הלבטים התמידיים - אני או הילדים
עצוב גם לי לשמוע את הדכדוך בקולך. אינני חושבת שמישהו יכול להמליץ לך על פירוד ולקחת ממך את הכאב - בעיקר, כשאת הכאב ברובו עדיין לא התחלת לחוות: לראות את המבטים על הילדים שמקווים שהסיוט הזה יחלוף, קריעת הילדים בשהות בין ההורים כשאין כבר ביחד, מאבק גירושין שהילדים עדים לו ונפגעים ממנו(מקווה שלא יהיה אצלך), כאב הבדידות, החזרה לקירות ריקים, השינה במיטה באלכסון. גם כשאתה מוצא את אהבת חייך, מייד לאחר הפרידה מאשתך, עדיין אין מנוס מלחוות את כאב הילדים בקריעת המשפחה. לעיתים, אני אכן חושבת שעדיף למצוא ריגושים מחוץ למסגרת, תוך הסכמה בין בני-הזוג, לא מתוך שקר (סופו שיתגלה), אבל יש מעט מאוד זוגות שיכולים לשרוד במצב כזה. פעם, עורך דין לנושאי אישות אמר לי שההבדל בין זוגיות מוצלחת לזוגיות לא מוצלחת, היא שעושים דברים בזוגיות מרצון ולא מחובה. כשמפסיקים לנסות להבין למה היא עשתה לך פרצוף או מראה לך את הגב או ממה היא נעלבה באירוע ופשוט מוותרים והולכים לישון, כי היא לא הולכת לשום מקום במילא - זה נראה לי בערך הרגע שהכל מתחיל להתדרדר. ייתכן שמקור הבעייה בהתמסדות בכלל - שלוקחים את בן-הזוג כמובן מאליו ויכול להיות שפשוט נשברים מהמאמץ של ההתעסקות בזוגיות ובנסיון לפתור את הסצינות - אולי אנחנו לא בנויים לכזו עבודה קשה. מצד שני, אנחנו שואפים בטבענו לאהוב ולהיות נאהבים וכולם עסוקים בחיפוש הזה. ברגע, שמרימים ידיים ומפסיקים לעבוד על המערכת הזוגית - היא קורסת. לפעמים, בקצב איטי ולפעמים מהיר. אבל, זה לא משנה, מערכת יחסים שמפסיקים להשקיע בה ואת הכל ומתוך רצון ואמונה ולא מתוך הכרח בלבד - פשוט נגמרת. אמרת שאתה כבר כבוי ולכן, לדעתי, חבל על הייעוץ הזוגי. לדעתי, כבר החלטת שאשתך היא השקעה גדולה מדי עבורך ונמאס לך להתפשר ולסבול את גחמותיה - אז, כבר החלטת שאתה בחוץ. נראה לי שאתה כבר שלם עם הדרך שלך, אך קשה לך עם התוצאות הצפויות. עכשיו, רק הרגל בחוץ ועוד מעט כולך. אז, תקח שאיפה עמוקה מאוד לריאות - כי זה לא הולך להיות קל, אבל אולי בסוף זה יהיה שווה את זה. נראה כי אין מנוס - בדרך הזו, יש תוצאות צפויות לא נעימות ואתה בכל זאת הולך לפרק משפחה בשביל האושר שלך. אתה תפגע באושר של אחרים הקרובים אליך - לפחות בטווח הקרוב. אבל, כמו שאומרים חבל על הזמן שלך וחבל גם על אשתך שבטח דרך התנהגותך וחוסר המאמץ מצדך כבר ברור לה שהחלטת והיא פגועה ועויינת. תשאל את עצמך - אם היא תשנה את דרכיה, אתה באמת רואה עתיד איתה או שלא משנה מה היא תעשה - כבר נגמר לך ממנה ואתה פשוט מנסה לתרץ את עצמך. אולי יותר קל להתחיל מחדש מאשר לתקן את שכבר ניזוק - עבודת טלאים קשה ללא הבטחת תוצאות. חוץ מזה, שכבר מכירים את כל התכונות השליליות זה בזה. אם תתחיל מחדש, גם תמצא תכונות שליליות בבת-הזוג, אבל זה ייקח זמן ועד אז אולי תהיו מאושרים מאוד. תשאל גם חברים גרושים אם אתה מכיר - כמה מהם אמרו לי ש"זו אותה גברת בשינוי אדרת" והכוונה היא שכל הנשים רוצות פחות או יותר אותו הדבר (לא אוהבת את זה) והכל מגיע בסוף לאותה נקודה. גם מטפלים רבים אומרים שבסיבוב השני חוזרים על אותן טעויות כי לא טורחים להבין איפה בעצם טעינו. יש גם תיאוריה של רודף-נרדף, שבו בן-זוג שחסרה לו תשומת לב הופך אובססיבי ברדיפה אחריה ובן הזוג השני נסגר עוד יותר, כתוצאה מהרדיפה. אולי הסיבה לתסכול ולצרחות שאתה מתאר אצל זוגתך, היא אדישותך לפגיעותה. תשאל את עצמך גם למה את עוצר את עצמך ובעצם אולי ברור לך למה - אבל נראה לי שכדור השלג כבר התחיל להתגלגל מזמן... מקווה שעזרתי. בהצלחה.
