ערב טוב בנות

[מנדליקה]

ערב טוב בנות

שמחה "לבשר" שקבעתי לי תור ראשון בתה"ש ב- 4/8. מקוה שהבשורות לא יהיו מפחידות. שאלה לי אליכן: אני מבוטחת דרך מקם העבודה בביטוח בריאות (די מקיף יש לציין) של הפניקס. האם מישהי יודעת אם הם משתתפים בהוצאות עבור ביקורים במרפאה בתה"ש ויותר מכך, אם בבוא העת אחליט לעבור ניתוח באופן פרטי - האם הם מכירים בזה להשתתפות? וחוץ מזה אני רוצה לשתף אתכן קצת בתחושותי בימים האחרונים. כנראה פסיכולוגית, אחרי US וביקורת בבלינסון, ואחרי מחזור די קשה בסופ"ש - אם בד"כ לאחר יומיים אני חוזרת לשפיות, הפעם, בגלל שאני יודעת שהציסטה חזרה, ואחרי שהתחלתי להבין (בעזרת הפורום הנהדר הזה) את משמעות המחלה והשלכותיה - אני מרגישה את הציסטה גם 3 ימים אחרי המחזור. אני מנסה לשכנע את עצמי שאני רק מדמיינת, כי ממש לא בא לי להתרגל אליה ברמה יומית (מספיקים לי יומיים שאני יודעת שהיא שם). מצד אחד, קראתי כאן על מקרים ממש קשים שאני אומרת לעצמי "תגידי תודה שאת לא שם עדיין" ומצד שני, אני כבר כמה ימים מסתובבת רק עם מחשבה אחת בראש: "איזה FUCK !! את אשכרה חולה !!" אם עד היום הייתי בסוג של שאנטי, ואמרתי לעצמי שבנק הזרע הוא מפלט אחרון ולא לפני יומולדת 40 (כי אולי עד אז יבוא המיועד), החיים מציבים לי מראה, ומה שנגלה ממנה לא משהו... אוףףף... סיוט !! אני מניחה שצריך ללמוד לחיות עם זה, להשלים עם זה ולהתיידד עם זה, אבל זה חדש לי ולא מוכר, ומאוד מבלבל. אז יקח כמה ימים עד שהבעסה תתפוגג...

 

[זואילי]

הי מנדליקה

יופי שקבעת תור. נחכה בסבלנות לעידכונים שלך. אינני יודעת לגבי הביטוח, מקווה כי תקבלי תשובות בהמשך. תראי, ברור שההתחלה, עם הגילוי וכל הבדיקות והאבחנה - אז ההתעסקות באנדו ממלאה את הראש והבטן. חלקינו בוחרות להיכנס ל"אנדואיזם" וחלקינו בוחרות להתרחק מזה - לטפל ולהיות במעקב אבל לא לתת לזה למלא את כל הזמן. כל אחת ודרכה היא. אני לוקה באנדואיזם חמור, מה שאומר שמאז האיבחון אני פה בערך 24/7 כבר מעל לשנה כמעט, אבל גם הצלחתי איכשהוא לחיות לצד המחלה. היא תמיד איתי וסביבי, אבל היא לא עוצרת אותי. בעבר המחלה מנעה ממני הרבה דברים, או יותר נכון מנעתי מעצמי, אבל כיום - אני חיה חיים רגילים. בטח ובטח כשיש לי תקופות של הפוגה מכאבים ואז אני מנצלת כל דקה ונהנית מכל רגע. הגילוי המוקדם הוא כל כך חשוב, כי רבות מאיתנו משכו את המחלה שנים כה רבות (וממש לא באשמתינו) ולכן גם יש פה את המצבים הקשים. נכון. זו מחלה מסריחה וארורה, אבל ללמוד את המחלה, לשאול ולחקור נותן הרבה מאוד כוח. תמיד יהיו אפס אנד דאונס. כשרע אז רע וכואב ונורא, וכשיש הקלה/הטבה - אז אפשר לחייך ולנצל את המומנטום. בנק הזרע הוא לפעמים מפלט אחרון, ולפעמים הוא גם אפשרות מצויינת לנצל חלון הזדמנויות. זה כבר עניין פילוסופי ודרך הסתכלות. אנחנו פה

 

[lee E]

../images/Emo207.gifערב טוב

ערב , בעצם לילה שלכן. חזרתי מהרופא, ולאחר כבוד נתפרתי שוב. למרות שלא הרגשתי כלום כל הסיטואציה די זעזעה אותי. המזל שהוא באמת באמת חמוד אחרת ..לא יודעת מה הייתי עושה לו. ועוד הוא אומר לאיש "היא כל כך רגועה שזה ממש תענוג". הסברתי לו שזו לא רגיעה אלא פניקה מוחלטת. הוא גם טרח לומר לי, שאין לי מושג עד כמה הייתי קרובה לכריתת מעיים, כך שאני יכולה להיתנחם שזה יכל להיות הרבה יותר גרוע....בפוזיציה הזו שתופרים אותי אונליין, לא ממש התנחמתי. לילה טוב שיהיה לכולנו...ולא, לא חזר לי המצב רוח.

