עצוב לי...

[חתולה על גגון]

עצוב לי... ../images/Emo7.gif

את המכתב הבא כתבתי במקור בפורום "מכתב שלא נשלח", היות והוא כזה- מכתב אשר מיועד למישהו שאף פעם לא יקבל אותו... הנה הוא: אני לא יודעת אפילו מהיכן להתחיל. כל הקשר הזה איתך כל כך בילבל אותי, כל כך סחף אותי. האמת היא שאני די כועסת עלייך שפלשת כך לחיי וכמו סופת הוריקן נעלמת פתאום והשארת בלאגן אחד גדול. זה התחיל בסערה, זוכר? אמרת לי שוב ושוב איך שאף אחת עוד לא גרמה לך להרגיש ככה, כשדיברנו על העתיד ביטלת בהינף יד את כל המגבלות, את כל החששות, את כל הפחדים שבאו בעיקר מצידי. אני מודה. היינו פשוט שיכורים האחד מהשני. יחד בלב ובנפש, כאילו..... כאילו לא יכולים להתנתק, לא רוצים להתנתק........ ואז משהו קרה. אני לא יודעת להצביע על הרגע המדוייק אבל אפשר לומר שירדת מהעננה, כבר לא נשמעת כל כך בטוח, התחלת להתרחק קצת, כאילו קיבלת "רגליים קרות". המשכנו להיות עדיין בקשר אבל לא כמו שהיה. ממש לא. מוזר - זה קרה בדיוק כשסוף סוף הצלחת לשכנע גם אותי, המסוחררת ממך, שזה זה!!! שהגורל ייעד אותנו זה לזו. דווקא אז השתנית. ועכשיו? איפה אתה? אני זוכרת את התאריך המדוייק שבו נפגשנו בפעם האחרונה, אבל למה נעלמת לפתע לגמרי מחיי?... נשארתי פה עם כל כך הרבה סימני שאלה. אתה יודע? הייתי בטוחה שלא תשכח אותי לפחות ביום ההולדת שלי, האמנתי, באמת שהאמנתי, לא העליתי על דעתי שאחרי כל מה שעברנו יחד לא תטרח להרים טלפון לכל הפחות ולאחל לי מזל טוב. בעצם.... אתה יודע מה? תודה. עזרת לי לעשות את אחד הדברים הכי קשים בחיי - להיגמל ממך. ויפה שעה אחת קודם. זהו... זה מה שהצלחתי להעלות על הכתב, ואותו בחור כאמור לא יקבל את זה. אף פעם לא הרגשתי רגשות כל כך מעורבים בו זמנית כלפי אותו אדם - מצד אחד שנאה וכעס על כך שהוא נעלם לי והותיר אותי כל כך מבולבלת וכואבת ומצד שני אהבה - כי אני באמת אוהבת אותו בגלל מה שהוא ומה שעברנו יחד... קשה לי מאוד להפסיק לחשוב עליו. מה עושים?

 

[גנגי]

כמה קלאסי...

"מוזר - זה קרה בדיוק כשסוף סוף הצלחת לשכנע גם אותי, המסוחררת ממך, שזה זה!!!" זה בדיוק העניין: הוא עבד קשה, אבל כשהשיג את מה שרצה, נגמר העניין. כל הכיף הוא ברדיפה, כשאין אחרי מי לרדוף משעמם לו. יש סוג כזה של אנשים, ולא רק גברים. כל מה שאני יכולה לומר לך זה שהוא בעצם יותר אומלל ממך, כי הוא בחיים לא ימצא אהבה אמיתית ככה. מי שמחפש רק את האקשן שברדיפה מפחד, בעצם, ממימוש הקשר.

 

[יסמין43]

דווקא ההוא של העשר שנים,

שהזכרתי בתגובה השנייה שלי בשרשור, מצא בסוף מישהי. כששאלתי אותו - למה בעצם איתה זה הולך? הוא אמר לי - כי איתה יש לי הרגשה שכל רגע היא עלולה לעזוב. אז זה בעצם מה שכיבה לי סופית את מה שהיה לי כלפיו, כשפתאום התברר לי שהוא מופרע יותר מחשבתי. אז בסופו של דבר, ככה זה, כל אחד צריך למצוא את הקינוח האהוב עליו. וכנראה שגם האנשים האלה יכולים למצוא לעצמם מישהו שיענה על המופרעות הזאת שלהם.

