עצוב לי

[הכוכבת]

עצוב לי

אני ובעלי חיים ביחד 5 וחצי שנים, כשמתוכם שנה וחצי נשואים. אחרי יועץ נישואים, פסיכולוג, אינסוף של שיחות, והמון מאמצים, זה פשוט לא עובד יותר. אנחנו לא מסתדרים בשום נושא...אבל האהבה היא גדולה מאוד מאוד. למרות הכל ובגלל הכל...החלטתי שזהו זה. אנחנו נפרדים. אני כותבת וקוראת כאן ונורא נורא עצוב לי. אתמול דיברנו על זה ובימים הקרובים הוא עומד לעזוב את הבית. אין לנו ילדים , כך שהעניין הרבה יותר קל...אבל עדיין...זה שורף אותי מבפנים.

 

[איש המערות]

מתגרשים ואוהבים

לאחר שתיפרדו וגורמי המתח יתפוגגו, האם תוכלו באמת להתפנות רגשית למצוא אהבה אחרת, יציבה יותר?

 

[הכוכבת]

מה הכוונה?

אתה יכול לפרט למה התכוונת? אני מתארת לעצמי שאני צריכה לעשות איזשהו תיקון כדי שבפעם הבאה הזוגיות שלי תהיה מוצלחת יותר. אבל כרגע...כל מה שמעיק עליי זו הפרידה...הלבד שאוטוטו אהיה בו...הגעגועים שבטח אחוש...אבל אחרי הכל...אני יודעת שיותר רע ממה שאני מרגישה עכשיו...לא יהיה לי.

 

[איש המערות]

האהבה דולה מאד מאד

כך תיארת את האהבה לבעלך. שני היבטים לכך: האחד, שהגעגועים יהיו חזקים וממושכים. זכרון הקשר, או אם יהיה ביניכם אפילו קשר קלוש, עלול להאפיל על כל קשר אחר שתירצי ליצור. היו כבר זוגות שהתגרשו ונישאו מחדש במחזוריות - לדוגמא אליזברט טיילור וריצ'רד ברטון. היבט אחר הוא שיתכן שאת נמשכת לתכונות מסוימות שבפועל אינך יכולה לחיות עימן (וכך אולי גם לגבי בעלך). יש סבירות גבוהה שתפגשי עימן גם בסיבוב הבא. אולי בשלב זה תיפרדו מבלי להתגרש, כאשר את הזמן תנצלו לייעוץ פרטני ולא זוגי, בו תלמדו את נקודות החולשה שלכם ומדוע אתם נמשכים אל הבלתי אפשרי. מתוך כך אולי תגעו בסיבות שמעוררות כל כך הרבה מתח ותוכלו מתוך מודעות לנטרל אותן - בין אם כזוג נשוי או בין אם איש לעצמו, באם תחליטו ללכת כל אחד לדרכו. לאהבה כך כך גדולה כדאי לתת עוד סיכוי, הלא כן?

 

[הכוכבת]

סיכוי?

ציינתי כאן מקודם לאילו טיפולים הלכנו וכמה מאמצים עשינו. נתתי סיכוי. ניסיתי בטוב, ניסיתי ברע, ניסיתי בריב, ניסיתי בשתיקה, ניסיתי במעשים, ניסיתי בדיבורים, ניסיתי באיומים. מרגישה שניסיתי הכל. מרגישה שהדבר היחיד הנכון לעשות הוא להיפרד. לא מדברת על גירושים ועל דברים סופיים. בשלב ראשון פרידה...ומשום מה...יש לי הרגשה שאני אחוש הקלה גדולה.

 

[איש המערות]

אם את מגובשת בדעתך הרי זה משובח

אני התייחסתי לדברים ספציפיים שלדעתי כדאי לך לבדוק באופן פרטני. ציינתי שחשוב שתדעי מה הכשיל אותך כאן כלקח וכבסיס לצמיחה לקראת הקשר הבא. בכל מקרה, אני מאחל לך שתמצאי אהבה שתהיה גם יציבה ותעמוד במבחן חיים כמשפחה.

 

[הכוכבת]

תודה

מקווה לעדכן בקרוב.

