עצוב לי 
יצאנו 3 חודשים, בחור מדהים. התאמה כמו כפפה ליד...הקסם התפתח מהר מאוד. אני בת 27 הוא בן 26 רגיש, גנטלמן, אמיתי, רומנטיקן, יציב לא האמנתי שעוד קיים כזה..ההתאמה בינינו עשתה את שלה והתאהבנו מהר..כימיה, קסם באוויר מסונוורים...עד ש..יום אחד בהיר הוא עבר ממצב של מוקסם למצב של מרוחק ללא שום הודעה מוקדמת. הוא המשיך לעשות מה שצריך לדבר בטל ולהיפגש ולהגיד את מה שצריך, אך ללא רגש...המילים יצאו לו באוטומט, קיצר בשיחות, לא התאמץ יותר להיפגש..מצא תירוצים לקצר שיחות...עייף..עסוק..ואצלי הפחדים התחילו להשתלט, הבטחון שהיה כבר לא היה והתחלתי להעיר לו על זה, ולנהל איתו ריבים וויכוחים ואיומים בסיום הקשר. כל מה שהיה לו להגיד זה שאני טועה...ואז הייתי אומרת אוקיי נתן צאנס אולי אני טועה, חוזרים לשגרה וכעבור כמה ימים שוב הרגשה שלי שהוא מאולץ..עושה לי טובה, מנסה לצאת.מידי חובה...ועל השאלה אם עובר עליו משהו ענה בלא..רק עייפות, ועל השאלה אם הוא רוצה לסיים את.הקשר ענה בלא שהוא רוצה אותי..ואני לא שקטה. פחד הנטישה התעורר..ולפני כמה ימים כשגיליתי שהוא כן עושה משהו אחר אחרי שאמר לי שהוא לא יכול לעשות אותו אתי וחשבתי שהוא לומד למבחן..התקשרתי אליו וסיימתי את הקשר..הגיב באדישות..איחל לי הצלחה ואושר ונעלם...
ואני נשארתי עם השוק, התהיה, השאלות, מה היה פה? מה קרה פה? איך הגענו מפסגת האושר וההתאהבות לזה?
שלחתי לו מכתב שאני נפרדתי ממנו לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא בגלל שלא יכלתי יותר להישאר איפה שהוא ויתר...
אוהבת אותו, לא יצא לי להגיד לו, אבל לא יכלתי להיות שם יותר לראות את הגסיסה הזו מתרחשת.לי מול העיניים.
ועכשיו עצוב, אני מתאבלת מרגישה שהתעוררתי מחלום מושלם עם נסיך אבל נאלצתי בעל כורחי לוותר עליו
מכרסמת בי התהיה אם עשיתי את הדבר הנכון, למרות שכבר אין לי יותר מה לעשות, עכשיו הכדור אצלו
ואני פה בסוף שבוע של בדידות שלא הרגשתי שנים..כי לא אהבתי ככה שנים...
הרגשה של החמצה, הרגששה שלא מיצינו, לא חווינו היולנ ו עוד הרבה תכניות שלא יתממשו, הרבה מילים שלא ייאמרו..ועצוב לי
איך אתם רואים את הסיפור מהצד? איך מסבירים בחור שמתנהג כאילו נגמר לו אבל נאחז..מה אני צריכה לחשוב, להבין, להסיק? הצילווווו
יצאנו 3 חודשים, בחור מדהים. התאמה כמו כפפה ליד...הקסם התפתח מהר מאוד. אני בת 27 הוא בן 26 רגיש, גנטלמן, אמיתי, רומנטיקן, יציב לא האמנתי שעוד קיים כזה..ההתאמה בינינו עשתה את שלה והתאהבנו מהר..כימיה, קסם באוויר מסונוורים...עד ש..יום אחד בהיר הוא עבר ממצב של מוקסם למצב של מרוחק ללא שום הודעה מוקדמת. הוא המשיך לעשות מה שצריך לדבר בטל ולהיפגש ולהגיד את מה שצריך, אך ללא רגש...המילים יצאו לו באוטומט, קיצר בשיחות, לא התאמץ יותר להיפגש..מצא תירוצים לקצר שיחות...עייף..עסוק..ואצלי הפחדים התחילו להשתלט, הבטחון שהיה כבר לא היה והתחלתי להעיר לו על זה, ולנהל איתו ריבים וויכוחים ואיומים בסיום הקשר. כל מה שהיה לו להגיד זה שאני טועה...ואז הייתי אומרת אוקיי נתן צאנס אולי אני טועה, חוזרים לשגרה וכעבור כמה ימים שוב הרגשה שלי שהוא מאולץ..עושה לי טובה, מנסה לצאת.מידי חובה...ועל השאלה אם עובר עליו משהו ענה בלא..רק עייפות, ועל השאלה אם הוא רוצה לסיים את.הקשר ענה בלא שהוא רוצה אותי..ואני לא שקטה. פחד הנטישה התעורר..ולפני כמה ימים כשגיליתי שהוא כן עושה משהו אחר אחרי שאמר לי שהוא לא יכול לעשות אותו אתי וחשבתי שהוא לומד למבחן..התקשרתי אליו וסיימתי את הקשר..הגיב באדישות..איחל לי הצלחה ואושר ונעלם...
ואני נשארתי עם השוק, התהיה, השאלות, מה היה פה? מה קרה פה? איך הגענו מפסגת האושר וההתאהבות לזה?
שלחתי לו מכתב שאני נפרדתי ממנו לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא בגלל שלא יכלתי יותר להישאר איפה שהוא ויתר...
אוהבת אותו, לא יצא לי להגיד לו, אבל לא יכלתי להיות שם יותר לראות את הגסיסה הזו מתרחשת.לי מול העיניים.
ועכשיו עצוב, אני מתאבלת מרגישה שהתעוררתי מחלום מושלם עם נסיך אבל נאלצתי בעל כורחי לוותר עליו
מכרסמת בי התהיה אם עשיתי את הדבר הנכון, למרות שכבר אין לי יותר מה לעשות, עכשיו הכדור אצלו
ואני פה בסוף שבוע של בדידות שלא הרגשתי שנים..כי לא אהבתי ככה שנים...
הרגשה של החמצה, הרגששה שלא מיצינו, לא חווינו היולנ ו עוד הרבה תכניות שלא יתממשו, הרבה מילים שלא ייאמרו..ועצוב לי
איך אתם רואים את הסיפור מהצד? איך מסבירים בחור שמתנהג כאילו נגמר לו אבל נאחז..מה אני צריכה לחשוב, להבין, להסיק? הצילווווו