עצמאות

[mom&shaked]

עצמאות

שקד בן שנתיים וארבעה חודשים ובזמן האחרון הוא בפרוש נלחם על עצמאותו! מאוד קשה לי עם זה היות ויש דברים שהוא בהחלט לא מסוגל עדיין לבצע. הוא לא מוכן לשמוע שום הסבר הגיוני שהוא עדיין לא יכול לעשות את זה התגובה שלו היא בכי ועצבים... איך מתמודדים? כמובן שיש דברים שאני מאפשרת לבצע בעצמו כי אני חושבת שהוא בהחלט מסוגל כמו למשל להפשיל מכנסים ותחתונים כשהולכים לשירותים, להתפשט לפני האמבטיה, להסתרק לבד, להניח את השרפרף לפני הכיור, להדליק טלויזיה, להפעיל את הוידאו, להחליף קלטת, לאכול לבד (אפילו שחצי מגיע לריצפה) והרשימה עוד ארוכה... אני מדברת על דברים שהוא באמת לא מסוגל לעשות בגילו הצעיר. איך מתמודדים עם זה שהוא לא מוכן לקבל את זה שהוא לא יכול?

 

[michal@gal]

כשיש משהו שאופיר לא יכול לעשות

אני נותנת לו לנסות לבד, וקצת לפני שהוא נכנס להיסטרי כי הוא לא מצליח אני שואלת: "אתה רוצה שנעשה ביחד/שאני אעזור לך?". ברוב הפעמים הוא מקבל בשמחה את הצעת העזרה. הוא כל כך התרגל לכך, שלפעמים כשהוא רוצה לעשות בעצמו הוא אומר "אני רוצה לעשות לא ביחד". מיכל

 

[נעה גל]

נראה לי שזו הדרך...

לאפשר לו להתנסות, להציע עזרה ולקוות שהוא יקבל אותה. בנתיים, אפשר גם ללמד אותו לעשות דברים חדשים. אני למדתי "לנצל" את התכונה המדהימה שיש לאיתמר - הוא תמיד רוצה לעזור. אז אם אני בונה משהו, או מבשלת, או עובדת בגינה - תמיד הוא אחראי לעזור לי (בדרך כלל מדובר על להגיש לי דברים). הוא לומד המון וגם מרגיש חשוב, כי הוא עוזר וזה גם מפחית מאוד את הצורך שלו ´לעשות לבד´, כי הוא רואה שגם אני לא עושה לבד דברים. מצד שני, איתמר רק בן שנה ותשעה אז יכול להיות שהרוב עוד לפני...

 

[TDX]

אפשר לנסות לפשט או לדרג עבורו

את המשימה. סתם דוג´ אני לא בטוחה שהכי מוצלחת, גלעד(בן שנתיים וחודש)רצה לפתוח לבד את מנעול של הדלת. הרי הוא לא הצליח להחזיק את המפתח אפילו בכיוון. כמובן שהוא התרגז. הצעתי שאני אכניס והוא יסובב. לפעמים בעדינות אני מהצד קצת עוזרת וכמובן משבחת על היכולת. לפעמים זה העיניין של "אני לבד" ואם מדרגים את הפעולה הוא מאוד שמח שהוא הצליח ואמר את המילה האחרונה. אני הרבה פעמים אומרת "אתה לבד, אני טיפטיפונת עוזרת כי זה ממש קשה, של גדולים"

 

[mom&shaked]

TDX

הקטע של המפתח חוזר אצלינו כל כך הרבה פעמים ביום .... תאמיני לי שניסיתי כבר הכל בן היתר את האופציה שאני אכניס ושקד יסובב את המפתח, הוא כל כך עקשן ולא מוכן הוא רוצה להכניס את המפתח!!! ולא נותן לי אפילו לעזור לו להחזיק.... מכאן היאוש הגדול שלי שהוא פשוט לא מסכים לקבל עזרה בשום אופן ובשום דרך "אני לבד!!!!"

 

[נעה גל]

לבעיה הספציפית הזו - יתכן ויש לי

פתרון. גם אצלנו המפתח הוא כלי המשחק האהוב ביותר. איתמר כבר מזמן יודע להשחיל מפתח לחור שלו (הוא צריך עזרה בסיבוב שלו אבל גם זה לא לעוד הרבה זמן). איך הוא למד לעשות את זה? לפני די הרבה זמן, דסי אשר ספרה כאן שהיא קונה לילדים במשפחתון שלה כל מיני אביזרים המשמשים בדר"כ לבניה - כמו צינורות, חבלים וכו´. אני כמובן אצתי רצתי ל"אייס קנה ובנה" ובניתי לאורן ואיתמר תיבת כלי עבודה. לקח לי המון זמן למצוא מרכיבים שגם יהיו בטוחים לגיל של איתמר. התיבה הזו היתה ועד היום היא הצלחה מדהימה. יש בה ברגים ומפתחות ומנעולים, וכל מיני צינורות מתברגים וכו´. המנעול והמפתח היו להיט כבר מההתחלה ואיתמר יש שעות והתאמן על "להכניס את המפתח לחור" - והוא למד! אז אני ממליצה בחום.