 

[Burning Wheel]

../images/Emo163.gifעצות טיפשיות 101

ממש לאחרונה גם אני עברתי את אותו המצב של 'גמילה' ממישהי לאחר שנתיים שלזוגיות... כל הסיפור נורא קשה... עדיין לא ממש התגברתי על זה בעצמי (סה"כ שבוע מאז הפרידה) אבל כן עברתי שלב אחד, שלפי דעתי מאד נחוץ לתהליך ה'גמילה' המייאש הזה. את אומרת שקשה לך מאד להפסיק לחשוב עליו, ואני מבין שבסופו של דבר זה מה שמאמלל אותך. וובכן, להפסיק לחשוב? את זה לא תקבלי בקרוב. אבל הסיבה שהמחשבות האלה גורמות לעצב ולתחושה שלילית בכלליות (כי אני לא באמת יודע למה זה גורם, רק מנחש!), היא שאת כרגע לא שלמה עם המצב. כן, אני יודע, זה היה דבר מאד צפוי להגיד, וזה לא חידש הרבה, אבל רגע! דבר אחד שלמדתי הוא שאי אפשר פשוט לשבת ולחכות שהמחשבות יעברו. זה קשה מדי. זה לא עובד, המחשבות נעשות יותר ויותר צפופות, ואפילו עוד יותר מאמללות. מה שצריך בסופו של דבר זה להביא את המצב לאיזושהי... אממ... סגירה (!). אני הבנתי למשל, במקרה שלי, שתהליך ההתגברות שלי לא זז, ולא ממש עבד, מכיוון שעמוק בפנים, ואפילו די רדוד בחוץ, לא רציתי עדיין שהקשר ייגמר. יכול ליהיות שזה עקב אותה 'התמכרות', אבל גם לא כל כך רציתי לוותר... בסופו של דבר מה שהייתי צריך זה לדבר עם בת זוגתי לשעבר (טוב נו, ה'אקסית') ובעצם להתעזר בה כדי להבין שהקשר נגמר. אי אפשר לחזור, זו תקופה שעברה, והיא הייתה מקסימה מאד, ואפשר ללמוד ממנה המון במקום ליהיות מתוסכל מהעובדה שהיא באה לקיצה. ואמנם ממשיכים לאהוב, אבל אחד מהדברים שהחלטתי לעשות זה להתחיל להפוך את האהבה הרומנטית שלי לאהבה ידידותית. אהבה והערכה לבן אדם שאיתו עברתי כל כך הרבה. אני יודע שזה מרגיש לא נכון ושזה מרגיש כאילו האהבה היא מעל לכל והיא קדושה... ואולי זה נכון, אבל יש דרכים שונות לנצל את אותה האהבה. אמרתי הרבה, ואמרתי קצת- אין שום דרך בה את יכולה ליצור עם אותו בחור קשר? לדבר איתו? לסגור דברים? להשלים עם זה שנגמר. היה יפה. יהיה עוד המון המון, החיים יפים וארוכים. דבר אחד שאי אפשר לעשות, זה לשבת ולחכות שהמחשבות יעברו. ברגע שתפתחי לעצמך דף חדש ומגניב, אותם מחשבות מתסכלות יהפכו לזכרונות מתוקים. מבטיח מבטיח!! ד"ר שתוק.

 

[חתולה על גגון]

../images/Emo4.gif

קודם כל המון תודה על התגובה החכמה שלך, היא בהחלט גרמה לי לחשוב. אז ככה - טכנית יש לי דרך ליצור קשר עם הבחור, לא השתמשתי בה מ-2 סיבות עיקריות: 1. אני כל כך מאוכזבת ממנו וכל כך נעלבתי מההעלמות שלו (בעיקר שזה קרה בתקופת יום ההולדת שלי) שאני לא מסוגלת להביא את עצמי ליצירת הקשר הזה. 2. אני פוחדת להכנס למצב של מעין רגרסיה - עד שסוף סוף הצלחתי להתגבר עליו (בערך...) אולי אני רק אזיק לעצמי בעצם יצירת הקשר.... מה שכן יתכן מאוד שאתה צודק, אולי בתת מודע קשה לי "לשחרר" את הבחור הנ"ל ממחשבותי, אולי בגלל זה הוא עדיין נמצא שם.