 

[סו זי]

שלום לך

ראשית אני חייבת לאמר לך שזה בסדר גמור מה שהחלטת(תם) להתגרש הכוונה. וזה שאין לכם ילדים כנראה שגם זה לטובה. ההרגשה שאת מרגישה היא דיי לגיטמי, אולי עכשיו את לא מרגישה זאת אבל בעוד מס' שנים תודי ותראי שבעצם אין זו אהבה. אני גם יודעת שכל מה שאומר לך כעת לא יראה לך מציאותי אבל את חייבת להאמין שיבוא היום בו תכירי גבר אחר.. שבאמת אבל באמת תאהבי ואז.. תדברי איתו על הכל ואז רק אז תוכלי לדעת שנכונים דבריי. היית עם בעלך 5 וחצי שנים ומתוכם שנה וחצי נשואה עימו.. אני מניחה שהייתם יחד גם בתקופת הצבא ואולי הוא גם היה הראשון שלך.. וככל הנראה לא היית כלל וכלל בשלה לנישואים אבל עשית מה שליבך חפץ אז..היום את רואה את הדברים אחרת יכול מאוד להיות שאת אוהבת את האישיות שלו יכול להיות שאת אוהבת את מה שהוא אבל יחד עם זאת לא מצליחה לתקשר עימו. את עושה צעד נבון כי את מצילה גם אותו וגם אותך מיסורים מתמשכים.

 

[הכוכבת]

היי סוזי

ראשית כל, תודה רבה. שנית, הכרתי אותו אחרי הצבא (היום אני בת 27), והוא בהחלט לא היה הראשון שלי. הכרתי המון בחורים לפניו וגם היו לי מערכות יחסים. אפילו להיפך, עם בעלי זה היה קשר לא קל מלכתחילה, כך שזה לא ממש מדוייק שהתחתנתי מהסיבות הלא נכונות. אלה נישואים שניים של בעלי, כשמהראשונים יש לו ילד, כך שלא היה פשוט להתחתן עם גרוש + 1. הרבה קשיים עברנו ביחד. אני יודעת שאכיר מישהו אחר, ואני יודעת שהכל תלוי במה שאבחר לעשות עם החיים שלי. אבל בכל זאת...עצוב לי. אין לו אף אחד חוץ ממני ומהילד שלו. הוא לבד.

 

[סו זי]

הבנתי

האם אני קוראת שאת מרחמת עליו?? אולי זאת הסיבה לעצב? כי אם כן חבל. כי כל הזמן תחשבי על איך הוא מרגיש ואיך הוא מסתדר..ולא תראי את מצבך שאת בעצמך סובלת. לך אין ילדים לו יש ילד אחד, את חייבת לעצמך חיים אחרים, להקים משפחה ולתת אהבה כמו כן גם לקבל אהבה.

 

[הכוכבת]

את צודקת

קלטת אותי נכון. אלה רחמים. אני מרחמת עליו מאוד וזה בגלל שאין לו אף אחד. אני היחידה. אני יודעת שאיפשהו בתוך תוכי אלה לא רחמים עליו...אלא רחמים עצמיים שלי... ואני מנסה להתמודד עם זה. אני חייבת להיות חזקה כי אני יודעת שמגיעים לי חיים אחרים וטובים. תודה לך.

 

[סו זי]

יפה אמרת!!

ברור שאלו הם רחמים עצמיים תחושה מוכרת, ושלא תחשבי שאת היחידה, כי רבים כמוך מרגישים כך בעיקר שיש להם מערכת יחסים ארוכה באם זה בעל ובאם זה חבר. אם את רוצה חיזוקים אתן לך! אל תפחדי, תזרמי, ותמיד תלכי עם הראש מורם, כי פעם אחת תתני לעצמך לשקוע יהיה לך מאוד קשה להמשיך הלאה.

 

[איש המערות]

בנוסף לתגובתי הקודמת

אם העצב בגללו גדול מאשר העצב בגלל שאת מוותרת עליו, בדקי אם אין כאן "דפוס אימהי" שגורם לקונפליקט הלא בריא ביניכם.

 

[הכוכבת]

כמה צדק יש כאן

לא פעם ולא פעמיים אמרו לי אנשים ששמו לב לדפוס האימהי שאתה מדבר עליו. במשך כל התקופה הרגשתי שאני כבר אמא למין ילד מגודל...ויותר אין לי כוחות. יש כאן קטע של אימהיות שאני חשה...ואני יודעת שזה לא בריא, ובגלל זה אני יודעת יותר מתמיד שזה הדבר הנכון לעשות. להיפרד. כבר אין לי שאלות ביני לבין עצמי אם זה נכון ואם לא אתחרט. אני יודעת שלעת עתה אני חייבת לעצמי את הפרידה .

