עצוב.....

[יעל8881]

עצוב.....

נפרדנו. הוא עזב היום.
עוד אין גט, אנחנו עובדים על הסכם ועל פתיחת תיק ברבנות.
סיכמנו שנעשה את זה יפה. יש לנו שני ילדים קטנים בגיל הרך. אני כל היום בוכה. לא סיפרתי לאף אחד אפילו לא להורים שלי... אין לי כוחות להתמודד עם הסביבה, עם חברים עם משפחה....
מצד אחד אני יודעת שזה הצעד הכי נכון עבורי, אבל למה זה כל כך עצוב?
אני מרגישה חרטה על הנישואים, על זה שלא ראיתי דברים בזמן, על זה שיש לי שני ילדים שיגדלו לתוך מציאות לא אידיאלית כמו שרציתי.... איך מתגברים על זה? איך עוברים את זה????

 

[שוקולדה100]

מתאבלים ועוברים את התקופה

ןאז קמים וממשיכים.
תקופת אבלות על הנישואים ושבריהם היא טבעית.
תתאבלי תקופה ואז קומי על רגלייך ותמשיכי.
כולם פה עברו את זה. גם מי שלא מודה וגם מי שיזם את הגירושין שלו

 

[כורה המחשבות]

החיים נמשכים, אוספים את השברים וממשיכים

את צעירה ואת אמא לשני ילדים. זה שיש ילדים זה לא חיסרון זה אפילו הופך את כל המסע עד עכשיו (כולל הפרידה), לשווה.
כמו שאמרו לפני, החיים ממשיכים, יקח לך זמן למצוא אהבה וטוב שכך, כי צריך להתחזק, לחזק את האגו ולאסוף חוויות מעצימות. ובנתיים בזמן תקופת האבל על החיים שאיחלת לעצמך, על האהבה שמתה, תנסי לא להיכנס לדיכאון, קחי סיכונים וצאי לבלות. לא בשביל למצוא אהבה חדשה, אלא כדי לא לנבול. בהצלחה בחייך החדשים. מאחל לך שנה של התחלות חיוביות ושפע של אושר.

 

[חזקוש]

יעל, אידאלי או מושלם זה ציפייה ופרשנות שלנו, האם זו אמת?

ההתמודדות היא קשה ודורשת עבודה עצמית.
ראשית להסכים לקבל את המציאות באהבה הרי היא קיימת והתנגדות לה לא תשנה
את שהיה ואת מה שקורה כעת.
האם החרטה תשיב את הזמן לאחור? מה החרטה כעת כן תעולל לך?
מה תעולל לך אי הסכמה למציאות כפי שהיא?
שינוי בפרשנות שלנו לפעמים הוא כמו מוות ולכן שינוי משמעותי יצור עצב וכאב גדול.
האם ששינוי זה כמו מוות, זו האמת?
אחרי השינוי אין כלום?

כתבתי רק מעט שבא מניסיוני כמאמן אישי וזוגי
מקווה שלקחת מזה משהו לעצמך.

 

[אורחוזהו]

היי יעל

נמצא בדיוק באותו המצב כמוך, כלכך כואב לי, אחרי 15 שנים הגיעה ההחלטה ממש לפני החג לפרק את החבילה. השלמתי עם העובדה שאשתי (עדיין) ואני נפרדים, אבל הפרידה כל פעם מהבנות גומרת אותי. גם אם זה לזמן קצר. אנחנו רוצים פרידה יפה ורוצים ללכת למגשר. לשמוע היום את הבנות רוצות את אמא כי בילינו בנפרד, או לשמוע אותן רוצות אותי מחר כי הן יבלו מחר רק עם אמא קורעת לגזרים.
בהצלחה לכל מי שנמצא במצב הזה, שיעבור מהר.

 

[achokler]

כל כך מוכר

התגרשתי די מאוחר (אחרי 18 שנות נשואים)
הילדים כבר היו די גדולים
ואחרי שיצאתי מהרבנות ממש לא שמחתי, הרגשתי כשלון אחד גדול.
המשפחה שתמיד חלמתי עליה התפרקה.

אז זהו שלא, יש לי משפחה, משפחה מסוג אחר , אבל משפחה.
הילדים כמובן קצת נפגעו אבל הרווחו הורים מאושרים ושמחים יותר.
זה רק עניין של זמן, את תראי הכל יראה יותר טוב בהמשך.

 

[ראליסט מושבע]

אם קשה מה מידי ואם אין את מי לשתף בכאב,בקשיים,אפשר לפנות

לטיפול פסיכולוגי שממנו ניתן לצאת מחוזקים.זה תהליך לווא דווקא קל,אך מאוד מועיל ומחזק,כי מגיעים לסיבות האמיתיות שהביאו לתוצאת הגרושין ומשם צומחים לדרך חדשה מוזקים יותר,וגם תוך ידיעה מהן המכשלות מצידך,כך שתוכלי להתמודד איתך טוב יותר בהמשך.בהצלחה.