ערבוב שקרה לי
"לא הרגשתי שאני רוצה לשחק לפי הכללים שלך, כאילו פתאום מגלה שעל אחד קובע לעצמו מה נכון לו, מה נכון לתחושותיו ואף אחד לא משתנה בגלל מישהו אחר. שינוי אולי מחולל מתוך תהליכים פנימיים ורק אחרי זיהוי של קשיים. הרגשתי כל כך אדיוטית על המחשבה שאוכל לשנות אותך. לאורך כל הקשר אני מדברת לעצמי מאמינה שהרגש מוכרח לבוא לידי ביטוי, לא ייתכן שהרגשות קבורים כל כך עמוק. נאחזת בכל גילוי של קרבה, כואבת את האטימות ומנסה לא לראות את התסכול שלי. מאמינה כמו נמלה חרוצה ביצירה של חום אהבה ונתינה. תמיד היה תרוץ מדהים שקוראים לו עבודה קשה. נכון חשובה אבל מוצצת וסוחטת את הנשמה. כיסוי לפחד לתת מעצמך, וכשפוחדים לתת מתרוקנים בצורה הרבה יותר אכזרית. כמה מפחיד להיות במעורבות רגשית. ואיך נשמרת ההקפדה לתת רק עשרה אחוז. הקושי שלי תמיד מתגמד למול היכולות האדירות שלך. ואני חשבתי שקושי הוא בכלל דבר סובייקטיבי ולא נמדד במטרים של שעות עבודה. כל כך פשוט לקבל שכשאדם אומר 'קשה לי' אז קשה לו בלי לשפוט ועם התמיכה כדי להמשיך הלאה". ככה ישבתי וניסחתי מילים בדם לבי ובאש דמעותיי, מנסה להיאחז בקרש הצלה אחרון ליחסים הכי חשובים שהיו לי בעולם. כשקראתי את מלותייך רינתוש היחידה הדהד בי העבר שחדר למלותיי שלי. ניגשתי למגרת המכתבים והוצאתי מעטפות חלקן כבר צהובות, ומצאתי את המכתב שהיה עבורי לפני שנים כמעט הרמת ידים משלי. עד היום אני חיה באהבה גדולה ושום דבר לא השתנה והכל השתנה בתוכי כשגיליתי שאני מתווכחת בעיקר עם עצמי עם הקול הביקורתי שלי שלא מקבל אותי כמו שאני. רוב הזמן אני שמחה בחלקי ונהנית מהחלקים שמשלימים אותי ולפעמים מתסכלים ומעצבנים עד טירוף וגם זה לעיתים מתברר כאי של שפיות.
"לא הרגשתי שאני רוצה לשחק לפי הכללים שלך, כאילו פתאום מגלה שעל אחד קובע לעצמו מה נכון לו, מה נכון לתחושותיו ואף אחד לא משתנה בגלל מישהו אחר. שינוי אולי מחולל מתוך תהליכים פנימיים ורק אחרי זיהוי של קשיים. הרגשתי כל כך אדיוטית על המחשבה שאוכל לשנות אותך. לאורך כל הקשר אני מדברת לעצמי מאמינה שהרגש מוכרח לבוא לידי ביטוי, לא ייתכן שהרגשות קבורים כל כך עמוק. נאחזת בכל גילוי של קרבה, כואבת את האטימות ומנסה לא לראות את התסכול שלי. מאמינה כמו נמלה חרוצה ביצירה של חום אהבה ונתינה. תמיד היה תרוץ מדהים שקוראים לו עבודה קשה. נכון חשובה אבל מוצצת וסוחטת את הנשמה. כיסוי לפחד לתת מעצמך, וכשפוחדים לתת מתרוקנים בצורה הרבה יותר אכזרית. כמה מפחיד להיות במעורבות רגשית. ואיך נשמרת ההקפדה לתת רק עשרה אחוז. הקושי שלי תמיד מתגמד למול היכולות האדירות שלך. ואני חשבתי שקושי הוא בכלל דבר סובייקטיבי ולא נמדד במטרים של שעות עבודה. כל כך פשוט לקבל שכשאדם אומר 'קשה לי' אז קשה לו בלי לשפוט ועם התמיכה כדי להמשיך הלאה". ככה ישבתי וניסחתי מילים בדם לבי ובאש דמעותיי, מנסה להיאחז בקרש הצלה אחרון ליחסים הכי חשובים שהיו לי בעולם. כשקראתי את מלותייך רינתוש היחידה הדהד בי העבר שחדר למלותיי שלי. ניגשתי למגרת המכתבים והוצאתי מעטפות חלקן כבר צהובות, ומצאתי את המכתב שהיה עבורי לפני שנים כמעט הרמת ידים משלי. עד היום אני חיה באהבה גדולה ושום דבר לא השתנה והכל השתנה בתוכי כשגיליתי שאני מתווכחת בעיקר עם עצמי עם הקול הביקורתי שלי שלא מקבל אותי כמו שאני. רוב הזמן אני שמחה בחלקי ונהנית מהחלקים שמשלימים אותי ולפעמים מתסכלים ומעצבנים עד טירוף וגם זה לעיתים מתברר כאי של שפיות.