עצובה-צריכה עצה ):

[1אורטלושה]

עצובה-צריכה עצה ):

היי גם אני איבדתי אמ בגיל 16 היום אני בת 20 ונורא קשה לי נהייתי אדם פסימי אני לא רואה דברים בצורה חיובית..אני נזכרת בה המון חושבת מה היה קורה לו היא הייתה פה...מה הייתה חושבת.. מה אני יכולה לעשות כדי שיהיה לי יותר קל? משהו שיעזור לי להמשיך בכל זאת עברו 3 שנים...

 

[chemical sister]

שאלה קשה

אי אפשר ממש לעשות משהו שיהיה יותר קל, לומדים לחיות עם הכאב עם הזמן, וזה לא נעשה יותר קל אבל זה נהיה שונה וזה משהו שתמיד נמצא איתך בכל מקום. אני גם בהתחלה, אחרי שאימי נפטרה, הייתי פסימית בקשר לכל דבר, אבל הבעיה היתה שאני מטבעי תמיד הייתי אופטימית ולאט לאט חזרתי לזה, אני חושבת שזה הרבה בגלל שגם אימי היתה כזאת , תמיד אופטימית, גם כהמצב היה קשה, בכל נושא, היא תמיד האמינה שיש עוד תקווה לשיפור וראתה את החלק הטוב בכל דבר. וחשבתי על זה הרבה במשך השנים, זה לא מקל להיות פסימי, זה רק מקשה יותר, אולי את נהיית יותר מציאותית אבל קשה להתמודד עם זה. את אומרת שאת חושבת מה היה קורה אם היא היתה פה, היא בטח היתה רוצה שלא תחשבי רק על דברים רעים שיכולים לקרות כל הזמן, ותשקעי במחשבות שחורות. תנסי להתחזק מהמחשבות על מה היה קורה אם היא היתה פה, במקום להתעצב מהם (למרות שזה מאוד קשה ולפעמים אף בלתי אפשרי). אני עם הזמן הפכתי את הפסימיות לציניות, אז היא מסוות כך שאפילו אני לא מרגישה שזה פסימיות. גם אני הייתי בת 16 כשאימי נפטרה, ועברו כמעט 10 שנים מאז, אני לא חושבת שאי פעם מפסיקים לחשוב - מה היא היתה אומרת ...

 

[rini45]

אין מתכון מדויק

אין מתכון מדויק כדי לדעת מה לעשות, אבל אני חושבת שאמא שלך היתה שמחה אם היית ממשיכה בחייך כרגיל. היא תמיד בלב ובמחשבה אבל במקום להיות כל הזמן עצובים פסימיים וחסרי שמחת חיים אז להפך. תצאי תלמדי היי מאושרת וכל דבר שתגיעי אליו בחיים תגידי בלב : אמא תראי לאן הגעתי ומה עשיתי והיי גאה בי" היי בריאה חומד ותני חיוך

 

[סְקָאלִי]

ריני ...

בשקט בשקט הגעת אלינו לפורום, כך שאפילו לא ברכנו אותך כראוי ... אז - ברוכה הבאה בצל קורתנו, שמחה מאוד שהצטרפת!

 

[rini45]

חדשה נכון../images/Emo51.gif

במקרה גלשתי ומצאתי כי אני די חדשה בפורומים בכלל תמיד זה קשה להיות בלי אם ולא חשוב בת כמה היית כשאמא נפטרה. תמיד בא לך כמו שכתבתי לאחת הבנות, להראות לאמא ולומר תראי מה עשיתי , מה הרגשתי ומה עובר עלי בכלל.

 

[איחוד האחת]

שלום לך וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

נהוג להזמין להשאר ולשתף ככל שיתאים... אך את כבר עושה זאת, אז השארי עמנו...

 

[rini45]

../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif לכולכן

אני אשאר כי בלית ברירה אני שייכת לאותה קטגוריה שיהיה לכולנו ולכל עם ישראל שבוע טוב

 

[סְקָאלִי]

מה לעשות ../images/Emo35.gif

היי אורטלושה. לא קל להיות פסימי ... באשר לשאלתך מה לעשות, אפשר לקחת את ההתמודדות לכיוונים שונים, תלוי באופייך, ובמה שמתאים לך. למשל:

טיפול פסיכולוגי. אם לא עשית את זה עד היום, אני חושבת שכדאי. זה עוזר לקבל פרספקטיבה חדשה על האובדן, וכלים להתמודדות.

הדגש|חשיבה חיובית. אפשר ללמוד איך 'לתכנת' את המוח לחשוב בצורה אחרת באמצעות הבנת המנגנונים ש'תכנתו' אותנו קודם להיות פסימיים, ובאמצעות דמיון מודרך. תוכלי למצוא בנושא קורסים, ספרים וקלטות.

|מודעות עצמית| נושא מעט יותר כללי ומקיף, אך גם יכול לתת לך הזדמנות לתהות על קנקנך, ועל הדרך שבה את בוחרת לחיות את חייך. גם כאן תוכלי למצוא מגוון של קורסים, סדנאות, וספרות.

ספורט כן, כן ... ידוע שפעילות ספורטיבית משפרת את ההרגשה, כשהיא מגבירה את האדרנלין וגורמת לגופנו להפריש אנדורפינים.

לעשות דברים שאת אוהבת עד כמה את באמת משלבת בחיי היומיום דברים שטוב לך וכייף לך לעשות? לפעמים אנחנו כל כך טרודים בדברים שאנחנו צריכים לעשות, שאנחנו שוכחים לעשות את הדברים שכייף לנו לעשות. גם זה יכול לשפר את ההרגשה ... כמובן שאילו הן רק דוגמאות, ויש שיטות נוספות להתמודדות. האם ניסית משהו מן הדברים האלה? האם משהו מהם מדבר אליך?

 

[איחוד האחת]

שלום לך ../images/Emo140.gif

קודם כל להחליט שאת רוצה לעשות, ומרגע שאת מחליטה, לחפש משהו המדבר אליך, מתאים לך ולאופייך וליכולת שלך כמובן לעמוד בכך (טכנית, כלכלית וכו'). אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה מקצועית, נסי לברר מה מתאים לך ועשי זאת. חושבת שאת יכולה להתחיל בכך שתנסי להפנים את הדברים ולהבין שאת מה שקרה, ניתן לראות מכיוונים שונים ומזוויות שונות. אינך יכולה לשנות את העובדה, את יכולה לשנות את גישתך ואת הרגשתך לגבי כך. ניתן לעבד את הדברים, לקבל זאת כעובדה וללמוד לחיות עם המציאות החדשה. לא לחיות מתוך מה שקרה אלא עם מה שקרה. כלומר נסי לנתק את הדברים עד כמה שניתן. אל תחשבי מה היה קורה אילו היתה כאן... אלא חשבי על כך שהיא איננה ומתוך המקום הזה חיי את חייך. הזכרונות תמיד ישארו והם טובים ונפלאים, אבל חייך ממשיכים ואינך יכולה לחיות אותם בהרגשה של "מה היה קורה אילו..." אלא מתוך מה שיש לך כיום ומתוך כך, נסי לעשות את הטוב ביותר עבורך. מחזקת אותך ושולחת לך

 

[אקליפטוס באובליגו]

לא מתימר לתת תשבות, אלה רק...

לנסות להקל. תנסי למרות כל החושך להבין שנשאר גם קצת אור, אולי יותר קשה כרגע לראותו אבל הוא שם מחכה לך שתגלי אותו. ואולי את פשוט צריכה עוד מישהו שיעזור לך לחפש...?