 

[זואילי]

אוי ליהי, לא כיף כשאת עצובה ../images/Emo10.gif

קודם כל, משמח אותי שנתפרת מחדש. זה היה די מאסט. חוץ מזה, את מוכיחה פה שלמרות הכל - ברגע האמת יש לך הרבה כוח לצלוח את הזוועות שאת עוברת. בטח שתתנחמי שלא כרתו את המעיים. יש לך עכשיו זמן לחשוב על זה בבית ואף לשלוח לי כל מיני מאמרים על כריתות מעיים, עם עדיפות לשיטות בלפה'. תמשיכי לנוח ולא להתאמץ וכל יום שעובר את בדרך להחלמה כמו שהבטיחו לך.

 

[lee E]

תודה יקירתי, וקצת הרהורי לילה

תאמיני לי, לא היתה בי אפילו לא טיפה אחת של כח, רק חוסר אונים מוחלט. מה יכולתי לעשות בדיוק? אפילו לבכות פחדתי כל עוד הוא מטייל לי על הבטן עם מחטים....לא יודעת למה הקטע הזה ערער אותי, נראה לי, יותר מכל הניתוח עצמו. תוך כדי הקלדה אני נזכרת בתקופת הכימו'...שנשארתי שלווה ורגועה עד אותו בוקר בו פגשתי את מחלפות שיערי על הכרית ובמקלחת....כנראה שאנו מזדעזעים יותר ממה שאנו רואים מאשר ממה שיודעים. נתראה לבוקר טוב יותר...גם החדשות לא עוזרות להרגשה הכבדה בלב.

 

[lee E]

ועכשיו גם בוקר טוב.....

אני היחידה בפורום? עכשיו 5 לפנות בוקר וקמתי לי עם צמרמורות והרגשת שפעת. חו"ח שלא ישעמם. בקר טוב ישראל.

 

[נעמי 17]

לי הי יקירתי

חלק מהבאסה היא הורמונאלית ואדרנלין. ירידה חזקה ועליה לאחר ניתוח עושים שינויים במצבי הרוח. כל נגיעה בחתך עלולה לזעזע מאוד אותך, העצבים חשופים מאוד למגע ואנרגטית זה פשוט קשה מאוד. גם כשרואים שערות על הכר או שתופרים מחדש זה נותן תחושה נוספת לטראומה שהגוף עבר. גם הדיכאון עובר יקירתי.

 

[lee E]

תודה נעמי.

זה כל כך הגיוני..הרי גם הורידו לי את השחלות אז בטח יש בלגן הורמונלי. לא יודעת למה לא חשבתי על זה. אני משערת שגם הפריקנטרול שלי משתגע קצת...אי היכולת לתפקד כמו שאני רוצה ממש משגע אותי. ממש ממש הרגעת אותי

 

[נעמי 17]

תשתמעי מותק

רגישות , דמעות, עצב על היקום שמתפורר ואפילו אין אנרגיות לכעוס או לרגוז,,,, פגשתי פעם את ראש העיר שלנו הקטנה אחרי ניתוח לב פתוח, הוא היה באותו המצב, כשאמר תודה לכל מתנדבי העיר בהקמת בית הספר הדמוקרטי זלגו הדמעות מעצמן וקולו נחנק, הרבה יותר מאשר בלוייה של אישתו ז"ל. זה הסכין..... והרגישות שאחרי שמחה שמשהוא מעודד אותך בימים אלו

 

[lee E]

וואוו לא ידעתי שאשתו נפטרה...

את מתכוונת לשמן או לכהה? את צודקת. ברגע שהבנתי שזה רק הורמונים אז נרגעתי קצת. יש לי בעיה ידועה של תחרותיות...אבל עם עצמי, לא יודעת לא לשחרר ולא לפרגן..לעצמי כמובן. ממש צריכה לחזור ולומר לעצמי ש"את אחרי ניתוח, מותר לך לנוח קצת", אז באמת משתדלת היום לא להכניס את עצמי לפינות אלא רק לנוח. תודה יקירתי.

 

[נעמי 17]

התימני../images/Emo6.gif

 

[luli74]

לגבי ביטוח בריאות בפניקס

לי יש ביטוח בריאות שלהם שנקרא "קו הכסף" או משהו כזה- הם מימנו לי את הניתוח כולו, בלי שום השתתפות עצמית וכך גם את כל הביקורים הפרטיים אצל סוריאנו וגם היסטרוסקופיה. עברתי את הניתוח באסותא פ"ת, המנח היה סוריאנו. מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לקבוע תור פרטי לסוריאנו (במרפאה שלו בת"א) ואם הוא ימליץ על ניתוח- הוא יכתוב עבורך מכתב מפורט שתעבירי לפניקס, ובתוך כמה שעות הם מעבירים התחייבויות לרופא ולביה"ח- ואת צריכה רק להתייצב לניתוח...ולזכות באיכות חייך בחזרה... מאחלת לך הצלחה והרבה בריאות!

 

[זק המקורית]

אני בעד

בנק הזרע לפני גיל 40 ולא בהכרח כמפלט אחרון.....יש מיועדים שמגיעים אחרי הילד ..... שיהיה בהצלחה במרפאה ובשורות קלות