אני מכיר טענה אחרת
שהיא קונספירטיבית להפליא. כשחברת "דו-פונט" החלה לייצר סיבים מלאכותיים, המקור העיקרי להפקת סיבים טבעיים באיכות גבוהה היה קנביס. כדי שההמצאה החדשה תהיה כלכלית היה צריך להוציא את הקנביס מהחוק. באותו זמן גם הסתיים חוק היובש, והיה צורך למצוא תעסוקה לכל המנגנון שעסק בעבר בכפיית חוק זה. את המשולש השלים עיתונאי שהיה קשור עם שני הארגונים, ופרסם סיפורים סנסציוניים על גברים ממוצא היספאני שמדרדרים ומנצלים נערות לבנות בעזרת המריחואנה. מצאתי את הסיפור
גם כאן. הנה: "אז למה התקבל האיסור? אחד הסיפורים הפופולריים בשנים האחרונות הוא תיאוריה של קונספירציה. על פי הסיפור, איסור המריחואנה התקבל בלחץ של חברות מסחריות כמו "דו-פונט", שהחלו אז לייצר סיבי ניילון מלאכותיים. החברות האלה היו מעוניינות באיסור גורף על גידול קנביס, משום שקנביס היה המקור העיקרי להפקת סיבים טבעיים באיכות גבוהה שהתחרו במוצריהן. הסיפור הזה כנראה לא לגמרי מופרך, וחברות הסיבים המלאכותיים אכן תרמו למימון הקמפיין הפרסומי שנערך באותן שנים נגד מריחואנה. אבל הן לא היו הגורם היחיד. גם לעיתונות הצהובה שפרחה אז היה עניין למכור לציבור סיפורים סנסציוניים, בעלי אופי ארוטי וגזעני, על צעירים לטיניים המפתים ומשעבדים נערות לבנות תחת השפעת מריחואנה. הסיפורים העסיסיים על "מסיבות מריחואנה" של הוללות והפקרות מינית בוודאי עזרו למכירת העיתונים, ותרמו לאווירה של פחד היסטרי מפני "המריחואנה קוטלת הצעירים". מצד שני, הם גם יצרו אצל לא מעטים רצון להתנסות בפרי האסור המביא איתו עונג פרוע כזה, וזו אולי אחת הסיבות לכך שאיסור המריחואנה הביא דווקא לגידול עצום בהיקף השימוש. עם זאת, הגורם החשוב ביותר היה כנראה הפקידים. מה שקרה הוא שבדיוק באותו זמן הגיע לקיצה תקופת האיסור על אלכוהול בארה"ב. "חוקי היובש" הוכיחו את עצמם ככישלון מוחלט - מיליוני אמריקנים הפכו לעבריינים, ההיצע והביקוש של אלכוהול הלכו ועלו במקום לרדת כתוצאה ממדיניות האכיפה וההרתעה, והפשע המאורגן התחזק מאד מרווחי הסחר הלא חוקי באלכוהול. בסופו של דבר התעוררה התנגדות ציבורית נרחבת שהביאה לביטול החוקים, אולם הפקידים שניהלו את אכיפת חוקי היובש לא נותרו חסרי תעסוקה. ראש רשות האכיפה הנרי אנסלינג'ר ועוזריו עברו לנהל את המלחמה החדשה במריחואנה, והם אלה שעמדו בראשה במשך שנים רבות. מכיוון שהשימוש במריחואנה אז היה כאמור שולי, הפקידים יכלו להמשיך ולנהל את מדיניות האכיפה שלהם בלי לחשוש מהתנגדות ציבורית. עבור אמריקנים לבנים, אלכוהול היה הסם "שלנו", אבל מריחואנה היתה סם של "האחרים", כך שהאיסור החדש לא הפריע להם.