 

[Burning Wheel]

תמיד קשה לי עם כותרות...

אני חושב שחייבים ליצור איזושהי רגרסיה... כאילו, עם הסיפור לא נסגר טוב אז זה סתם יושב שם בתת מודע או משהו ו... לא יודע... עושה דברים רעים. זה ממש כמו... (***מטאפורה טיפשית***): דלת חורקת. מה לעשות. צריך לסגור אותה טוב אחרת היא סתם תחרוק כל הזמן. אני כל כך טוב. מצד שני אני לגמרי מבין את הקושי שבלעשות כזה דבר... כאילו, אני לא כל כך בטוח שמה שאני אומר נכון, או נכון לגמרי, פשוט... לא יודע. את לא נשמעת שלמה עם זה. (נשמעת? לאלא... לא שמעתי הרבה...) אה כן, ועוד משהו (או נ.ב.)- זה גם יכול לעזור לאכזבה שלך ממנו.. אכזבה מבן אדם יקר זה דבר איום ונורא.. אולי בעצם אם תדברי איתו, תוכלי להבין מה קרה? לאן הוא נעלם? וכאילו.. אני כמעט בטוח שתיהיה לו סיבה אנושית כלשהי, אחרי הכל, כלנו בני אדם... ואז זה יעזור קצת לאכזבה שלך.

 

[חתולה על גגון]

תודה....../images/Emo13.gif ../images/Emo45.gif

 

[יסמין43]

אין הרבה מה לעשות, חוץ מאשר...

א. לשמוח שהצלחת להיגמל. כפי שתראי כאן בפורום, יש כאלה שמתענים זמן ארוך ולא מצליחים להיגמל. לי לקח להיגמל מסיפור כזה איזה עשר שנים! (ומכיוון ששמרתי את המכתבים, אני עדיין יכולה להראות לך את המשפטים האלה בכחול על גבי לבן.) ב. לדעת שהסיפור הזה נורא נורא אופייני: יש אנשים שאוהבים לפזר משפטים מפוצצים. יכול להיות שהם גם מאמינים בזה בעצמם כשהם אומרים את זה, אבל בקיצור, הם פשוט מפזרים צ'קים בלי כיסוי. אז בפעם הבאה שמישהו אומר לך - "את אחת והיחידה" ו"אף אחת לא עשתה לי את זה" ועוד ועוד, כל המחמאות המוגזמות האלה, ישר תחשדי. ג. להעדיף סיפורים מתונים וריאליים על פני סערות והיסחפויות.

 

[nutmeg]

בתת מודע

קיימים דברים שלא הגיעו לך למודע - ברגע שכתבת אותם פה, וחשבת עליהם הם במודע ועוד איך. כל הרעיון הגדול עם ה"תת מודע" הזה שפרויד המציא, הוא שכל מה שנמצא שם, באמת ובתמים לא נגיש לך ביום יום. אחד הדברים שצריך להתמודד עמם אחרי מערכת יחסים אובססיבית הוא הריק. הווקום. החלל הזה שנפער עכשיו שאין את התוכן ההוא שממנו נפרדת. ככל שתהיי יותר מלאה בעצמך בחייך ובמי שאת, פחות יכאב לך.

 

[חתולה על גגון]

לא ממש מובנת לי התגובה

אני חייבת להגיב על כמה דברים פה שלא ממש מדוייקים (בלשון המעטה): ראשית, "מערכת יחסים אובססיבית"? היכן בדיוק היתה האובססיה? מבחינתי זו היתה מערכת יחסים רגילה מלאת אהבה וחברות, גם כיום אני כלל לא אובססיבית לגביי הבחור, ממש לא! אסור לבלבל בין צער הפרידה לבין דברים שליליים כמו אובססיה. העובדה שנותר ואקום ברורה לחלוטין, שהרי זה קורה לאחר כל קשר קרוב עם אדם חשוב לך שיוצא מחייך. מתגעגעים למה שהיה. ללא ספק. דבר נוסף- הצעת לי להיות מלאה בעצמי על מנת ש"יסתם" הריק שנותר בחיי. אני בהחלט מלאה בעצמי ובמי שאני, חיי היו מלאים לאורך כל הקשר בינינו ואין לי שום כוונה לשנות את זה כעת, הקשר עם אותו בחור היה תמיד משהו "אקסטרה" ואף פעם לא היווה את החלק העיקרי בחיי. ממש לא. תודה על התגובה בכל אופן.

