עצוב מאד

[kofman maria]

עצוב מאד

היום שוחחתי עם גננת על השפעת ריטלין על בן שלי. מעבר לזה שהיא לא רואה הרבה שינויים היא פתאום אמרה:. "מריה אבל הוא לא נולד עם הפרעה הזו הרי זה התפתח אצלו בהדרגה. ובנוסף אמרה לי שבן שלי התפרץ היום על ילדים שהסתכלו עליו ואמר להם שהם מסתכלים עליו והתחיל לכאוס. בנוסף ילד אחד ספר אותו בהצבעה עליו וזה גם יצר תגובה חריפה מצד בן שלי שאסור להצביע עליו ולהסתכל. גננת שאלה למה ובן שלי אמר שבטוח ילד אחר אומר משהו רע עליו. גננת טוענת שזה מבטחון עצמי ירוד. אוקי.אבל עכשי'ו יותר חזק: היא אמרה לי בטלפון שבטוח מישהו דאג להוריד לבן שלי בטחון עצמי. וזה הסיבה לכל ההתפרצויות וכוי. כמובן רמז היה מאד ברור. אני התחלתי לרעוד וכמעט והתחלתי לבכות. איך אפשר להמשיך לשתף פעולה עם המערכת שהיתה נראת לי הכי מבינה ותומכת אחרי אמירות הללו. כמובן שאני מלאת רגשי אשם איומות בלי שיגידו לי דבר כזה. נכון שאני צעקתי כשילד היה מתפרע ולא מקשיב אך לא היתי מצליחה בבית להתנהל באותה תקופה כשלא ידענו מה קורה אצלנו, נולדה תינוקת, 3 ילדים. הכל טראם טרראם. אחים לא מסתדרים, בקרים קשים, על כל דבר ויקוחים, אמירות קשות לא מתאימות ל גיל 5.5 כמובן היתי מגיבה בהרבה כאס וסטרס.
אני רוצה לשאול אותכם איך התחילה אצלכם הפרעה ומתי התחילו הפרעות התנהגות וירידה בדימוי .אני מחפשת שקט אישי וזה הסיבה שאני שואלת.
תודה

 

[galgal2]

אל תרגישי רע.

ממה שידוע לי, משיחות עם הנוירולוג, והפסיכיאטר, ומרפאה בעיסוק, וכל אנשי המקצוע שנעזרנו בהם עד היום, הפרעת קשב היא מולדת, היא עניין נוירולוגי ולא משהו שההורים "עושים לילדים שלהם". לא קל להורים להתמודד עם ילד עם הפרעת קשב, זה מכניס לחיים הרבה מתח ותיסכול, ודאגה. במהלך השנים עם הבנים שלי (שניהם עם ADHD - תאומים בני 7), נתקלתי בכל מיני גננות ומורות ולכל אחת יש תגובה אחרת, אבל אלה שהיו אמפטיות, הבינו אותנו, תמכו בנו ועודדו אותנו, תרמו לי המון!! אני אסירת תודה להן על האמונה בילדים שלי ובנו, שאנחנו הורים טובים שמשתדלים ומתאמצים בשביל לעזור לילדים.
גם אנחנו הגבנו בכעס ובמתח ולאט לאט למדנו, בהדרכת הורים, איל להגיב אחרת, איך לתקן ולשפר. כל הזמן לומדים (ומתגברים על רגשות האשמה...).
צריך להקשיב פחות לגננות או לכל אדם שמערער לנו את הביטחון בעצמנו, ולהעזר יותר באלה שמעודדים אותנו ומאמינים בנו.
שולחת לך חיבוקים!!!
ומנסיון - המצב הולך ומשתפר עם העזרה הנכונה, נכון שיש דרך לעבור, אבל יש תוצאות.

 

[seaking]

יותר קל ליצור רגשות אשם אצל אמא מאשר אצל

הDNA שלה..

