עצוב לי ../images/Emo10.gif
עד לא מזמן, חבר שלי היה נורא בדיכאון כל פעם שהייתי הולכת ממנו ... מצד אחד אמנם זה מחמיא במובן מסוים אבל היה לי כואב עליו כי אני רוצה שיהיה שמח. לפחות כשהוא היה בדיכאון הוא היה נותן לי צומי כשלא היינו ביחד ושולח סמסים יפים נורא, אומר לי שהוא מתגעגע אליי ושאני חסרה לו וכו'. בקיצר הצעתי לו שיקח איזה תוסף תזונה שהבנתי שעוזר לדכאונות, הוא התחיל לקחת את זה והפלא ופלא זה באמת עזר לו [נראה לי שזה יותר פסיכולוגי אבל לא חשוב] ועברו לו הדיכאונות. אבל איתם נגמרה גם התשומת לב כשאנחנו לא ביחד. אין יותר סמסים. אין יותר להגיד לי שהוא מתגעגע. אין יותר להגיד לי שאני חסרה לו ושהוא רוצה כבר לראות אותי. זה כואב לי שזה נעלם, זה מתסכל. אמרתי לו על זה והוא רק רב איתי - קשה לו לשמוע שמשהו מפריע לי ובמקום זה הוא נאטם ועוד מתעצבן עליי כאילו עשיתי משהו רע. נמאס לי להרגיש מובן מאליו בשבילו, ושהוא לא משקיע כשאנחנו לא ביחד. רע לי ככה. ואי אפשר לדבר איתו.
עד לא מזמן, חבר שלי היה נורא בדיכאון כל פעם שהייתי הולכת ממנו ... מצד אחד אמנם זה מחמיא במובן מסוים אבל היה לי כואב עליו כי אני רוצה שיהיה שמח. לפחות כשהוא היה בדיכאון הוא היה נותן לי צומי כשלא היינו ביחד ושולח סמסים יפים נורא, אומר לי שהוא מתגעגע אליי ושאני חסרה לו וכו'. בקיצר הצעתי לו שיקח איזה תוסף תזונה שהבנתי שעוזר לדכאונות, הוא התחיל לקחת את זה והפלא ופלא זה באמת עזר לו [נראה לי שזה יותר פסיכולוגי אבל לא חשוב] ועברו לו הדיכאונות. אבל איתם נגמרה גם התשומת לב כשאנחנו לא ביחד. אין יותר סמסים. אין יותר להגיד לי שהוא מתגעגע. אין יותר להגיד לי שאני חסרה לו ושהוא רוצה כבר לראות אותי. זה כואב לי שזה נעלם, זה מתסכל. אמרתי לו על זה והוא רק רב איתי - קשה לו לשמוע שמשהו מפריע לי ובמקום זה הוא נאטם ועוד מתעצבן עליי כאילו עשיתי משהו רע. נמאס לי להרגיש מובן מאליו בשבילו, ושהוא לא משקיע כשאנחנו לא ביחד. רע לי ככה. ואי אפשר לדבר איתו.
