עצובה וכואבת

[זוגיות במשבר]

עצובה וכואבת

קשה לי לעשות סדר במחשבותיי כדי להעלות אותן על הכתב. אני נשואה זה כבר 15 שנה ואם ל-3 ילדים מקסימים. עד לפני 6 שנים היתה לי משרה קבועה (20 שנה באותו מקום עבודה בתפקיד ניהולי בכיר) עד שילדתי את בני הקטן. אחרי שטיפלתי בו שנה בבית, ניסיתי למצוא מקום עבודה ומכאן החל המכשול הראשון בחיי. ניסיתי מספר מקומות עבודה חדשים אבל לצערי לא החזקתי מעמד בגלל חוסר היחס והערכה של המעבידים - קמתי ועזבתי. היו פעמים שנשארתי רק שבועיים, 3 חודשים, חודשיים והזמן הארוך ביותר היה שנה וחצי - אבל גם משם קמתי ועזבתי. במהלך אותן השנים עשיתי הסבה מקצועית בציפיה שאמצא עבודה הולמת - אבל לצערי בגלל המיתון הקשה השרוי בארצנו, כשלו ניסיונותיי. בקיצור זה כבר יותר משנה וחצי שאני בבית. לא מן הסתם סיפרתי אודות העבודה עד כה, כי יש לו בסיס עיקרי למשבר שביני לבין בעלי. עד לפני כשנתיים מערכת היחסים שלנו היתה טובה, עם כבוד הדדי, התחשבות אחד בשני, ובודאי אהבה שרצה בינינו. הוא - איש מופנם, רגוע, דיסקרטי מאד, מחושב מאד, לא מפונק, לא יודע לפרגן או להפתיע. אני לעומתו - כל הזמן לחוצה, פתוחה, מצפה לפירגון ולהפתעות שמעולם לא קרו. בין הדברים המרגיזים אצלו זה שהוא חייב להיות תחת שליטה מבחינה כלכלית בבית. הכוונה שהוא זה שמנהל את חשבונות הבנק, הוא זה שמחליט מתי לרכוש מוצר כלשהו לבית. זה ברור לי שאני זו שאפשרתי למצב הזה לקרות – אולי בתחילת נישואינו זה היה נוח לי, אבל עם השנים זה נורא הפריע לי ולא פעם דנו בזה אבל המצב הזה נמשך עד היום. בגלל נכות קלה שיש לי, מגיעות לי זכויות מביטוח לאומי כמו למשל ניידות. בשנים הראשונות לנישואינו, הוא עודד אותי להוציא רישיון נהיגה ואחרי שיכנועים רבים מצידו, הוצאתי אותו. אחרי פעמיים שלוש שנהגתי לצידו (שטות גמורה מצידי), במקום שידריך אותי בנועם ויתמוך בי, החל להלחיץ אותי ואז נשבעתי שיותר לא אחזיק את ההגה. כן, זה כבר 12 שנה שיש לי רישיון – שמור בקפדנות אצלי בתיק. היום בדיעבד, אני יכולה לסכם את הנושא הזה שהוא למעשה רצה יותר ליהנות מהזכויות ולא כדי לקדם אותי בחיים. אלה למעשה דוגמאות קלאסיות כדי להמחיש שהוא חייב להיות תחת שליטה. יכולתי לספוג אותם אילולא נתווספו עליהם מצבים אחרים. מערכת היחסים שבינינו החלה להידרדר מיום ליום זה כבר למעלה משנתיים. משטות הכי קטנה, אנחנו מתלקחים, זורקים מילים קשות אחד כלפי השני והכבוד ההדדי שהיה בינינו – הולך נעלם. התחלתי להרגיש שהחיים שאני חיה בהם נמאסו עלי. נהפכתי לקצרת סבלנות כלפי הילדים, משטות הכי קטנה בין בעלי ואני - אני מתפוצצת ועולה לטורים גבוהים ולא נעימים. בין כל האשמות שלו כשאנחנו בריב, הוא זורק לי: "כולם (מקומות עבודה) זרקו אותך". אשמה שכזו יכולה לפוצץ אותי, מעליבה אותי ואף מדכאה אותי. אין ספק שמריב לריב, הזוגיות המינית שלנו נפגעת והפער שבינינו הולך וגדל. כיום אני יכולה לסכם שמצב נורמלי של 'שולם' נדיר לעומת מצב של 'ברוגז'. ברור לי שהילדים מאד סובלים מכל הענין ולבי צר עליהם. במאמר מוסגר, הוא רחוק מלהיות אדם שלילי, הוא איכפתי ומאד אוהב - כשהוא רוצה. תודה לכם על הסבלנות שקראתם עד כה – לראשונה אני משתפת את הקוראים על רחשי לבי.

