עצוב לי ממש.

[sheri mary mon]

עצוב לי ממש.

הוא סובל מכאבים בקרסול, הוא פצוע כבר 4 חודשים, והצבא הידוע בחוכמתו הרבה לא טיפל בו במשך זמן רב. לא מטפלים בו עדיין כראוי, מכריחים אותו לעשות דברים שממש מחמירים את המצב. הוא כל הזמן שבוז ומתוסכל, הוא רוצה לצאת הביתה ולא נותנים לו. אני שומעת אותו סובל כל כך, ואני לא מצליחה לעזור לו, אני רוצה פשוט ללכת לשם ולקחת אותו עם מן פינצטה ענקית. כאילו זה לא מספיק, יש לו גם בעיות עם ההורים שלו. אימא שלו לא אישה נחמדה וחכמה במיוחד, והיא מחרפנת אותי, ואני כמובן לא מספרת לו כלום כדי לא להתסיס אותו נגדה. חברה ממש ממש ממש טובה שלי התגייסה היום, ועוד חברה טובה מתגייסת שבוע הבא. אין לי חברות חוץ מהן, אני לא טיפוס חברותי במיוחד עם בנות.

בקיצור - יום גרוע מלא עצב. סליחה על המגילה

 

[beatles for sale]

../images/Emo24.gif

נראה לי שכולנו יכולות להבין את החוסר אונים שלך,ז את פשוט ההרגשה הכי נוראית בעולם שהוא סובל לך בטלפון ולך אין מה לעשות... ובאמת אין מה לעשות חוץ מלנסות לעודד אותו ולהחיק אותו כמה שאת יכולה בטלפון, ולדאוג שהסופשים יהיו הכי מושלמים שיש, כדי שהוא יוכל להיזכר בהם שקשה לו שמה. באמת. ושהוא ימשיך להציק כמה שיותר למפקדים שלו על הכאבים, גם לי היה סיפור דומה עם החבר שלי... אבל אצלו עבר "רק" חודש עד שנזכרו בו. שימשיך להציק!! בסופו של דבר הכל יהיה טוב. תהיו אופטימים

 

[sheri mary mon]

תודה, ידעתי שאוכל למצוא פה נחמה ../images/Emo3.gif

הוא ממש מציק למפקדים והכל ואפילו נותנים לו פיזיותרפיה פעם באיזה שבועיים אבל זה פשוט לא עוזר. ואימא שלו מחרפנת אותי יואו... ולא נעים לי שאני לא מחבבת אותה, אבל היא בלתי נסבלת X_X

 

[beatles for sale]

איך היא מחרפנת אותך?

ולפי דעתי את עושה בחוכמה שאת לא אומרת לו שאמא שלו מחרפנת אותך.. טוב לא יצמח מיזה נראה לי

 

[sheri mary mon]

קודם כל - היא אישה קנאית לאללה

וניסיתי לנהוג בהבנה בהתחלה, הרי אומרים שלאימהות קשה לוותר על הבנים שלהן לטובת "אישה אחרת" אבל העניין הוא שזה לא שפעם הם היו בקשר טוב ומאז שאני הגעתי הם התרחקו. להפך, הוא ואימא שלו בקשר מאוד גרוע, ומאז שאני איתו, הוא הרבה יותר סבלני כלפיה (תאמיני לי זה קשה..) למשל בקטע של אוכל - היא לא אוהבת לבשל ולהכין, וגם לא יודעת. בסדר, זכותה, לא כל אישה צריכה להיות מומחית באוכל. אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות ולהכין ולהשקיע, וחבר שלי מאוד מבסוט ונהנה מזה. במקום לפרגן, היא רבה איתו שזה מגעיל מצידו שהוא מעדיף את האוכל שלי על שלה, ועוקצת אותי כל הזמן שאני מנסה "להתייפייף" בזה שאני מבשלת (ככה זה במילים שלה.) אני גם לא מנסה לתפוס את מקומה. כשנוסעים לבקר אותו בבא"ח למשל, היא זו שמכינה את האוכל ומביאה דברים, אני רק מביאה כל מיני עוגות ועוגיות שאני עושה. וגם את ה"טירחה" שלה בלהכין שניצלים (מאוד מגעילים יש לציין) היא לא מפסיקה לקטר ולהגיד לחבר שלי שבגללו היא לא יכולה לישון כמו מלכה ביום שבת. היא כל הזמן עסוקה בלעקוץ אותי ולחפש "להכניס לי" בקטנות, וזה מעצבן. ברור שאני לא אגיד לו כלום כי אני לא רוצה ריבים משפחתיים, חשוב לי שהם יהיו בקשר.

