עצוב וכואב מאוד

dl2505

New member
עצוב וכואב מאוד

רציתי להסב את תשומת ליבכם (למי מכם שנמצא כרגע בהליכי גירושין קשים ומכאיבים) שבעיתון לאישה שיצא ישנה כתבה "איך מתגרשים נשארים בחיים ויוצאים מחוזקים" שווה קריאה. רציתי גם לשתף אתכם קצת במצבי אז ככה אתמול התחלנו, בעלי ואני, תהליך גישור ואחרי שיחה כואבת ומשפילה ביותר שהיתה לי עם המגשר נתתי את הסכמתי לגירושין, בימים הקרובים בעלי האהוב (כן למרות הכל אני אוהבת אותו) עוזב את הבית ואני "מתה" מפחד. בעלי מצידו מדבר ב"שלוש קולות": אצל המגשר הוא אומר שהוא רוצה להתגרש. למשפחה המורחבת הוא אומר שהוא רוצה לשקם שהוא פגע בי ויעשה הכל שביל לאסלח לו, ולי, אותי הוא מאשים שאני הורסת את המשפחה ושאם אני רוצה שהוא יסלח לי אז אני צריכה לעשות כרצונו ואז הוא יתר לי צ'אנס. אין ספק שנכשלתי כישלון חרוץ בתור רעיה שלא הצליחה לדבוק בבעלה, בתור אמא שלא הצליחה להשאיר את התא המשפחתי דבוק יחד ובמלחמה על בעלי. המשפט המסכם שלי הוא "תמיד הייתי ותמיד אהיה אישתו והוא מעולם לא היה ולא יהיה בעלי" בנימה עצובה זו אני פשוט "ארד" מכם ולא אוסיף מצרותי כי לכולם ישנם צרות לילה טוב.
 

jolly

New member
dl2505

גם רעייתי ואני עומדים להתחיל בהליכי גישור. הציק לי יותר מכל לראות משפט אחד שכתבת " אין ספק שנכשלתי כישלון חרוץ בתור רעיה שלא הצליחה לדבוק בבעלה" . אינני יודע את מסכת היחסים שהביאה אתכם לפרוד. גם אני עדיין מאוד אוהב מעריך ומכבד את אשתי, ברור לי שמערכת יחסים קורסת ברוב המקרים באשמת שני הצדדים. למרות שבמקרה שלי אני הייתי יוזם הפירוד ועזבתי את הבית, הריני מאשים את עצמי השכם והערב בקריסת המערכת על אף שזה לא מדוייק. מבחינה רגשית אני בקרשים, קשה לי להתאושש. מבחינה לוגית קרה, עשיתי את המעשה (אולי) הנכון. אני יודע שעד היום בו רגבי האדמה יעטפו את גופי אחיה בספק אם הצעד שעשיתי נכון ותמיד כשאתבונן בעיניה אחפש את האמת. לכולנו יש צרות, לעיתים אנו זקוקים למדיה כזו או אחרת לפרוק את אשר על ליבנו. לעיתים הפריקה הזו עוזרת לנו לשחרר "לחצים" . כמו עכשיו.אודה ואתוודה כי לא יכולתי שלא להזיל דמעה בכותבי תשובה זו ובקוראי את שכתבת.
 
למעלה