עצוב לי מאד

[1עצוב לי]

עצוב לי מאד

שלום רב, אולי כאן אוכל למצוא נחמה. אני בהיריון בחודש התשיעי, לצערי אמי חלתה ונפלה למשכב שאין מוצא ממנו, היא בביה"ח על סף מוות. אני מרגישה שבעלי במהלך התקופה הזאת אינו תומך בי והבדידות אוכלת אותי. בגלל הלחץ שלי אני רק ממטירה עליו הוראות ועצבים אך בתוך תוכי מצטערת על כל רגע שאיני יכולה להסביר לו מה עובר עליי ומדוע אינני יכולה להעניק לו אהבה או כל רגש אחר כרגע. יש לי גם ילדה בת חמש. אני מרגישה עצובה ובודדה.

 

[s h o o s h a]

לכתוב

ראשית, מאד מאד משתתפת בצערך על מחלת אמך ומבינה את הכאב הגדול שמחלתה גורמת לך ולשאר בני המשפחה וכך גם הידיעה שאין מזור למחלה זו וכל שנותר הוא רק "לספור את הימים" (הייתי שם, אני יודעת). לענין בעלך. אני מניחה שבתוך תוכו גם הוא מבין את הלך רוחך בימים אלו אך חש מרוחק ומנותק משהו מעצם התנהגותך המרחיקה ("בגלל הלחץ שלי אני רק ממטירה עליו הוראות ועצבים"). אם אינך מסוגלת כרגע לשבת ולנהל אתו שיחה ולהסביר את שעובר עליך ואת השפעת המצב עליך, כתבי לו. מצאי את הזמן והכוחות להעביר לו "מסר" לגבי בדיוק איך את מרגישה וכיצד כל המתרחש בימים אלו בבית משפיע עליך כמו גם את רגשותייך אליו, למרות ועל אף הכל. בדיוק כפי שישבת וכתבת אלינו, אל אנשי הפורום האנונימיים, שבי וכתבי לבעלך ושטחי בפניו את כל מצוקותיך. שתפי בדרך זו גם את בתך הקטנה - דרכו, ע"מ שגם היא לא תרגיש מוזנחת. גם בני 5 מבינים (האמיני לי, גם זאת מניסיון). ובכל מקרה, אל תוציאי את עצמך מחוץ למשפחה ותבודדי אותך עם הכאב.("...הבדידות אוכלת אותי...") שתפי אותם בכל דרך (כאמור), זה ייקל עליך את ההתמודדות (אני חושבת שעצם הכתיבה לכאן "שיחררה" בך מעט??), ולכן, עשי זאת גם עם היקר לך באדם - בעלך מאחלת לך כל טוב, הרבה כוח ולידה קלה

 

[adam33]

התחזקי

אמנם ברגעים כאלו נבחנים היכולות והגדלות של בני הזוג אבל אצל בעלך זה ההפך והשאלה למה? מה מערכת היחסים שהיתה לו עם אימך לפני שחלתה? או לחילופין מה גורם לו להתרחק.. סבורני שכל אדם לוקח את הכל אחרת אם כי את צריכה פשוט לומר לו שאינך רוצה שהוא יבוא איתך לבית חולים ואינך רוצה שיקח אותך משם ומה שאת רוצה זה את החיבוק אחרי היום הקשה שאת עוברת או להגיע הביתה והארוחה מוכנה והילדה חרי מקלחת יש דברים שהוא יכול לעזור גם אם המצב קשה לו בתוכו ולכן בהנחה שגם זה הוא לא רוצה לעשות ..... היתי כבר בודק את מערכת היחסים בנכם בתקופה האחרונה... תהיי חזקה !!!

 

[המיתבונן]

בפנימיותו של אדם

אין ודאי יותר מן "המוות", אין אי-ודאות יותר מעיתויו, וכשהוא מאותת ובא נולדת חרדה וכשעיתויו כבר ודאי אין דבר הגורם עצב יותר ממנו. וכשהעצב פושה בגוף, הנפש בתוגה, ואנו שרויים במצב לא שגרתי, התוגה מרפה אנרגיות ובקרות עצמיות, ומעוררת את פוקוס החיים שלנו בכיוונים אשר לא תמיד נוחים לסביבה הקרובה. צר עד מאוד לקרוא את דבריך, מהם ניבטת התוגה, אני מחזק את ידייך, הביטי על מצבך כעל מצב זמני, כמו גם על התנהגותו של בעלך, אלו רגעים קשים גם לו, כך אני סבור, לא תמיד ניתן לעזור עזרה של ממש לאדם השרוי בתוגה, המקסימום שתוכלי לעשות זה לשתף אותו בפנימיותך, ולנסות לצלוח את זרם התוגה אשר שולט ובאופן זמני בסביבתך. לאלוהים הפתרונים לכל אותן דרכים המוציאות מן המצב אליו נקלעת, כל איש עם ניסיונו, וגם זה "העשיר" בחוויות של "עצב המוות", לא יוכל לתרום תרומה של ממש לזולתו כי רבות הן הדרכים, רבות הן הסיבות ומעל הכל אין אדם זהה לזולתו. מאחל מכל לב שתקצר עליך תקופת התוגה. התעודדי בשתי תכונות מאפינות שיש בה- לעולם היא זמנית. הרצון שלנו לחיות, עוזר לנו להמשיך הלאה גם כש"הרע" מושל בסביבתנו. ומה עוד אפשר להוסיף? דבר לא עוד, אלא זאת- אל תאמרי נואש, יש לך בת יש לך עוד בדרך, ואלו יפיחו בך גם חיים אחרים.

