ביגון,
"אם אתה לא דתי, מה יש לך נגד קביעותיי בנושא ´אין אלוהים´?" אתה חושב שרק דתיים מאמינים באלוהים? אתה חושב שאני צריך בכלל להאמין באלוהים, כדי לדעת ש"קביעותיך" שגויות? אז אם אתה כל כך רוצה שאני אפרוש בפניך את המערך הנפשי שלי, הרי הוא לך באופן מקוצר מאוד: אני לא מאמין באלוהים, (אותו אלוהים שגם אתה לא מאמין בו). עם זאת אני כן מאמין, ולא אוכל להסביר לך במה. לא בגלל שאני חושב שאתה אינפנטיל, אלא בגלל שאמונה זה דבר חדש מאוד אצלי שמתפתח ממש ברגעים אלו ואיני מבין אותו, ובגלל שזה דבר אישי, אמוציונאלי ולא ניתן להבנה ע"י הזולת. כל חיי עד לזמן האחרון הייתי אתאיסט מובהק עם טענות כנגד קיום אלוהים, חלק מטענותי היו כמו שלך וחלק היו חזקות ומושכלות פי כמה. כל זה דעך עם שהתחלתי להעריך יותר את העולם ופחות את יכולתי להבין את העולם. אתה מבין? ראייה נכונה יותר מופיעה כאשר הגאווה דועכת. כשאתה מבין עד כמה אתה אפס לעומת העולם, עד כמה אינך יודע ועד כמה לא תדע, אז ורק אז אתה מתפכח מהגאווה ומצרות העין, ומתחיל לרחוש כבוד לעולם, אתה רוצה להיות מוסרי, אתה רוצה לאהוב באמת את החיים. למקור כל הרגשות האמיתיים האלה... אני קורא אלוהים. עכשיו תראה כמה אוולי זה לומר- "אין אלוהים!!, איפה הוא היה בשואה???" זה כל כך לא לעניין, ואיני מבין מדוע אתה דבק בזה. בזאת, אני מבקש ממך סליחה מכל ההתבטאויות שלא בדרך ארץ שהפנתי אליך, ומהגאווה והשחצנות שהפגנתי בהודעות שלי, אני מודע להם עכשיו ומודה שאני מתבייש בהם. אי אפשר לרחוש כבוד לבריאה מבלי לרחוש כבוד לזולתך, ובאי רחישת כבוד לזולתך אתה מבזה את עצמך. סליחה. כל טוב, ניסים.
