לא נעלבתי כלל. להפך
האמת שאת אותם משפטים שמעתי מגרושתי השכם וערב ומדייטים שיש לי פה ושם.. ואולי בעקיפין זו הסיבה שאני היום נמצא במצב בו אני נמצא. משחר נעורי חונכתי [חניך הפנימיה הצבאית] וגדלתי מתוך תחושת ייעוד ושליחות. אני חייל מקצועני וזה מה שאני יודע לעשות [טוב , אני מקווה]. בעוד שנה אני מיועד לצאת ללימודים במסגרתם אסיים תואר ראשון ובהמשך מזומנים לי פו"ם והשלמה לתואר שני , אולי באחת האקדמיות הצבאיות היוקרתיות בעולם. לא אכנס כאן לציונות ולפילוסופיה בגרוש אבל את הרי יודעת בתוך תוכך שהלוואי שצבא היה פאסה והלוואי שהילדים שלנו יהיו פתורים מהעונש הזה.וזה כולל איפה גוויתך ומשפחתך היו צפים היום. אז נכון, החיים באזרחות יכולים להיות דבש, ובטח שלא עובדים שם 48 שעות רצוף ללא מנוחה, וגם לא מסכנים חיים אבל אנחנו לא חיים בשוויץ ואם לא נגן על עצמנו , אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. וההיסטוריה כבר הוכיחה את זה לא פעם. ועכשו לעניין החשוב באמת.. בשם הפוליטקלי קורקט לא אציין בפירוש איזה חלק היה נפתח לך אם היית חיילת שלי [אציין רק שהיית מתקשה לשבת] .... פלקטים יש סיכוי שהייתי מקפל לך אם היית נראת שווה אבל זה רק משיקולים אסטרטגיים בעלי טווח קצר ביותר [ש+60 מקסימום] ...