 

[איש המערות]

ברוכה הבאה לפורום שבחרת לשאת את שמו

את מתארת יחסים שאינם נדירים, בהם אחד מבני הזוג, במקרה זה בעלך, חייב להוכיח שליטה בכל אספקט בחיי המשפחה. המעניין הוא, שמצד אחד בעבודה בה החזקת 20 שנה, הגעת לתפקיד ניהולי בכיר ואילו בבית היית אחרון הפועלים. השאלה היא אם את יודעת להסביר לעצמך איך הרשית לכך לקרות ומה את עושה כדי לשנות עמדה?

 

[זוגיות במשבר]

כפי שאמרתי קודם לכן

בתחילת הנישואין, היה לי נוח שיטפל בענייני כספים. בגלל שסמכתי עליו, הוא לקח על עצמו את כל הקרדיט בענין הזה. זה כבר הרבה זמן שהענין מפריע לי ולא פעם אנחנו מדברים על הנושא אבל משום מה, שום שינוי תכלס לא נעשה. אני לא יודעת להסביר איך הגעתי למצב הזה שמחוץ לבית, אני יודעת לנהל משרד של כ-15 איש ובבית הפרטי שלי, נכשלתי. בגלל הדיכוי מצידו כלפי, לא ניסיתי לשנות דבר ולו חצי דבר. סוג של דווקא: ככה את מתנהג אלי - אז תישא בתוצאה של אישה ממורמרת. היום לראשונה, כן באמת לראשונה, העזתי ופניתי לפסיכולוגית (אחרי תיאום מראש ביום שישי האחרון) ושפכתי את לבי בפניה. אני מאמינה שזהו צעד חיובי וחשוב בחיי.

 

[secret77]

תרשי לי לחשוד כי למרות..

האידיליה שהיתה כביכול עד לפני שנתיים, יש משהו מאד שונה באופי שלכם, באופן מתנגש ולא משלים. הרבה בעיות יסודיות בחיי הזוגיות צפות ועולות אחרי שנים רבות של טאטוא מתחת לשטיח. וכן, הפניה לטיפול אישי היתה הדבר הכי טוב שעשית. בהצלחה

 

[איש המערות]

"תישא בתוצאות של אישה ממורמרת"

את מי הענשת? - אותו? אל תיפגעי, אבל זה מזכיר את הבדיחה על הפולניה המוזנחת שמסתכלת בראי ואומרת "מגיע לו!". אני חושב שעשית צעד נכון ביותר כשפנית לפסיכולוגית. אני מניח שיש לך הרבה לברר עם עצמך מדוע נתת לו כוח להשפיל אותך כל כך הרבה שנים ומדוע הענשת את עצמך על כך. זהו אכן צעד חיובי וחשוב בחייך ואני מאחל לך המון הצלחה בהמשך.

 

[מיקי בת המקורית]

קוראת אותך ו....

