עצוב לי. ט'

chenn2004

New member
עצוב לי. ט'

אני חייבת לפרוק
אני מרגישה שאני מתפרקת!!
ולא זה לא בגלל האכילה לשם שינוי יש דברים יותר חזקים מההפרעות אכילה שלי...
כבר שבועיים שאני מתעסקת בבעיות אחרות שיש מקום לעוד דברים בלב שלי שהם לא ההתעסקות באוכל משקל ומראה,
זה מפחיד נורא אני מפחדת לשחרר את ההפרעות אכילה שלי אני לא מוכנה לוותר עליה היא שלי, אני מי שאני היום ומה שאני היום והמקום שלי זה איתה ובגללה.
אני לא אתן לה לצאת מזה!
יש בי כל כך הרבה עצב איבדתי את אחד מהאנשים החשובים לי ביותר אני לא יודעת איך אפשר לחזור לשגרה ולהמשיך לחיות כרגיל איך אפשר להמשיך לחייך ולצחוק ולחיות.
אני שונאת את מקום העבודה שלי רע לי שם אני חייבת לברוח כבר! אני לא מסוגלת לקום בבוקר וללכת לשם אני בוכה רק מהמחשבה שמחר אני עובדת.
אבל אני גם לא אעזוב עכשיו ואתחיל מקום חדש כי אני לפני ההתנדבות לצבא ואני מקווה שיאשרו לי ויגייסו אותי בקרוב אחרת אני האמת אשתגע.
אז רע לי ועצוב לי ואני שונאת את הטיפולים שלי ואני שונאת את העבודה שלי ואני לא רוצה לשחרר את הפרעת אכילה שלי אני מתעסקת בה ולא מתעסקת בה היא תמיד שם מזכירה לי שאי אפשר לברוח ממנה וגם אם אני מפנה מקום למשפחה ולדברים אחרים היא תמיד תתקוף בשקט בשקט בלי הכנה מוקדמת.
באלי לצרוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 

levshavur

New member
חן

שלום לך,
לאבד אדם קרוב זה כואב בטירוף, אני יודעת, אני איבדתי את אמא ז"ל בגלל הסרטן לפני כמעט שנתיים...אבל אין ברירה, עם כול הכאב צריך להמשיך בשגרה היום יומית. החיים לא יכולים להיעצר רק בגלל מישהו שאיבדנו, עם כול כמה שהוא היה קרוב. מה שאת יכולה לעשות זה אולי לבחור תמונות יפות של אותו אדם ולעשות ספר (במידת הצורך אוכל לבדוק את הכתובת של האתר באינטרנט שדרכו עושים את הספרים, ואת עושה את הספר בעיצוב האישי שאת בוחרת...) בזמנו המשפחה עשתה ספר כזה לאמא, וכיום אני שמחה לדפדף בו...גם אני חוזרת לספרים כאלה שאמא עשתה בשבילי. זה יקר ערך עבורי וזה מקשר אותי אליה. זו דרך לזכור...ויש גם אלבומי תמונות...
לגבי העבודה שלך: תחשבי שזה מצב זמני...נכון רע לך שם, אבל יבוא זמן ותהיי במקום טוב מזה...אז תאספי את הסבלנות שלך...
שיהיה לך בהצלחה,
לבשה.
 

ל3

New member
לחן

ההרגשה של לאבד מישהו יקר לליבנו היא קשה מנשוא ואין ספק שיכולה גם להוות "חיזוק" לכל מיני מצוקות נפשיות ובינהם גם הפרעות אכילה. אני לא יכולה לכתוב לך הרבה על הצורך למגר את אותן מחשבות על ההפרעה כי גם אני נמצאת עמוק בותך זה ולא רוצה לשחרר את ההפרעה אז אני ארגיש די צבוע לכתוב לך אחרת. אבל, ופה האבל הגדול- יש את הצבא לפנייך, יש לך עוד חיים שלמים, יש לך מטרות להשיג ואולי זה צריך להיות לנגד עינייך בכדי להתחיל לשחרר לאט לאט. אולי שווה לנתב את הכאב על האובדן שלך למקומות אחרים- דרך כיתבה, ציור, לדבר עם מישהו? כי נכון "קל" לברוח אל ההפרעה כי היא שם "מחבקת ומנחמת" אבל החיבוק שלה הוא שיקרי וחונק. כולי תקווה עבורך שמתצאי בתוכך את הרצון לצאת מהחולי ולהבריא. זה לא קל, זה אפילו מאוד קשה ומייסר אבל אולי החיים שלך ואת שווים את זה?
 

