ערב טוב לכולם

[יעלי 32 היחידה]

ערב טוב לכולם

דיי חדשה כאן...

 

[shirli6]

ברוכה הבאה לפורום!

את מוזמנת להישאר איתנו ואם תרצי גם לחלוק עימנו את הסיפור שלך

אגב, יש לנו כאן יעלי, ויש גם את אשכולית 32. הכינוי שלך הוא די שילוב של שתיהן, אז נראה לי שתשתלבי היטב

 

[יעלי 32 היחידה]

ערב טוב ותודה על קבלת הפנים

אבי נפטר לפני חצי שנה מדום לב... הוא היה האדם הכי קרוב אלי...החבר הכי טוב שלי... פשוט ביום אחד חרב עלי עולמי

 

[shirli6]

../images/Emo201.gif

הסיפור שלך טרי ממש. נכון שזה נשמע קיטשי ובלתי אפשרי, אבל הזמן באמת משנה המון. הוא נותן אפשרות לעכל ולחשוב על הכל. בינתיים, אנחנו כאן איתך- להבין ולנחם בעת הקושי, ולשמוח ולהתרגש בזמנים הטובים!

 

[יעלי 32 היחידה]

תודה ../images/Emo7.gif

 

[eshkolit32]

היי יעלי32

אני מצטערת לשמוע על אביך, זה עדיין טרי אצלך וזו תקופה לא קלה להתמודדד איתה. מקווה שתישארי איתנו, ומקווה שבהמשך תצליחי למצוא נקודות אור למרות מה שקרה. בכל אופן, את לא לבד, אנחנו כאן איתך.

 

[A GIFT OF LOVE]

צהריים../images/Emo42.gif טובים

עצוב לי לשמוע שאיבדת את אביך. האובדן שלך כל כך טרי.... אני בטוחה שהעולם נעצר בשבילך.שאת לא מצליחה להבין- איך אנשים ממשיכים לעבוד כרגיל? איך התחבורה ממשיכה לנוע על מסלולה? איך נשמעים סביבך קולות צחוק? איך??? בשבילך העולם נעצר ביום שהוא הלך.... אבל העולם ממשיך להסתובב סביב צירו....

ואולי זה ישמע קצת הזוי אבל יש חיים אחרי. ויותר מכך הם גם יכולים להיות טובים ואפילו מאושרים... אני אכזרית כשאני כותבת את זה, אני יודעת... אבל אני לא מדברת באוויר... את מוזמנת להשאר עימנו כאן. להשתתף ולשתף בקצב שלך. המשך יום נעים שיהיה

 

[יעלי 32 היחידה]

אני מודעת ויודעת שיש חיים אחרי...אך...

אני לא חיה במין בועה אפטית שאם אני סובלת אז כולם סובלים...כי אני יודעת שלא.. ואכן הכול ממשיך...האוטובוסים נוסעים...אנשים צוחקים...ואני אפילו לא שואלת איך...כי קיום החיים עצמם חזק מכל דבר... אך מאז אותו יום,אני עצמי נמצאת במין כאב מתמיד,משהו שמהדהד לי בראש כל הזמן,שמונע את החיוך,שגורם לעיניים לדמוע כל הזמן...ותמיד אומרים שהזמן מרפא את הכול...אך אני לא מסכימה עם זה... הכאב לא חולף...וגם לא מתכהה...הוא פשוט נדחף לאיזה שהו חור בגוף ושם הוא נמצא,מונע מהאויר להכנס בדרך חלקה... אני קיבלתי את זה שאצטרך לחיות עם הכאב הזה כי אני רואה מה קורה איתי...ביום יום...שאני מול המצבה האטומה הזו... את לא נשמעת אכזרית שאת אומרת זאת...את נשמעת מציאותית... אך המציאות שלי היא...לא אוכל לומר ...מציאות אחרת...אך הכאב אינו נמדד.. ואני בטוחה שהחיים יכולים להיות מאושרים..אין לי ספק בכך...אך בשבילי...האושר תמיד תמיד ימהל בכאב עצום על כך שאיבדתי אותו לנצח.. והכאב שלי הוא על כך שזה לא חלום רע...ואין לי ממה להתעורר כי אני ערה לחלוטין...ואני לעולם לא אראה אותו יותר... ועם זה אני חיה...