האמת שאני ממש לא מופתע המערכת מלאה מכל מיני דברים... אז לא מפתיעה אותי בורות ברמה כזו.

לצורך העניין זה מזכיר לי שפעם טענו שאוטיזם נוצר אצל הילד כי האם "קרה" - שטויות באותה רמה בערך...

את יכולה להיות רגועה, חבל לתת למישהו שהברגים אצלו בראש מחוזקים יותר מידי לתת לך להרגיש לא נוח.

תמצאו מקומות שלבן שלכם יהיה כייף והוא יוכל להשתולל ולעשות חיים. ורצוי גננות עם ראש קצת אחר...

לצורך העניין בגן של הבת שלי יש ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות עצומה. ואף אחד לא מתלונן והוא אחד הילדים הכי חמודים בגן... פשוט מכיוון ש:
1. מבינים אותו,
2. מבינים שילדים במיוחד בגיל הזה רואים את העולם שונה טיפה וזה בסדר
3. נותנים לו מצד אחד מסגרת ומצד שני מקום להתפרק...

וגם ההורים - מוצאים לו את המקומות שירגיש בהם טוב ולא חריג.
אני באופן אישי מת עליו

יש לו אנרגיות אדירות והוא ילד ממש חמוד, והבת שלי אוהבת לשחק איתו (היחיד שעומד בקצב שלה

)

 

[ציפי קוברינסקי]

מוכר ולא חביב

דעות כאלו של אנשים מכעיסות מאד, הן מכעיסות הרבה יותר כשהן מגיעות מאנשי מקצוע
לצערי, יש עדיין חוסר ידע ודעות קדומות בקרב חלק מהצוותים החינוכיים
ובעיקר חסרים להם כלים להתמודדות (לא לכולם! )
כאשר הם מתקשים ומרגישים חסרי אונים, הם מחפשים אשמים...
( אגב זה קורה לפעמים גם להורים שמרגישים חסרי אונים ומחפשים אשמים בקרב הגננות חהמורים)
לא מספיק שיש לנו רגשי אשמה ואכזבות עצמנו, בעיקר בתקופות של לידת אחים, חלק המורים והגננות מוסיפים עליהם...
לדעתי זו אחת מההתמודדויות המאתגרות ביותר להורים לילדים עם הפרעת קשב.
אני זוכרת את רופא אף אוזן וגרון שהגענו אליו עם דלקות אזניים חוזרות ונישנות
שחקר אותי כאילו אני מתעללת בילד בגלל ריבוי הסימנים הכחולים...
הנוכחות שלך פה בפורום מעידה על כך שיש לך מחוייבות לעזור לילד ואת עושה כמיטב יכולתך
אין אמא מושלמת, יש רק אמא שעושה כמיטב יכולתה! וכולנו עושות טעויות
את יכולה לנסות לתת לגננת ספרים בנושא, להציע לה להזמין הרצאה להורים או כל דרך אחרת שתעשיר את הידע שלה
ולעצמך: הדרכת הורים, קריאת ספרים ומידע באינטרנט יתנו לך ידע וכלים להתמודדות
ציפי קוברינסקי

 

[kofman maria]