קולדון

New member
נשמע כמו המון דברים ביחד

אבדת בנאדם קרוב, זה נשמע לא פשוט, רוצה לשתף?
 

chenn2004

New member
תודה לכן על המילים והעזרה....

איבדתי את סבתא שלי, באופן הכי מפתיע וכואב שיש...
לא הייתי מוכנה לזה ולא ציפיתי אף אחד לא התכונן
אני לא מוכנה להיפרד ממנה ולשחחר אותה, אני מפחדת להמשיך הלאה בחיים אני גם לא רוצה לא לצחוק ולא לחייך אני לא מעכלת עוד שהיא לא פה כל בוקר מחדש לקום ולגלות את זה העולם שלי מזדעזע!
אני מפחדת כל כך מהכול....
אני מפחדת להתמודד עם הכול בדרך היחידה שאני מכירה שזה לפנות לאוכל ולהפוך אותו למנחם כל האוכל שפחדתי ממנו והיה האויב שלי יחזור להיות החבר שלי.
 

levshavur

New member
חן

שלום לך,
יש דרכים טובות ומוצלחות להתמודד עם כאב רגשי מאשר להזיק לעצמך- והפרעת אכילה היא נזק!!!
אפשר להתמודד בכול מיני דרכים: אפשר לכתוב, לצייר (גם אם לא למדת אף פעם, זה יותר בשביל השחרור הרגשי שלך...) לשמוע מוזיקה, ותאמיני לי, אפשר לשחרר המון רגש דרך שמיעת מוזיקה (מניסיון) וכמובן שאת תמיד יכולה להיעזר בחברות או בקרובי משפחה שילוו אותך בהתמודדות עם תהליך האבל.
כמוכן שכשמאבדים מישהו באופן מפתיע זה עושה זעזוע פנימי, אבל בהדרגה הזעזוע ייחלש. במידה ואת מרגישה שאת לא מצליחה להתמודד עם הנושא כדאי שתעלי אותו בטיפול פסיכולוגי (אפילו אם המטרה המוצהרת של הטיפול היא לטפל בהפרעת האכילה שלך) במידה ואת לא בטיפול, קיימים מרכזים לטיפול לטווח קצר במצבים של משבר.
אני זוכרת שבזמנו, כשהייתי בתוך ההפרעה, האכילה שלי הייתה מאוד רגשית ולקח לי זמן להתיר את הסבך הזה: רגש - אוכל, ולהבין שברגש מטפלים בדרך אחת, ובאוכל בדרך אחרת.
השורש של הבעיה שרואים אוכל כ'מנחם' מתחיל בחינוך בגיל קטן, כשילד לדוגמה בוכה או עצוב, ונותנים לו ממתקים...לדעתי גם הפרסומות עושות נזק לא מודע לאנשים במובן הזה...
לבשה.
 

coral37

New member
מקווה שעכשו קצת יותר טוב

תצרחי,תשחררי את הכאב,זה הכי בסדר בעולם. זה כל כך קשה, לאבד בנאדם שקרוב אליך, שמאותו רגע את לא מבינה למה כלמני דברים קורים לך, תנסי למצוא את הנקודות שמביאות לך קצת אור. גיוס זה משהו שיכול לעשות לך טוב, במיוחד אם את רוצה להתגייס. תחזקי את עצמך, תסמכי על הצד שכן רוצה להמשיך בשגרה. מוות של קרוב לפעמים מחזק את ההפרעת אכילה, כי היא שם בתוכך מחכה שתרצי להישען עליה,שיהיה לך קצת רע.. היא הראשונה שתבוא ותושיט לך את היד. אבל זה לא באמת חייב להיות ככה. את צרכה לרצות אחרת. לרצות לקפוץ מעל הבור. להקדים את התרופה למכה. תעריכי את עצמך, גם אם שקשה. תנסי לקבל את החיזוקים מהחברים והמשפחה ולא מההפרעת אכילה. כמו שאמרת היא באה משום מקום ובמפתיע..אבל זה לא באמת חייב להיות ככה. אפשר שיהיה טוב, גם אם זה לא תמיד נראה ככה. מקווה שיותר רגוע, שולחת חיזוקים!!
 
למעלה