יש לי כמה עצות...
הראשונה היא מופיעה בחתימה שלי "כל דבר בעולם, מה שקיים ומה שקורה, הינו מבחן, שנועד להעניק לך ת'חופש הבחירה - בחר בתבונה" כאשר אני חושבת שכל מי שנוצר במצב של בחירות בחיים שלו.. אז שיקשיב ללב שלו, יקשיב לשכל שלו.. ויבחר את מה שהכי מתאים לו (גם אם לאחר זה טעות...) כמובן לאחר שהשכל והלב שלו שווים ומאוזנים מבחינת הבחירה... (ולאלו שרוצים לדמיין.. לאזן במובן של מאזניים, כאשר בצד אחד זה השכל ובצד השני זה הלב והאמצע זה תוצאת הבחירה). השניה שלי היא... תחשוב תמיד, שהדקה שחלפה... לעולם לא תחזור שנית... לכן, לכל המהססים למיניהם, אם אתם מתביישים מהתוצאות הסופיות, אז הפסדתם כפליים: גם לא ניסתם לעשות משהו, וגם לא קיבלתם תוצאה סופית... לפעמים עדיף לנסות ולעבור את המסע מאשר לשלול מלכתחילה ולא לעשות כלום. אצלי זה מתבטא בכל תחומי החיים.. לפעמים אני מהססת מתגובות של אחרים וכו'.. אז בשלב מסויים אני אומרת: יאללההההה... מה יש לי להפסיד..? לקבל "לא"? פדיחה? אז מקסימום אני אקבל את ה"לא" ואת הפדיחה.. לפחות אני אהיה שלווה עם עצמי שעשיתי משהו... (ובמקרה של פדיחה גם סיפור לספר). השלישית... חלומות מתגשמים תרצו או לא תרצו... רציונליסטים או לא.... יש משהו מעבר לאנושות.. אז תאמינו ותצליחו.. כמובן שזה מצריך עבודה מהצד האנושי על מנת להגשים את התפילות שלנו והחלומות שלנו... ויש לי דוגמא יפה.. שעד היום אני זוכרת אותה מהמורה לתנ"ך בתיכון ומהקורסים של המקרא (אני לא דתייה.. פשוט אני באה מתחום מדעי הרוח): כאשר אליהו החייה את בן האלמנה... כתוב שהוא התפלל לאלוהים.... אבל בו זמנית עשה החייאה - הנשמה מפה לפה - על מנת להחזיר את הבן לחיים... אז אפילו נביא... היה צריך לעבוד... אבל הכי חשוב.. אל תאבדו את האמונה.