את מזכירה לי מישהי שעד לא מזמן היתה במצבך הוא שלט בכספים, הוא החליט מה לקנות ומה לא הוא אפילו לא תמך בה כשרצת להוציא רשיון, ועד היום אין לה רשיון אהבה אותו בכל מצב, וויתרה, סגרה עיניים במשך שנים עד שיום אחד התעוררה והחליטה שזהו, שמצב זה לא מתאים לה נסתה לעשות שינוים, ניסתה בייעוץ, ניסתה בשיחות בדרכים הכי יפות והכי מכוערות לשנות את גישתו כלפיה היא קיבלה פרס של עובד מצטיין, ניהלה מחלקה ובעבודתה לא היה איש שלא העריך ואהב אותה רק הוא, הוא לא פירגן לה, הפתיע, ואף פעם לא היתה לו מילה אחת טובה לומר לה... בסופו של דבר נמאס לה לנסות, לדבר, לריב, להתווכח והתגרשה ממנו... היום היא רגועה, שלווה, שלמה עם הצעד שעשתה, מנהלת את החשבונות אפילו יותר טוב ממנו, את הבית, הילדים רגועים והכי חשוב... היום היא רק מחייכת... לא אומר לך לעשות את הצעד הזה, אבל חישבי שאת חייבת לפעול ולעשות כמיטב יכולתך כדי לצאת מהסבך הזה ולהתחיל להיות חלק מהזוגיות אל תהיה ממורמרת (אולי הוא אפילו נהנה מכך)... זה מתנקם רק בך, תרימי את הראש ותתחילי לחשוב מה את עושה כדי להתחיל לחיות את חייך

 

[עולם מוזר]

אוף זה מצער כי זה אחרי הרבה שנים.

אני כ"כ מיזדהה איתך כי גם לי כ"כ לא טוב כאן. והמוזר הוא שטוב לי כשהוא לא לידי. הפערים הזוגיים והמיניים ביכלל... בקשר לרישיון, אני ממש צעירה והוצאתי ליפני שנה רישיון גם לאחר החתונה. גם הוא וגם אני היינו בטוחים שהוא יהיה נדיב ואציל בנושא שותפות ברכב, אך ההפך הוא האמת, ומיכיון שאני לא מוותרת על כזה דבר בקלות אני מידי פעם כ"כ משגעת אותו-מנדנדת כמו ילדה קטנה העיקר לא לתת לו לחשוב שאני יתיאש!!! שמעתי לאחרונה על הרבה נשים שלא נוהגות ביגלל הגברים... אצלי זה לא יקרה!!! אומנם הוא לא ממש מפרגן לי אבל אני מפרגנת לעצמי...

 

[neshem1]

זוגיות יקרה

אחרי 15 שנה הגיע הזמן למשבר.....אין מה לעשות אחרי כלכך הרבה זמן בחיי כל זוג גם לנסיך ולנסיכה יש משברים. חשבתם ללכת לאיזה מסעדה טובה ששניכם אוהבים ולדבר על הכל? ללכת למקום ניטראלי ופשוט לשפוך הכל. כמו שאת סובלת אני בטוחה שגם הוא סובל ושניכם צריכים לספור עד 10 בשביל להגיב לדברים שנאמרים בינכם כי הכי פשוט לזרוק משהו לאויר אבל מאוד לא קל לבקש סליחה על זה כי מילים לפעמים יותר כואבות מסכין. בכל מקרה נראה לי שאף פעם לא דיברתם על המצב בינכם ושניכם הולכים לישון כשהגב מופנה, אל תאשימי את זה שאת לא עובדת ובטח שלא תוציאי הכל על הילדים הם לא אשמים במצב. תדברו מאוד חשוב.

 

[seeyou]