 

[nutmeg]

צודקת

במובן הזה שכתבתי בקיצור ובדחיסה בלי להסביר. ראשית אסביר למה השתמשתי במילה אובססיה - עשיתי זאת מכיוון שאת השתמשת במילה להגמל. אם אין אובססיה אין ממה להגמל. התמכרות רגשית ומנטלית היא אובססיה לכל דבר. זה רק מראה כמה צריך להזהר בבחירת המילים. לא הצעתי לך "לסתום" את הריק אלא ציינתי שהדבר שהכי קשה להתמודד עמו הוא הריק... ובהדרגה כשמתמלאים בדברים הרגילים של החיים הריק תופס פחות מקום - באופן טבעי. בינינו, אני לא ממליצא לאף אחד למלא חורים מבלי לחוות קצת את הריק קודם. גם הריק חשוב... אבל זה, כנראה, להודעה אחרת.

 

[יסמין43]

גמילה מעידה בהכרח על אובססיה?

לא חושבת, לפחות לא במובן שאנחנו משתמשים במילה אובססיה. כי בשימוש היומיומי שלנו, אובססיה מעידה על תהליך שלילי ביסודו. כלומר, גם אם אני אוהבת מישהו, רצוי שלא אהיה אובססיבית כלפיו. אשר לגמילות: אם אני רגילה לשתות כוס קפה בבוקר, יש לשער שזה יחסר לגוף שלי אם פתאום אחליט להפסיק לשתות קפה בבוקר. אם אני רגילה להתעורר בשבע וחצי, רק תנסי להעיר אותי בשבע! זו לא אובססיה, זה הרגל פשוט. וגם ברגשות יש הרגלים. אם הייתי רגילה לכך שאדם מסוים הוא חבר שלי, אכן ייווצר בי ריק אם פתאום יפסיק להיות החבר שלי. אני לא הייתי מכנה את זה אובססיה. הייתי אומרת שכלי מסוים, שעד עתה השתמשתי בו, נלקח ממני, ועכשיו אני צריכה להפנות את השימושים שעשיתי בו לאפיקים אחרים.

 

[nutmeg]

אז זהו - שלא

כשמאוהבים עד מעל לגבות למשל, קיימים אלמנטים אובססיביים במובן הזה שכמעט לכל דבר רגיל שאנו עושים במשך היום "נדחפת" לה מחשבה על מושא האהבה. כשמחשבות 'נדחפות להן' מדובר על צורת חשיבה אובססיבית. לא על "אובסיסיה" כעל מחלה, אלא כעל דרך לתאר אופן חשיבה מסויים. העניין הוא שבאהבה באמת קשה לנו לראות מה כל כך שלילי בזה שמוישה נדחף לנו כל היום למחשבות כי כיף לנו עם מוישה... ובאמת אין בזה שום דבר שלילי כל עוד אנחנו מרוצים וכל עוד החשיבה על מוישה לא מפריע לנו גם לתפקד כרגיל. זה שאת לא היית מכנה את זה אובססיה זה טוב ויפה, את יכולה לכנות את אופן החשיבה הפולשני הזה איך שבא לך - בספרות זו חשיבה אובססיבית. שינוי בהרגלים יכול בהחלט להיות טריגר לחשיבה אובססיבית עד שעוברים את שלב ההסתגלות. חשיבה אובססיבית אינה בהכרח חשיבה שלילית אם היא משרתת את המטרה ההסתגלותית או את המטרה שבעיבוד אינפורמציה החדשה שצריך לעכל. היא שלילית כאשר היא נתקעת, כשהיא לא עוברת הלאה לשלב ההסתגלות הבא, וכשהיא מפריעה לתפקוד. אפשר ליחס התקדמויות רבות במדע לאנשים בעלי חשיבה אובססיבית שיומם ולילה הוטרדה מנוחתם מעניין כלשהו. ויאמר לזכותם שלא הרפו עד שלא פתרו את מה שרצו לפתור. כדי לסכם את עמדתי -

כשמדברים על 'גמילה' מדברים על תהליך ברור של שינוי הרגלים שלעתים גורר חשיבה אובססיבית עד שהתהליך מסתיים.

