ושוב, על מנת שלא תתאכזב, מוטב מוקדם. בהצלחה.

 

[benjamin777]

אני לא הסתרץי ולא אסתיר...

את זה מאף אחת מהחברות לשעבר או העתידית(אמרתי ביחיד ולא ברבים כי כולי תקווה שלא אצטרך להמשיך לחפש).חס וחלילה שאחווה התקף לאחר כ"כ הרבה זמן,לא רוצה אפילו לחשוב על הסיטואציה הזאת-אני שומר על עצמי.אני תמיד שמח לשמוע "סיפורי הצלחה" של אנשים שיש להם מחלה/מגבלה זו או אחרת וחיים נורמלי,זה נותן גם לי איזו תחושת ביטחון שגם לי יהיה את זה.תודה רבה על האיחולים,מרגיש כל פעם מחדש שאצטרך אותם...

 

[ruthi26]

שאלה לא קלה

מתארת לי שמטרידה אותך מאוד, ולא נותנת לך מנוח תן למערכת היחסים להתגלגל, תראה אם זה נכון או לא בהמשך ורק שתרגיש שזו מערכת יחסים תקינה, אפשר להגיד לה בעדינות, לא בבום אחד, ולהגיד הכי חשוב שאתה מאוזן מבחינה תרופתית, ולא היה לך התקף הרבה מאוד שנים.. שזה אחד הדברים הראשונים שצריך להגיד, לא להגיד יש לי אפילפסיה, זה מרתיע ומבהיל אנשים שלא מבינים, אוטומטי מדמיינים אדם שמפרכס.. כמו כל דבר אחר בחיים, כשלא מבינים לוקחים את זה למקומות מוגזמים מן הסתם רק להאיר ולהעיר, גם אם בת הזוג שלך לא תסתדר עם ההורים, הזוגיות שלה איתך ולא איתם, נכון שכולנו רוצים ושואפים שתהיה הרמוניה ומערכת אידיאלית מכל הכיוונים, לא תמיד זה מצליח, מה שחשוב שלך יהיה טוב.

 

[benjamin777]

אני לא מספר את זה לכל אחת...

רק לבחורה שאיתה אני יוצא באותו זמן,ושאני רואה שאנחנו מתקדמים לכיוון רציני,מפני שאני לא רוצה "להשלות" אותה בכך שלא אספר לה,אלא רק לאחר זמן רב.אני מנסה כל פעם "להקטין" את העניין תוך כדי הגילוי,ועדיין מרגיש דפיקות חזקות בלב עד שהיא מגיבה על כך.אגב,ממה שיצא לי לעבור בעצמי ומהסתכלות מהצד על אחרים,אז נכון,הזוגיות שלה היא איתך ולהיפך מן הסתם.הבעיה היא שאם אתה בא להתארח במשפחה שלה או היא באה לשלך ויש איזה קצר,אתה יכול להגיד להתראות למערכת יחסים בריאה וטובה,כי בשבלב מסויים תצטרך לבחור אישתך או המשפחה.זה אומר שאם אתה בוחר את האישה (וזה המצב בד"כ) על פני המשפחה הקרובה,אתה לא בקשר עם המשפחה,לא מגיע לאירועים,מונע מההורים שלך לראות את הנכדים שלהם.כל דבר שקשור למשפחה שלך בעצם גורם לה להתעצבן ואתה הוא זה "שאוכל אותה" בסופו של דבר.תאמיני לי,ראיתי את זה קורה אצל כמה זוגות,והבעל תמיד מדוכא מזה,מנסה להצדיק ולנחם את עצמו באמירה שזהו תהליך בחיים שכל אחד עובר,הניתוק הזה-בשורה התחתונה זה תירוץ,בולשיט (סלחי לי).אז אצלי חייבים שני הצדדים להסתדר פלוס.