הזמן עושה את שלו-../images/Emo140.gif

"Watch your thoughts; they become words.-Watch your words; they become actions. נשואה זה כבר 15 שנה ואם ל-3 ילדים מקסימים עד לפני 6 שנים היתה לי משרה קבועה למרות שאני לא מומחה אני מניח שהזמן ה"פנוי" שנוצר הוא הגורם העיקרי להתנגשויות אותם טענות שיש לבעלך כלפיך-כגון נהיגה-היה לו גם קודם -אבל,מאחר ואת רגישה יותר את רואה דברים שמקודם לא הפריעו לך ..."והכבוד ההדדי שהיה בינינו – הולך נעלם".... גם את מופקדת לשמירת הכבוד-אני חושב שבידיים של האישה לטפח את האווירה בבית ולא לעמוד במתקפה עם מתקפה נגד! הבעל הוא לא האויב שלך(?!)-בינתיים ולכן כאשר הוא "חם" את יכולה לקרר אותו לא רק במילים גם בשטיקה The real art of conversation is not only to say the right thing at the right time- but also to leave the wrong thing unsaid at the most tempting moment. ועוד דבר קטן מאחר ואתם הולכים ומתבגרים(זקנים)- היה רצוי לא להעביר את הכעס בחדר השנה! יש להפריד בין חלוקי דעות לבין יחסי מין שהם השמן למנוע החיים במשותף

 

[ליידילי]

נחמד ש...

ששמת בכותרת סמיילי פלוס פרח... כי היתר, (בגוף התגובה) עמוס בביקורת. אשר לדעתי, לא ממש נחוצה ל עצובה הכואבת. לעומת זאת יתכן שלך עצמך חשבונות רבים ובלתי פתורים עם זוגתך. וראוי אולי להציע לך שאליה לא תגיע עמוס כל כך בבקורת - מכיוון שזו דרך ללא מוצא.

 

[seeyou]

../images/Emo24.gif-עמוס בביקורת?../images/Emo132.gif

ספר מומלץ-בגדי המלך! לא מוכנה לקבל דעה שונה משלך? רק מילים "יפות" יפתורו לך את הבעיות? אם כך הדבר-אני מתנצל אם פגעתי בך keep smiling

 

[ליידילי]

בהחלט עמוס בבקורת, וגם קצת מבולבל

דבריך לא "פגעו" בי, -איני בעלת ההודעה הראשית. בדברי התייחסתי לתגובה שלך...ולמקור, שלדעתי, ממנו היא נובעת . תגובתך, אכן, עמוסה בבקורת, ובססמאות חכמות לכאורה אשר אינן מסייעות בכלום. (אף אחד לא רוצה ל"קחת" את הכעס לחדר השינה... הכעס פשוט הולך לאשר בעליו הולכים...) אולי, אם לא תקרא את דברי כ"התקפה", תיווכח, שאת הדברים שאמרת כלפי כותבת ההודעה, ככל הנראה היית רוצה לומר לזוגתך. כיוון שלדעתך (על פי הדברים שאמרת)-האשה היא האחראית, הדברים בידיים שלה, עליה לפייס כשהוא מתקיף - ולא לצאת בהתקפה נגדית... וכו'. אולי עכשיו תוכל לקחת משהו מתוך מה שהגבתי לך. ואם לא. חבל. לילה טוב.

 

[seeyou]

נבדוק ביחד את טענות שלך?../images/Emo22.gif

הקדמה I have learned that two people can look at the exact same thing and see something totally different. (James Rhinehart) האם את מסכימה עם זה? 1- את כותבת:" סיסמאות חכמות לכאורה אשר אינן מסייעות בכלום. נכון- סיסמאות חכמות-הייתי צריך לקחת בחשבון האם הצד הקורא אותם מבין על מה מדובר " אשר אינן מסייעות בכלום"-זאת דעתך! מקובל עלי לא באתי לתקן את העולם כותב על פי הבנתי-התנסותי ועל פי מה שנכתב 2 – את כותבת: " אף אחד לא רוצה לקחת את הכעס לחדר השינה-את בטוחה? הרי במכתב המקורי כתוב: " אין ספק שמריב לריב, הזוגיות המינית שלנו נפגעת והפער שבינינו הולך וגדל" ייתכן שאת מבינה שונה ממני? 3 – את כותבת:" שלדעתך (על פי הדברים שאמרת)-האישה היא האחראית. במכתב המקורי כתוב: - " נהפכתי לקצרת סבלנות כלפי הילדים, משטות הכי קטנה בין בעלי ואני - אני מתפוצצת ועולה לטורים גבוהים ולא נעימים." - " ניסיתי מספר מקומות עבודה חדשים אבל לצערי לא החזקתי מעמד בגלל חוסר היחס והערכה של המעבידים - קמתי ועזבתי" - "בין הדברים המרגיזים אצלו זה שהוא חייב להיות תחת שליטה מבחינה כלכלית בבית" - "בגלל נכות קלה שיש לי" - " כבר 12 שנה שיש לי רישיון(ולא נוהגת)" - " הוא - איש מופנם, לא יודע לפרגן או להפתיע" אחרי שקראתי את המכתב הבנתי שהיא יכולה לשפר את המצב את טוענת: ", עליה לפייס כשהוא מתקיף"???????? לא ברור למה את מתכוונת - "הוא תוקף" אז הוא זרק לה מילים לא יפות-נכון! אז עבור המילים האלו שוברים את הכלים? הוא לא בסדר לימדו אותי שכאשר כלב נובח לא צריך לנבוח בחזרה! The real art of conversation is not only to say the right thing at the right time- but also to leave the wrong thing unsaid at the most tempting moment. keep smiling יוסי