 

[איש המערות]

בהצלחה לך

 

[המיתבונן]

האהבה כסיבה לנישואין

האהבה היא סיבה ראשונית להחלטה על נישואין, אך היא לא הדבק היחיד שמחזיק את הנישואין. מה שאת מתארת, מביא את הדברים כהווייתם, כלומר היא אולי סיבה הכרחית אך לא סיבה מספיקה. אני לא הייתי ממליץ לרוץ ולהתיר פורמאלית את הנישואין, אלא לטעום את "הלבד" שהוא סמי גירושין, ובכך לאפשר גם דרך חזרה. על דבר אחד אני רוצה לברך, על הגישה ועל כך שנתת לרציונאל מקום נכבד בתהליכי קבלת ההחלטות בשדה כל כך עמוס אמוציונאלית וזה לא פשוט. זו בגרות במידה לא מבוטלת. כה לחי. בהצלחה

 

[סו זי]

סליחה

אני חולקת.. לדעתי הזמן הזה של פרק הזמן להיות לבד ולא להתגרש נותן לך ספות. האם הצעד שאני הולכת לעשות נכון?? האם כדי לי?? שיוו עכשיו אני לבד מה יהיה?? וכו'. ועוד בנושא אין את האפשרות להכיר ולהיות פתוחים במערכת למישהו אחר. נניח שהיתה לך אישה ולא הייתם מסתדרים, הייתם נפרדים לפרק זמן.. (מוגדר כמובן) ואז בפרק זמן הזה היא היתה מכירה מישהו אחר.. היתה להם מערכת יחסים כזאת או אחרת.. ולבסוף החלטתם לחזור ע"מ לנסות שוב את הביחד. עכשיו השאלה הנשאלת.. התהיה מסוגל לחזור לאישתך כשאתה יודע בוודאות שהיה לה מישהו אחר כל אותה התקופה בה נפרדתם? האם תהיה מסוגל להיות לה לבעל ואילו היא לאישה אחרי הנסיון הזה?? תחשוב טוב נראה לי אתה טועה!

 

[איש המערות]

אני לא יודע אם זה שחור ולבן

אני חושב שזה מאד אישי ואת ההיתרים והסייגים לתנאי הפרידה צריך לעבד ביחד, מראש. יחד עם זאת, מי שרוצה לבחון אם עצם הריחוק מקל עליו או מקשה עליו (מבחינה רגשית כלפי בן/בת הזוג) יכול לעשות זאת באמצעות פרידה זמנית, עם כל הסיכונים והמגבלות שיש בה אבל בלי הלוגיסטיקה הכרוכה בגירושים - כאשר עדיין יש ספק אם זה הפתרון הנכון. כאמור - משהו מאד אישי ותלוי בנוגעים בדבר - לא שחור/לבן.

 

[המיתבונן]

הכל עניין של בגרות

ההצעה שלי ל-"לבד" כוללת מתן אפשרות לבן הזוג "לטעום" אחרת, כפי שלך תהיה את האפשרות הזו, שהרי גבולותיו של "הטוב" הם תמיד תמיד "הרע" והערכיות תמיד דורשת את ההפכים, כלומר- אולי, אולי, על ידי הכרת אנשים אחרים תבוא הערכיות של בן הזוג ותקבל פנים עוד יותר חיוביות, אולי גם ההיפך, הרווח העיקרי איפוא הוא- בהירות ובלי ספק לגבי ההמשך או אי-ההמשך המשותף. ולשאלתך- את שבויה במערכת דימויים, ובמסגרות קשיחות, כאן נדרשת בגרות ופתיחות לאפשרי ולבלתי-אפשרי, במערכות יחסים אין שבלונות, הן תואמות מדגמים קשיחים אשר כל זוג לעצמו מתיר אותם או מאמץ אותם. אין שום פסול בכך שבמצבים של חוסר ודאות תהיה "טעימה" מוסכמת, תוך סיכונים, אינני יודע על גילך ועל ניסיונך, אך כאן נדרשת בגרות נפש לא מעטה, בזה אני מסכים איתך. בברכה