 

[ספיר בת]

נחמה

היי אומנם אני חדשה פה,אני מסכימה עם דבריך. אבל את עיניין המוות וההתמודדות עם מצבה הקשה של האם עם זה הבחורה מתמודדת .מה שבסה"כ היא מצפה הוא תמיכה מבן זוגה .אם בשעה כזאת הוא לא לצידה ומבין לליבה אזיי ליבי איתה קל וחומר שהיא מצפה ללידה. לכן האישה פשוט מבקשת סוג של נחמה ,האם זה דבר גדול מבן זוגה ?!האם זה בלתיניתן לשיח בינהם?!למעשה קטונתי מלייעץ אני וכנ"ל רובנו. אסיים באומרי כי מקווה שהיא תמצא לה את הנחמה אם לא ע"י זוגה שיתמוך בה. אז בביתה הקטנה ובילד\דה האמורים להיוולד לה. תודה .

 

[ספיר בת]

תגובתי הייתה מיועדת ל- המתבונן

בתקווה שיצא לי טוב:+) כפי שצייני אני חדשה בפורום. תודה {*;*}

 

[לויאלית לעצמי]

קבלי חיזוק מימני ....../images/Emo140.gif

אני בטוחה שאת במצב קשה , אני חושבת שרצוי שתשוחחי עם בעלך שיחה רגועה ותספרי לו מה את מרגישה וכמה את עצובה וכו' בלי הסברים למה? כמה? , יתכן מאוד שתגלי שבעלך בפנים יודע שמצבך רע - פשוט הוא לא יודע איך לסייע לך... את צריכה להבין שזה שאת עצבנית או כועסת אינו אומר שאת לא מעניקה אהבה או כן ,זה בכלל שני דברים שונים , אני גם חושבת שאת לא צריכה להסביר כלום לבעלך , אני מאמינה שהוא יודע למה את עצובה ועצבנית ... מותר לך לבקש מבעלך שיעניק לך אהבה ויבין אותך ברגעים כאלה, ואז לא תרגישי עצובה ובודדה. אני בטוחה שהוא ישמח לדעת שהוא על ידי זה מסייע לך.

 

[איש המערות]

אני מצטרף לכל מה שנכתב עד כה

אני רוצה גם להעלות אפשרות נוספת. אולי כדאי שתתייעצי עם הרופא שלך לגבי סימנים של דיכאון הקשורים במאזן הורמונלי של סוף הריון. נדמה לי שדיכאון אחרי לידה יכול להתרחש גם בחודש התשיעי. בכל מקרה, אני חושב שהמצב הינו זמני וקשור להיותך בהריון מתקדם. טוב שאת קשובה לרגשותייך, פורקת את העצב ומנסה ליצור שינוי. אני מאחל לך לידה קלה ואושר בהורות ובזוגיות.

 

[זהב אדום]

שלום לך חמודה

שלום רב לך חמודה בהרבה מאמיקרים הבעלים לא יודעים אך לאכול את המצב שאת צרכה עזרה \אוזן קשבת או כול דבר אחר הכול נראה להם קבד וארוך ובימקום להקשיב הם ברובם נסגרים ותוקפים סתם ללו סיבה זאת צורת התגוננות הם מתנהגים כך מתוך לחץ ומבוכה

 

[seeyou]

אינך יכולה להעניק לו אהבה ?../images/Emo11.gif

אני חושב שזה הגדולה של אישה! לדעת לתפקד גם במצבי לחץ כפי שאת נמצאת רצוי להגדיש גם לו חלק מזנך,הרי את לא תוכלי לעזור לא לאמא שלך ולא לתינוק שטרם נולד! בגלל הלחץ שלי אני רק ממטירה עליו הוראות ?? זה לא מקובל עלי! אף גבר לא אוהב הוראות...תוכלי להסיג יותר בצורה בקשות!