 

[mery1953]

אסרטיביות

מאוד מפריע לי כשצד אחד שולט בשני.אבל כשצד אחד מצליח לשלוט השני כנראה נשלט.[אולי ענין של אופי]כשהאחד וותרן מדי.לשני זה הופך להיות מובן מאליו.ועם הזמן הופך להיות תובעני יותר ויותר. יודעת שאצלי בענין הנהיגה[שהוצאתי בגיל די מאוחר]נלחמתי על כל נסיעה.[גם עם הילדים]והצלחתי. חושבת שאישה[או גבר אם הוא הנפגע]חייבת להיות אסרטיבית ולתבוע את כבודה.ומוטב מאוחר מאשר בכלל לא.

 

[adam33]

בעצם

הוא לא אדם רע ואפילו את חשה אליו אהבה רק שהמצב מעיב על היחסים שלכם וכאשר הריב מתחיל אתם מוציאים הכל וממשיכים לפי דעתי אתם עושים את כל הטעויות האפשרויות בזוגיות טובה אתם פוגעים אחד בשני אתם לא מכבדים אחד את השני אתם מנצלים חולשות של השני אתם יורים בצרורות את מה שיש לכם באותו רגע וללא מחשבה לפי דעתי קחו לכם פסק זמן מאחר והוא שר האוצר פני אליו ותגידי לו שאני רוצה את עזרתך שתתחיל לשווק אותי בכדי שנמצא עבודה כאשר הוא ירגיש מעורה אז הוא גם ירגיש שאם לא התקבלת לעבודה אז לא נורא תנסו אחרת העיקר שאת תשתפי אותו בקורה לך וכאשר שמחים בנצחונות ועצובים ביחד בכשלונות אז הכל ניראה אחרת לגבי הרכב.. טוב אין לי מה להציע לך כי בעצם אם היו לך המון חברות אזיי היית שומעת מהן שזו בעיה של הרבה נשים כאשר הן נוהגות לצד הבעל..ובכלל אוליי זו בעיה שלנו של בני הזוג שכל אחד אוהב להעיר שהוא יודע לנהוג.. באשר למוצרי הבית אל תותרי על ההשתתפות בקבלת ההחלטות בבית אין שום סיבה שמעבר להביע את הדיעה שלו באשר לדברים הוא גם יקפה אותם עלייך ולכן מהר מהר קיימו צוות חשיבה ולא לוותר על דיולוג באשר לניהול הבית במשותף.. שיהיה בהצלחה

 

[זוגיות במשבר]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif רוצה להודות

לכולכם על התייחסותכם. הרגשתי שהתגובות שלכם יצאו מן הלב ומאד איכפתיים לזולת. לקחתי לתשומת לבי כל תגובה שנראית לי מתאימה. אני מקוה שאוכל לשפר ולהשתפר בזמן הקרוב. אעדכן אתכם בכל מקרה. שוב, תודה לכם