ענתי787878
New member
עצובה ופוחדת
אני בחודשים האחרונים באמונה; שמה שצריך לקרות יקרה, שדברים באים בזמן נכון, שהנה עוד קצת וזה מגיע, שזה קשה אבל הסבלנות תשתלם. לפני כמה חודשים אחרי הפלה בשבוע 8 הייתי בתהום. לא האמנתי שאצא ממנה ויצאתי. ומאז מן שלווה ואמונה עטפו אותי. ופתאום השבוע טלטל אותי שוב. עשיתי בטא ביום 12 שהיתה נמוכה מאוד-24. לא האמנתי שזה הריון, בעיקר חששתי שזה יהיה חוץ רחמי. אחרי יומיים היתה הכפלה. עדיין הייתי בחרדות וניתה לי תחושה שזה לא זה ושהנה לפחות משהו זז ואולי בפעם הבאה. ביום שישי עשיתי שוב בטא. הפעם הבטא ירדה. הייתי בסדר. עצובה נורא אבל בסדר. מודה לאלוהים שאם זה כבר הפסיק זה קרה עכשיו ולא בשבוע 8. אבל פתאום הלילה נמלאתי חרדה. שאני מייצרת רק עוברים שמפסיקים להתפתח (זה לא שמקפיאים אצלי משהו אין ביציות טובות). שהרחם שלי דוחה את העוברים. שבחיים לא אצליח. שיש עוד מסע ארוך ומייסר לפני . שאני שוב אשקע בדכאון. שלא אצא מזה. פתאום האמונה היא שאולי זה זה. אולי זה לא צריך לקרות. אולי פספסתי את הרכבת. אני רוצה לקום, להשאר באמונה, להמשיך את הדרך. אבל אני לא מסוגלת לקום. ואני מתה מפחד.
אני בחודשים האחרונים באמונה; שמה שצריך לקרות יקרה, שדברים באים בזמן נכון, שהנה עוד קצת וזה מגיע, שזה קשה אבל הסבלנות תשתלם. לפני כמה חודשים אחרי הפלה בשבוע 8 הייתי בתהום. לא האמנתי שאצא ממנה ויצאתי. ומאז מן שלווה ואמונה עטפו אותי. ופתאום השבוע טלטל אותי שוב. עשיתי בטא ביום 12 שהיתה נמוכה מאוד-24. לא האמנתי שזה הריון, בעיקר חששתי שזה יהיה חוץ רחמי. אחרי יומיים היתה הכפלה. עדיין הייתי בחרדות וניתה לי תחושה שזה לא זה ושהנה לפחות משהו זז ואולי בפעם הבאה. ביום שישי עשיתי שוב בטא. הפעם הבטא ירדה. הייתי בסדר. עצובה נורא אבל בסדר. מודה לאלוהים שאם זה כבר הפסיק זה קרה עכשיו ולא בשבוע 8. אבל פתאום הלילה נמלאתי חרדה. שאני מייצרת רק עוברים שמפסיקים להתפתח (זה לא שמקפיאים אצלי משהו אין ביציות טובות). שהרחם שלי דוחה את העוברים. שבחיים לא אצליח. שיש עוד מסע ארוך ומייסר לפני . שאני שוב אשקע בדכאון. שלא אצא מזה. פתאום האמונה היא שאולי זה זה. אולי זה לא צריך לקרות. אולי פספסתי את הרכבת. אני רוצה לקום, להשאר באמונה, להמשיך את הדרך. אבל אני לא מסוגלת לקום. ואני מתה מפחד.
