ציור בית, עץ, איש ( HTP)
מבדק H-T-P (בית-עץ-איש) הינו למעשה תוצר לוואי של הניסיונות המוקדמים (שנות ה-20 של המאה הקודמת), לפתח מבחני אינטליגנציה. כיום, זו אחת השיטות השימושיות לאיסוף מידע לגבי מידת רגישותו, בגרותו, גמישותו ויעילותו שלהנבדק, רמת האינטגרציה האישיותית, הבשלות הקוגניטיבית והיכולת לתקשורת בינאישית שלו. שלושת מרכיבי המבדק – בית, עץ, איש - נבחרו בשל נגישותם ומקובלותם הן בקרב ילדים צעירים מאוד והן בקרב מבוגרים והן בשל קלות ההעברה והפוטנציאל ההשלכתי בדמות אוצר בלתי נדלה של אסוציאציות חופשיות שהם מספקים. במהלך השנים, הוכח שהמבדק יעיל הן לשימושים קליניים (איתור והערכת קשיי הסתגלות, מידת בשלות התפתחותית וכו') והן לסקירת אכלוסיה למטרה מסוימת (מועמדים לתפקיד מסוים או איתור גורם משותף בקבוצת אכלוסיה מסוימת). בדומה למבחנים השלכתיים אחרים המבדק מספק סביבה מובנית (דף לבן ריק והוראה סטנדרטית באשר למה שיש לצייר) לתוכה יושלכו התכנים הלא מודעים. מקובל לייחס לבית - את שיקוף הדינאמיקות הבינאישיות (מקור התמיכה וטיפוח, מידת הקרבה והנגישות של הדמויות הקרובות בחיי האדם, יציבות וכו'); לעץ - את מיקומו ותפקידו של האדם בחיים כמו גם את יכולתו להבחין ולקבל חיזוקים מהסביבה (עשיר במידע לגבי תכני ומאפייני חייו) לאיש – את התפיסה העצמית, הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלו. לרב זה יכול לעורר גם תחושות לגבי העצמי האידיאלי. היות שהאסוציאציות שהוא מעורר הן המודעות ביותר, בחר J. Buck הוגה המבדק, למקמו אחרון בסדרה. בדיקת הציורים לא מתייחסת רק לפרטים המופיעים או הנעדרים מהציור אלא גם לרושם הכללי ולמידת האינטגרציה בין הפרטים השונים. לאחר שלב האנליזה יש שלב של סינתזת הממצאים כך שבצד ההתייחסות לאספקטים המבניים, כמותיים ישנה התייחסות גם לאספקטים ההבעתיים, איכותיים של כל ציור בפני עצמו וביחס לאחרים. אמנם נושא המבדק סטנדרטי אך אין לאף אחד מהציורים 'תקן' אליו צריך להגיע. המבדק גם לא בודק כישרון ציור. לכל אדם יש עמדה משלו שמתבטאת בציוריו ומשימת המאבחנים היא להבין עמדה זו. לכן חשוב להיות טבעי, ספונטני ולהשלים את המבדק במלואו כמיטב היכולת. ככל שמנסים לשים לב לפרט כזה או אחר יש יותר הכוונה לפרטים, יותר דריכות ומתח שפוגעים בזרימה החופשית וכל זה ישתקף בציור שלא יבטא בהכרח עמדה 'עדיפה'. בהצלחה.