תודה והיום שוב דיברתי עם גננת

הסברתי לה שלא לשחק עם רגשות שלי. ששלחתי לה חומר באינטרנט (אותו לינק על הפרעות התנהגות שלפי רסל ברקלי חלק בלתי נפרד מ ADHD) . הגננת התחילה להגיד שאני לא ממש הבנתי אותה. אולי...זה לא משנה הבנתי מה ששודר בין השורות..
אני רואה ילד שלי ברגעים מסויימים הכי מקסים שבעולם באותם רגעים נדמה לי שאנו חווינו חלום רע לפניכן ו ADHD לא קיים וברגעים אחרים הוא מתפרק רגשית לגמרי. הכי קשה זה תוקפנות כלפי חברים (זה מה שכל כך לא מקבלים בגן כמובן) אבל בנוסף גם אין סוף פרצופים שהוא עושה כשלא רגוע למשל בנוכחות תינוקת בת שנה( גורם מעורר אי שקט אצלו) או מול ילדים שהוא רוצה לשחק אך אינו יודע איך להתחיל. הוא מתחיל עם גרימסות רץ סיבובים ולא מדבר איתם. עוד מה שאני שמתי לב זה עיניים מתוחות, מבט שונה לחלוטין כשילד לא רגוע כאילו עיניים כלפי פנימה טיפונת. לא נעים לראות. אותו דבר מופיע כשריטלין משפיע מבט שוב משתנה והופך להיות לא רגוע. האם זה מוכר למישהו.?

 

[טאניוש]

קפץ לעין עניין התינוקת

הבן שלי ממש סובל מבכי של תינוקות, לכן הם גורמיים לו אי שקט בלשון המעטה. האם בדקתם נושא וויסות החושים? זה יכול לבוא יחד עם ADHD. ונדמה לי שאלת פעם על רגישות לרעש, לא?

 

[פיסטוק38]

ההפרעה התחילה להתבטא בסביבות גיל 4.5-5

לפני כן הוא היה ילד רגוע ושמח....הבנתי שהרבה פעמים זה הגיל שבו זה מתפרץ. עד אז כינו אותו מר שמח כי הוא כל הזמן היה מבסוט...עכשיו אפשר לקרוא לו מר עצבני...

 

[kofman maria]

כן כך גם אצלנו היה

זה היה ילד שמש שכל הזמן היה כיף איתו, רגוע יחסית וספורטיבי. היום חלק הכי בולט זה עצבנות, אי שקט, והפרעות התנהגות. ספורט עושה לו טוב היום. זה מזל שלנו

 

[עדו בן צבי]

זו לא המערכת. זו בדיוק רק הגננת. שימי את

הילד בגן אחר.

 

[הגר100]

הגננת עובדת במערכת. איך מקבלים אנשים ?

 

[אםלשלושה3]

הגננת גם מאבחנת ??

בכל המפגשים שהייתי עם נוירולוגים מהבחירים בארץ נאמר ש ADHD זו תופעה מולדת. אצל כל אחד זה מתפרץ בשלב אחר.
ילדי ADHD חוטפים כל כך הרבה על הראש שיתכן ויש בעיה של בטחון עצמי וואם אני לא טועה, זה מוכר וחלק ומתופעות המאפיינות ילדים אלה.
אצלנו אובחן בגיל 2.5 כי זה שיגע אותי, ראיתי שהוא שונה מאחיו - שגדולים ממנו בכמעט 5 שנים. ידעתי מגיל מספר חודשים שיש כאן משהו שונה והתחלתי לרוץ לאבחונים ונוירולוגים. ואשר יגורתי בא לי ובגדול.
אל תתני לגננת אחת להוריד אותך. גם לה קשה ואין לה כלים להתמודד איתו, הכי קל להאשים את ההורים ! את לא אשמה ! גם אם לא תמיד את יודעת איך להגיב וטועה, ברור שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו

 

[kofman maria]

תודה אני מבינה מה את אומרת

אני יודעת זו לא בעית חינוך לקוי אלא מולד אך ראש יודע ולב מרגיש אחרת.
רק לא מזמן התישרתי עם עצמי. אחרי הרבה דמעות ותחושות אשמה קשות. ואז שוב כזו נפילה רגשית .
גננת מנסה לעזור אך כל הזמן היא מוציאה אמירות: הוא לא נולד עם זה, מישהו דאג לו להוריד בטחוון. כל זה פוגע מאד. בתור אמא שעושה הרבה לילדים שלה זה קשה עוד יותר. לפעמים אני רואה ילד של השכנים שלא עושים כלום בשבילו: לא חוגים, לא ביחד, ילד שלהם רוב היום לבד עם עצמו והוא בסדר לפחות לכאורה ואני רואה את עצמי כל הזמן עובדת בשביל ילדים שלי: טיולים, חוגים, משחקים בבית, שיעורי בית אין סוף (בן השני אובחן עכשיו עם ADD) אחרי 3 שנים של למידה שלי צמודה איתו אבל הלכתי לאבחון אחרי שהקטן אובחן.