 

[beatles for sale]

וואי :/

והחבר שלך לא אומר לך/לה כלום על זה? כי זה נשמע כאילו הוא שמה שהכל קורה. כאילו הגיוני שהוא לא יגיד כלום כי היא אמא שלו, בכל זאת, אבל את אומרת שאת לא תדברי איתו על זה (ובצדק), אבל הוא נשמע כי הוא כבר חלק מיזה ואין כ"כ הרבה מה לעשות נראה לי, היא אמא, היא תמיד תהיה שם ולשמה הוא תמיד יחזור בשישישבת. תנסי מהצד שלך ליזום כמה שיותר בילויים של רק שניכם, ולמרות שזה קשה, אני מתארת לעצמי, תנסי לא לקחת ללב

מה שחשוב שהחבר שלך טוב אלייך- זה הדבר הכי חשוב שיש.

 

[sheri mary mon]

חבר שלי עונה לה, דווקא אני מבקשת שלא יענה.

אני מאוד מתאפקת לא לקחת ללב, והאמת שחלק גדול מהמקרים קורים כשהוא בצבא ואני מדברת איתה בטלפון לעדכן אותה לגביו וכאלה דברים. באמת שהדבר הכי חשוב זה שחבר שלי טוב אליי ושהוא אוהב אותי

פעם אחרונה שהוא היה בבית הוא היה מאוד חולה, והוא היה אצלי. מדדתי לו חום בזה שנישקתי אותו במצח (זו שיטה מעולה לבדוק), ובנוסף הסתכלתי בעיניים שלו וראיתי שיש לו חום (גם לפי השיטה הזו אני יודעת לבדוק

) וכשנסעתי איתו ועם ההורים שלו לביקור רופא, היא שאלה אותי איך בדקתי שיש לו חום, ואמרתי לה שנישקתי אותו במצח וראיתי בעיניים שלו. והיא אמרה לי ככה, מילה במילה : "אני לא מאמינה בשטויות האלה, אז כל מה שאמרת פסול". זה היה כל כך מגעיל מצידה, ולא עניתי לה רק כי דאגתי לחבר שלי וחיבקתי אותו. היא אישה כזו טיפשה שמפחדת מהצל של עצמה, וכל מה שמורים או רופאים אומרים - קדוש מבחינתה. חבל שהיא לא מנסה לחשוב איך הגיעו לרעיון של לפתח מדחום

 

[beatles for sale]

זה באמת קשה לא לקחת דברים כאלה ללב

אני לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב כזה, כל הכבוד לך נראה לי תמשיכי עם מה שאת עושה, תתעלמי ממנה, הכי טוב. לכי תדעי, אולי עם הזמן היא תפסיק להציק לך.

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gif../images/Emo24.gif

הוא ניסה לפנות לרופא אומשהו? שיבדקו אותו? אני באמת לא מבינה את כל המערכת המטומטמת הזו של הצבא :\ בסוף.. כולם סובלים. תנסי לעודד אותו ולהגיד לו שאת תמיד שם בשבילו, שהוא תמיד יכול להתקשר, לדבר.. שאת אוהבת אותו ומחזיקה אותו מרחוק. תגידי לו שלא יתיאש ושלא יסרב פקודה.. שינסה להגיד בצורה יפה "אני פצוע כבר זמן רב, כואב לי, אני מרגיש שאיני מסוגל לבצע זאת"

 

[sheri mary mon]

הוא ניסה לפנות אינספור פעמים.

אבל הצבא הזה כל כך איטי ודפוק, זה לא יאמן. וכן, אני מניחה שאין משהו אחר שאני יכולה לעשות מלבד לתמוך בו ולעודד אותו. תודה רבה