תגובה לתגובה לתגובה
החלק הראשון אומר שלעולם צריך להיות בא"י והחלק השניה סותרו באומרו שיש זמן (שהרמב"ם מכנה אותו פורענות) שאסור לעלות לארץ. שמע ממני למה הרמב"ם כתב פורענות: דברי הרמב"ם: "ובפורענויות הוא אומר: ואל אדמת ישראל לא יבואו. כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ - כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר: בבלה יובאו ושמה יהיו" ההסבר שלי: "ואל אדמת ישראל לא יבואו" זהו פסוק מצוטט, הבא בדבריו כפסיקת הלכה. פורענויות = נבואות הפורענות. כלומר אם הוא היה רושם ובגלות - אל אדמת ישראל לא יבואו, הרי שאין הוא מציין את תוקף האיסור (דאורייתא, דרבנן, תקנת נביאים) וכן המשפט לא נכון מבחינה לשונית. לכן הוא אומר "ובפורענויות" - לומר לך: א. זוהי תקנה של הנביאים ב. זה נוהג בתקופת פורענות, היינו גלות. וכן זה נכון מבחינה לשונית לומר כן. אתה וודאי צריך פרשן, הרי גם מפשוטו של הרמב"ם מובן ש"ואל אדמת ישראל לא יבואו" ו"אסור לצאת מבבל לשאר הארצות" - הכוונה שאסור לעלות לא"י בתקופת פורענות, קרי בגלות. וכן הרמב"ם באיגרת תימן כותב שם לאחר ששמע שהם רוצים לעלות לארץ: "ולפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה, ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה, והשביע האומה על דרך משל, ואמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ואתם אחינו אהובינו, קבלו עליכם שבועתו, ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ. ובורא העולם במידת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזור בנועם ה´ ולבקר בהיכלו..." היינו הרמב"ם כן מקבל את תוקפן של שלוש השבועות. בקשר לרש"י - עיין בהודעתי "אלה דברי הלחם משנה". אלון.