 

[eshkolit32]

זה נושא מורכב

אני חושבת שאין שום דרך שבשלב הזה תרגישי שאת יכולה לשמוח, להמשיך הלאה, להשלים עם המציאות ולרקום לך חלומות חדשים. אני לא חושבת שאפשר לצפות לזה כי אין בזה היגיון. ההחלמה, ההתאוששות, הלמידה לחיות בלי, להרגיש שוב רגשות חיוביים, אלה דברים שלדעתי לוקח להם המוווון זמן. עברה רק חצי שנה מאז שאביך נפטר. בשנה הראשונה אין בכלל על מה לדבר, זה קשה, קשה מנשוא, אני יודעת שאת לא רואה את האופק. כרגע הוא לא יכול להתגלות לך, יעברו עוד הרבה תהליכים עד שתגיעי לשם. תאמיני לי, כמי שאיבדה מוקדם מדי את שני הוריה ונחרדה לחשוב שכל עולמה חרב עליה, אני יכולה לומר לך שאת תגיעי לשם, אם תחליטי שאת רוצה לתת את זה לעצמך. לעת עתה הרשי לעצמך להיות מה ומי שאת, עם כל הכאב שבדבר. תדברי על זה, תכתבי על זה, תבכי, מה שתבחרי - אני תמיד ממליצה לפרוק החוצה את הכאב באיזושהי דרך. אצל חברי וחברות הפורום עבר זמן מאז האובדן, מי יותר ומי פחות. לכן הם אומרים לך שיש חיים אחרי. אני יכולה לומר לך שבשנה הראשונה אחרי כל אובדן היתי הרוסה, מי בכלל חשב שיהיה עתיד... לא ראיתי נקודות אור במשך זמן ממושך. אני יודעת שאת לא חושבת שזה יכול לקרות לך. הרי הכאב הוא עצום, מה פתאם שהזמן ירפא אותו? הענין הוא שהכאב הזה לא נרפא אלא מקבל מקום של כבוד אצלנו בתוך הלב ובמחשבה. לצידו של הכאב צומחים לאט לאט כל מיני ניצוצות של דברים טובים שאנחנו רוצים לעצמנו. צחוק, קריירה, התפתחות אישית, חברים, עבודה טובה, לימודים, טיולים, אהבה, זוגיות, תחביבים. השמחה והעצב לומדים לחיות זה לצד זה בשלום. אני מאמינה שתמיד זה אפשרי, אם רק רוצים. בינתיים, תני לעצמך להתאושש, לכאוב,לעבד, לתפוס את מה שקרה ואת המשמעות של זה.

 

[יעלי 32 היחידה]

אני מאמינה

שאת צודקת... אך כמה שאני אדם חזק...קשה לי להתמודד עם הכאב...קשה לי ישנם ימים שאני לא מסוגלת להרים את הראש מהרצפה... אני כבר לא חושבת על עצמי..אלה רק על שני המקורבים היחידים שנשארו לי...שאני לא רוצה לגרום להם שברון לב אם אתמוטט..וזה הדבר היחיד שמחזיק אותי נושמת.היחיד.

 

[eshkolit32]

אני רק יכולה להמליץ

לעשות כל דבר שמקל עלייך. אם זה לדבר עם חברות, או לבכות, או פשוט להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת, אולי להיות קרובה אל המשפחה שלך, כל דבר שמקל אפילו אם ממש קצת, על התחושות הקשות שלך. אני לא יודעת מה את חושבת על טיפול פסיכולוגי אבל זאת עוד דרך שיכולה קצת לתמוך ולעזור לא לעבור את זה לבד. את יכולה לראות בעמוד השער של הפורום את ההודעות שרצות בטאגליינס ובכלל את המאמרים, הכתבות ועוד כל מיני דברים שאולי יוכלו לעזור לך להתמודד.

 

[יעלי 32 היחידה]

ניסיתי

את הפאן הפסיכולוגי...קצת קשה לי עם זה עכשיו אך אני מאמינה שאחזור לזה... תודה על העצות.

 

[A GIFT OF LOVE]

אני חושבת שאשכו

הבהירה את העינן בצורה הכי טובה וברורה שיכולה להיות. יומנעים

 

[eshkolit32]

שלום לך../images/Emo13.gif

וברוכה הבאה לפורום שלנו. אני מקוה שתרגישי נוח בינינו.ואכן כמו ששירלי ציינה הניק שלך משלב כאן יחד שני ניקים אז מה יכול להיות רע.....? תרגישי חופשיה לספר את הסיפור שלך אם וכשיבוא לך.

 

[יעלי 32 היחידה]

תודה לך....אגב..כתבתי את סיפורי בתגובה למעלה.

 

[gtg4ever]

זכרונו לברכה !!

אני מבין אותך .. זה קשה מאוד כי את זוכרת אותו והיה מאוד קרוב אלייך ..! אני משתתף בצערך הטרי וברוכה הבאה .. ידיד של הפורום : ג'ורג'

ואני אשמח לעזרה ..! לא להתבייש

 

[יעלי 32 היחידה]

תודה