חשיבה אובססיבית אינה מחלה ואינה בהכרח שלילית

חשיבה אובססיבית מאופיינית על ידי פלישת מחשבות אודות הנושא אותו מעבדים במשך היום באופן רב ולעיתים מטריד, במקביל למחשבות האחרות שעובדות ברקע.

 

[יסמין43]

תראי, אני לא פוחדת ממונחים מקצועיים

יש מקומות שהם מסייעים, ואז באמת אין סיבה לא להשתמש בהם. ויש מקומות שהם רק גורעים. השרשור הזה הוא אחד המקומות הללו. המילה אובססיה פשוט השתרבבה כאן למקום הלא נכון, ורק גרעה. השואלת (וסליחה שאני לא זוכרת כרגע את שמה) בסך הכל נפרדה מחבר, סיימה מערכת יחסים שנשמעת נורמלית לחלוטין, וכרגע היא נמצאת בשלב ההינתקות הפנימית (לאחר שהחיצונית נעשתה בעל כורחה). אז למה להכניס לה תחושות אשמה ורגשות שליליים? היא בסדר גמור, היא עוברת תהליך טבעי, וחבל להכביד עליה. ושכל התיאוריות והתיאורטיקנים יתכבדו במחילה מהם וישבו במקרה זה על הספסל.

 

[nutmeg]

מי מכביד עליה?

מזמן השרשור הזה לא מדבר עליה. להכניס תחושות אשמה ורגשות שליליים? הבחורה יודעת יפה מאוד לענות לבד וגם עשתה זאת. מי מינה אותך ללחום את מלחמת רגשות האשמה שלה בהנחה, כמובן שהם קיימים בכלל בקונטקסט הזה? הרי ברגע שהתחלתי לענות לך, אני עונה לך ולדרך בה את מנסחת את עצמך בפורום. הרי מה קרה? בסך הכל את חולקת על דרך ההתנסחות שלי ועל בחירת המילים שלי - שזה בסדר. בסך הכל ניסיתי להבהיר את עמדתי כי ראיתי שאת מפרשת את מילותי אחרת משהתכוונתי - עד כאן גם זה בסדר. מותר גם להסכים לא להסכים. אבל מפה להסיק שאני מכבידה על מישהי שעוברת תהליכים טבעיים ולהושיב אותי על הספסל ביחד עם עוד תיאוריות ותיאורתיקנים שלא מוצאים חן בעינייך זו סתם גסות רוח. Lighten up, Don Quixote

 

[חתולה על גגון]

תודה יסמין../images/Emo39.gif

רק רציתי להגיד לך שאת באמת מקסימה ורגישה וההוכחה לכך היא שניסחת בצורה מאוד מדוייקת את מה שרציתי להגיד (פשוט רק כרגע ראיתי את ההודעה שהגבת עליה כאן ולכן עדיין לא הספקתי להגיב בעצמי). בכלל, תודה לכל המגיבים, עזרתם לי מאוד

 

[Burning Wheel]

את מערבבת סוכר ומלח...

אני חושב לפחות, שאהבה זה רגש וצורת חשיבה אובססיבית זה, כאמור, צורת מחשבה או פגם מחשבתי (?). האם הם לא דברים שונים לגמרי? מחשבה ורגש? הם באים משני קצוות עולם שונים. ואני לא אסכים עכשיו לקבל את זה שרגש זה בעצם מחשבה או משהו כזה. זה פשוט לא נכון. אבל זו דעתי כמובן.

 

[Burning Wheel]

לאלא, לא מבין.

לחוות את הריק? הריק הזה הורג אותי. אני שונא אותו. יש ריק בכל מקום. אם זה באיפה שפעם היו התמונות על הכיר ואם זה באיפה שפעם היה בן אדם אוהב ואיכפתי. אני לא מבין מה יש פה לחוות. אני רק מחפש למלא אותו בכל מה שאפשר אבל עם כל דבר שאני מוצא בא עוד הרבה ריק משלו. אני יודע שזה מוקדם מדי עדיין... כאילו... בשבילי זה רק שבוע שבועיים לפרדה אחרי הכל... אבל... לא רוצה יותר ריק. רוצה למלא אותו בקלקר או בקרטון. טוב לא קלקר כי זה עושה לי צמרמורת.