 

[ruthi26]

ברור שצריכים להסתדר עם כל הצדדים

אבל שלא יניע אותך חמות מכשפה, שאין מה לעשות יש כאלה, כמו שלי, ואני לא מונעת ממנה לראות את הנכדים או את בעלי, וגם אני קופצת לשם, אוהבת מאוד את הבעל שלי, והתחתנתי איתו ולא איתה ועם המשפחה שלו.. בעלי יודע שאני לא מחבבת אותה. אבל מכבדת כי אין ברירה התכוונתי לזה, לא לשלול בכלל, ככל הנראה לא הסברתי את עצמי טוב ובמידה ותהיה לך מערכת זוגית מעולה, אפשר להכניס את נושא האפילפסיה או בכלל כל מיני נושאים לאו דווקא את זה, ולראות איך היא מגיבה בכלל למשהו חריג, ולדעתי אתה תדע עוד לפני את התגובה שלה, ומאוד מאוד חשוב להזכיר שאתה מאוזן ועם טיפול תרופתי, לא להסתיר שום דבר, זה לא פייר, הרי צריכים שני צדדים למטבע, בכל אופן שיהיה לך בהצלחה, ומקווה שהאפילפסיה לא תהיה בעוכריך, קודם כל אתה אדם בעל אופי, בעל תכונות, ורק אחר כך האפילפסיה מתלווה אליך, לא האפילפסיה עושה אותם אדם

 

[2beme2]

לספר או לא לספר...

ובכן..זו כמעט כמו שאלת מליון הדולר... אני אישית מספרת מהתחלה..לא אוהבת להפתיעה..ומי שייקבל..מקבל..מי שלא..עדיף שלא ייקבל מהתחלה..אין אשליות בסיפור.. מעדיפה ךספר ולהסביר..מי שייברח..כנראה עדיף היה שייברח..מי שנשאר..מבורך..

 

[דן116]

צודקת 100%- חייבים לספר. אנחנו לא אשמים!!!

 

[חייםלוי]

שאלה גדולה וחשובה

אנ יכול רק לספר מה אני עשיתי בזמנו. לחברה אחת לא סיפרתי שום דבר. היה ברור שלא יצא מזה כלום למרות הזמן הארוך שהיינו ביחד. לחברה אחרת סיפרתי אחרי זמן מה ואמנם נפרדנו אבל אחרי 3 שנים. לאשתי סיפרתי כמעט בהתחלת ההיכרות. פה ידעתי שזה יהיה רציני מההתחלה. התוצאה הייתה שההיא ביקשה ללכת אתי לנוירולוג כדי לברר את הענין. עובדה שאנחנו נשואים כבר 30 שנה

לספר או לא תלוי מאוד בטיב הקשר ולאן הוא הולך. אם זה רציני (לא חייב להיות לחתונה אבל קשר רצחני והדוק) חשוב לספר. אם זה לא אז מה הטעם לספר. כך אני חושב. יש כמובן דעות אחרות, שחלקן נשמעו גם בשרשור הזה. אם תעשה חיפוש בפורום תמצא הרבה התייחסויות לשאלה הזאת.

 

[museMe]

אז ככה

קצת מהנסיון שלי... אני יוצא כרגע עם בחורה שסיפרתי לה בדייט השני. מה שנקרא מכורח הנסיבות. היינו בפאב בשני הדייטים הראשונים ולא הזמנתי אלכוהול. בסופו של דבר ידעתי שתעלה השאלה למה אני לא שותה, או האם אני לא אוהב אלכוהול, ואז הסברתי לה שאסור לי כי יש לי אפילפסיה (לא השתמשתי בביטוי חולה, כי הוא בעל קונטציות שליליות). על כל פנים, היא שאלה קצת שאלות על תרופות וכאלה, והסברתי לה בביטול שהאפילפסיה לא משפיע כלל על חיי היום יום שלי, פרט לתרופות שאני צריך לקחת וזהו. בסופו של דבר זה לא מה שאתה מספר, אלא איך שאתה מספר.