(אם כבר שאלות על יעדי נסיעה) מישהו היה שם ויודע לספר על מה שכרוך בביקור בעקבה? זה דורש ויזה? אפשר להיכנס עם מכונית ישראלית? בטוח להסתובב שם? מה יש לעשות בעקבה? מה פרק הזמן המינימלי לביקור שמצדיק כניסה אליה?
אותה צריך להוציא מראש. אפשר להיכנס עם מכונית ישראלית, הירדנים פשוט נותנים לך לוחיות רישוי ירדניות שמסתירות את היותך ישראלי. אני הייתי בעקבה לפני מספר שנים ולא היה מי יודע מה לעשות בעיר. כמו באילת אפשר ללכת לים, לצלול, להסתובב בשווקים, לא צריך אפילו יום. אם כבר חוצים לעקבה אז כבר עדיף לפנות עוד יום-יומיים ולהמשיך לפטרה שנמצאת כשעתיים נסיעה משם. שם יש המון מה לראות. לגבי אוכל אני מציעה להימנע ממלכודות התיירים בעקבה. אני הלכתי בסמטאות עד שהגעתי למסעדת פועלים שהגישה חומוס פול עם תה ונענע. היה מרתק, טעים ונורא זול- ארוחה לשניים עלתה כמו הטיפ במסעדת התיירים
שזה שמה, סוריה, ובה מגישים דגים בתנור עם עשבי תיבול, שלא תשכח אחרי שתטעם. המסעדה, אם עודנה קיימת, שוכנת בקומה שנייה והנוף הנשקף ממנה מקיף את אילת כולה, אפשר לראות משם כל פינה בעיר. וכמובן, ביקור בפטרה הוא גולת הכותרת של הטיול.
לדעתי אתה יכול לברר עם חברת נסיעות, אם יש להם דיל לעקבה, עם מדריך, לדעתי ללכת שם לבד, לא יודעת, מדינה ערבית, אם אתה הולך עם מדריך, יש גם המון הסברים, ומקומות שהם לוקחים אותך, ויש קבוצות קטנות, שנוסעים יחד, בכל אופן תהנה שם,
מזה חצי שנה מתמר מול חוף אילת דגל אימתני, ענק שבענקים. הדגל קבוע בחופה של עקבה וגודלו, כך נדמה, כגודל שני בנינים, אולי יותר. רואים אותו מכל מקום, אפילו מחדר השינה שלי. הבוקר כשיצאתי עם הילדים ללמוד בחצר שאלתי אותם מה הם חושבים על הדגל הזה ולמה שמו אותו שם. היו ילדים שאמרו שהירדנים משוויצים כי לדגל שלהם יש צבעים יותר יפים משלנו. ילדה אחרת אמרה שכשהירדנים מביטים מהחלון הם רואים את הדגל על רקע אילת וחושבים שאילת זו עקבה ושמחים במלונות הנוצצים שמחה רבה. בעיני זה בבחינת "ככל שפחות שמחים כך יותר חוגגים", הראה לי את דגלך ואגיד לך כמה מאושר אתה במדינתך. נעמה
קוקה-קולה בערבית. אותו לוגו - ואפילו סלסול האותיות היה דומה. חוצמזה, לא התרשמתי מהנסיעה הקצרצרה בעיר. כמו קודמתי, גם אני ממליצה על פטרה. שווה. בדרך מפטרה לעקבה זכיתי לראות רכבת משא הנוסעת בנתיב הרכבת החיג'אזית. נתיב עליו קראתי באי-אלו איזכורים. ועוד נקודה פורמלית - שאולי חשובה לך ואולי לא. כשדיברתי בקיץ עם משרד החוץ לגבי נסיעה למצרים, הם לא המליצו לי לעשות כן, וגם המליצו שלא לעבור את הירדן.
אני נסעתי כמה שבועות לאחר נסיון החיסול של חאלד משעל וכמעט ולא היו בירדן תיירים ישראלי- מה שהיה נחמד דווקא. טענתי שאני בכלל גרמניה והמקומיים שיחקו איתי את המשחק ולא היקשו בשאלות עוד דבר שזכור לי מירדן זה עד כמה היא מדינת משטרה. היו המון מחסומי דרכים מאויישים בחיילים שתמיד עצרו אותנו וביקשו שנשעשע אותם בסיפורים וגם נצטלם. התפלאתי גם לראות כמה מעט הם יודעים עלינו- למשל במעבר מאילת לעקבה עוכבנו שעות בידי חיילים שרצו שנצפה איתם ביפים ובאמיצים ושנסביר להם האם ככה באמת חיים בתל אביב. ספרים בירדן נמכרים בד"כ לא בחנויות מסודרות אלא בדוכני רחוב ולספרות אנטישמית היה שם רוב- הפרוטוקולים של זקני ציון וכדומה. ואזהרה אחרונה, אם אתה נוסע עם בת זוג תזהרו לא להפגין חיבה. אנחנו החזקנו ידיים וצעקו עלינו