 

[אמאנטלי]

עצמאות

עניין המפתח קיים גם אצלנו והכי מעצבן זה כשאני עם שקיות קניות ומתה להכנס כבר לתוך הבית או בבוקר כשממהרים לעבודה והוא ורק הוא ינעל נעליים לבד . זה קורה כמעט בכל יום . עצתי סבלנות ועוד סבלנות ולתת להם את ההתנסות הזו של הלבד .

 

[יונת ש.]

זו בעיה?

לא ברור לי למה שנסיונות שלו להשתמש במפתח הם בעיה בשבילך - הרי אין כאן שום דבר שפוגע בו או בסביבתו. למה לא לתת לו פשוט לנסות לעשות זאת בדרכו, לנחם אותו אם זה מתסכל אותו, לעזור לו אם הוא מבקש, ולסמוך עליו שאם הוא באמת לא מסוגל לעשות את זה לבד אז הוא יגלה את זה בעצמו?

 

[mom&shaked]

הבעיה שלי היא לא עם העצמאות שלו

כתבתי כאן שהבעיה שלי היא איך להתמודד עם הבכי, העצבים וההתרגזות שבאות בעקבות חוסר ההצלחה... חוץ מזה שזאת דוגמא אחת למיני רבות, בחלק מהמקרים זה אכן מסוכן כמו בקירבת תנור/גז או להשתמש בכלים חדים ועוד... נעה תודה על הרעיון ולדסי שהעלתה אותו אני אאמץ אותו ואנסה למצוא כלים שיהיו גם בטיחותיים.

 

[לאה_מ]

מאד מוכר וטבעי.

והרעיון של דסי מעולה. לאורי יש ארגז עם כל מיני פריטים כאלה ששי סידר לו (משאריות של חומרי עבודה שלו) - כמו שקעים ותקעים, צינורות וכו´, ואורי מאד אוהב לשחק בזה. והתסכול כשלא מצליחים מאד ברור. מצד שני, בים של התסכול יש גם הצלחות, ואני חושבת שמה שאת צריכה לעשות, זה לעודד אותו על ההצלחות שלו. כשהוא בוכה, אולי לאמר לו "זה באמת מכעיס כשלא מצליחים להכניס את המפתח. זה קשה מאד. צריך להתאמן הרבה. אבל כמו שהצלחת להכניס את השקע לתקע, אני בטוחה שבסוף תצליח גם עם המפתח". חוץ מזה, אם הוא מאד בעניין מפתחות ומנעולים, תחפשי בשבילו אחד שהוא "קל" יותר. אחרי שהוא יסתדר טוב עם זה, יהיה לו קל יותר גם עם האחרים. אצלנו "ארגז הכלים" הוריד באופן משמעותי את העיסוק בדברים מסוכנים בבית.

 

[נעה גל]

גם אצלנו זה הוריד באופן משמעותי

את העיסוק בדברים מסוכנים בבית וגם שכלל מאוד את המיומנויות של איתמר. בכלל, אצלי, הם הרבה יותר אוהבים להתעסק עם דברים אמיתיים מאשר עם צעצועים.

 

[דנה השניה]

נעה - תוכלי לספר מה יש בקופסה?

 

[נעה גל]

תכולה

אטבים, דיבלים, ברגים גדולים מאוד (בערך 12 ס"מ אורך) אלה עם הקצה הקטום. מנעולים עם מפתחות, שקעים ותקעים, צינורות עם הברגות, מפתח ברגים קטן, גומיות אינסטלציה גדולות, חבלים עבים (קצרים). זה מה שאני זוכרת...

 

[דנה השניה]

תודה רבה! ננסה גם אצלינו בבא הזמן

 

[איריתוש]

האכזבה לגיטימית

גם אנחנו מתאכזבים כשלא מצליח לנו משהו ואנחנו צריכים ממש להתאמץ

אבל אנחנו מבוגרים ומקסימום פולטים "אוףףף" עם איזו רקיעת רגל. כשהיינו ילדים הטחנו על הרצפה, זרקנו בעצבנות, בכינו וצעקנו. זה הכי טבעי שיש. ואני לא רואה צורך להפסיק את זה. כל מה שאני מציעה לך לעשות זה לעמוד מהצד ולומר מילים מרגיעות ומעודדות. לחבק ולהציע עזרה בעדינות. אם הוא לא רוצה עזרה, תני לו לפרוק את הבכי - איזה כייף לילדים שעדיין יכולים לבכות בקול רם מבלי להתבייש. למה לקחת להם את הפעולה הרגשית הטבעית הזאת? מה שכן אני מציעה, כדי שלא תשארי מחוץ לבית, לתת לו להתנסות עם מפתח כשאתם בתוך הבית ואת לא ממהרת לשום מקום, או צריכה דחוף להכניס מצרכים הביתה. לגבי דברים שממש מסוכנים עבורו אני מציעה פשוט להסביר שהוא בן שנתיים וחצי (לא להגיד "קטן מידי") וכשהוא יהיה בן... הוא יוכל לעשות זאת לבדו. בינתיים הוא חייב לעשות זאת איתך. ואם הוא יבכה מאכזבה - זאת זכותו. בקיצור נמרץ - לא ל ה י ב ה ל מ ה ב כ י !! בכי הוא צורך רגשי ואסור לחסום אותו. נכון ומותר לנחם ולעודד.