 

[אםלשלושה3]

מקווה שיהיה לך קל יותר

עם בני הבכור שאובחן ADD והוא לא היפרקטיבי, אין לי בעיה להתמודד. נותנים רטלין, הילד מצליח ללמוד ובא לציון גואל. ואם הוא בוחר לא ללמוד אז אני יודעת שכך הוא בחר, והכי קל כי זה לא נוגע בסביבה משהו שלנו.
אבל זה שהיפרקטיבי ומרביץ ולא שולט בהתנהגות שלו... אוי זה קשה. ואכן זה לא קל שמשווים לאחרים ורואים כמה את נותנת וכמה משקיעה ואצל אחרים זה בא בקלות.. אני יודעת שיום אחד אני אקבל הכל חזרה.. והוא יהיה כזה מצליח ומוצלח שאשב לי בנחת ואקצור את הפירות. זה לא לשווא !!!
כנראה שאת נמצאת עכשיו במורד, אבל תזכרי שאחרי כל ירידה באה עליה. זה לא קל בסופ"ש תמיד שי סערות לפני הקיץ והחופש הגדול.

 

[ציפי קוברינסקי]

את עושה הרבה למען הילדים

ומה אתך?
לכולנו יש נפילות, ומה שעוזר זה לא לשכוח את עצמנו
אני מקווה שאת מוצאת זמן לתת לעצמך אנרגיה, כדי שיהיה לך כח לתת לילדים
לפעמים מפגש עם חברה לכוס קפה, הליכה בים או ספר טוב עושים את העבודה
אם זה לא מספיק, קבוצת תמיכה או מפגשים עם איש מקצוע יכולים להועיל
ציפי קוברינסקי

 

[kofman maria]

כן קולע מאד

התמזל מזלי שיש לי חברה וגם שכנה קרובה שאיתה אני יכולה לפרוק רגשות. התרגלנו לעשות הליכה בערב. אתמול למשל היא הוציאה אותי בכוח. אחרי שישבתי בבית בערב ודאגתי . חברה שלי מבינה אותי כי היא באותו סיפור ויודעת מה אנחנו עוברים עכשיו. בזכותה נראה לי ששרדתי ימים ראשונים כאשר הבנו סוף סוף שיש לנו בעיה ריצינית ועוד לא ידעתי איך לקרוא לה בשם. באותו לילה בעלי חשב שהיתה רעידת אדמה בארץ כי שכבתי במיטה ורעדתי מפחד על גורלינו כמשפחה. באותם ימים חברה שלי לקחה אותי לשיחה והראה לי חצי כוס מלאה: ילדים שלה שהיא עובדת איתם קשה ביותר מוכשרים, מקובלים, משתתפים בהמון מסגרות, מלאי אנרגיה שלא היה כך בעבר הלא רחוק. משפחה שלי עברה שינוי ומאז רק מתקדמים.

 

[סיגלוג1]

אצלנו טיפול משפחתי היה מצויין

ניתן לקבל במחיר מסובסד דרך תחנה לטיפול במשפחה ברחוב גולומב. שייך לעירייה.
מי שמחפש פתרונות- מוצא.
יישר כוח. ס

 

[הגר100]

לא לכל אחד מתאים ריטלין.

אולי זה המינון אולי זו התרופה בצורה כללית. רצוי לבדוק ולשקול אולי עדיף לילד ללא התרופה אולי כדי לנסות תרופה אחרת....