עצה

[זורחת בשקיעה]

עצה../images/Emo35.gif

אני לא יודעת אם זה המקום,אבל איפשהו בדרכי הלכתי לאיבוד. חיי לכאורה ממשיכים במסלולם-אני לומדת באוני' ונהנית מכך מאוד,הכרתי אנשים חדשים בשנה האחרונה וזה כיף לי, למדתי להכיר את עצמי עוד קצת וזה מבחינתי שלב טוב אבל......... בתחום אחד אני "תקועה במקום" וזה בתחום הרגשי. לפני שנה וחצי בערך עברתי פרידה ממי שהיה חבר שלי במשך 4 שנים. הפרידה הפתתאומית וחוסר יכולתנו לנתק את הקשר בינינו הביאה אותי לסוג של עצבות וגעגוע תמידיים. הבחור שלי הינו קצין קרבי וזו פחות או יותר הסיבה לפרידה-עקב עומסים רגשיים שלו הוא אינו מסוגל לדבריו להכיל עוד אדם ורוצה את הלבד שלו.לדעתי הוא עדיין אוהב אותי ואני מבחינתי אוהבת אותו גם. הבעיה שלי היא שקשה לי להשלים עם המציאות ואני כל הזמן מחכה שבעתיד יפתרו הדברים (אני מאמינה שכשהבעיות יחלפו נחזור) אבל הפחד הקטן שאולי זה לא יקרה גם הוא מדיר שינה מעיניי. בקיצור נכנסתי ללופ ואשמח לקבל עצות מזוית שונה. ניתן לקרוא עוד בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/lovemadeof/ תודה מראש

 

[ישראל שורק]

לזורחת בשקיעה העצובה והחכמה

קראתי מעט בבלוג שלך. יש לך נפש פיוטית ורגישה. אני רוצה לומר לך דבר מה בכנות: אינני מאמין שחברך עזב אותך בגלל שהוא אינו מסוגל להכיל עוד אדם. אינני מאמין שהוא בחר בפרידה בשל "עומסים רגשיים". אני חושב שאלה סיסמות שדופות שאינן אומרות מאומה. כל אדם, גם הלחוץ והעמוס ביותר, זקוק לכתף תומכת. לאהבה. נדמה לי שאחרי שנים רבות ביחד, העובדה שזהותכם התעצבה יחדיו הפרידה קשה כשאול. קשה ממנה היא ההכרה שתם ונשלם. ואולם אני חושב שאת צריכה, לבדך, בעזרת חברה טובה או יועץ חכם, לבחור בפרידה חותכת, גמורה, מלאה וסופית. ברור שאין בידינו לראות מעבר לפרגוד העתיד. אבל ככל שהדברים תלויים בך אני מציע לך להפוך אותם באמת לתלויים בך. כלומר לגמור אומר ולהשלים עם מות הקשר. אני בטוח שלחברך לשעבר יש רגשות חמים מאוד אליך. את רשאית לקרוא לזה אהבה. אבל גורלך תלוי בך וביכולתך להיות אקטיבית מבחינה רגשית. היי בת חורין ממנו ומן הכמיהות הניסיות שאת מטפחת.

 

[זורחת בשקיעה]

תודה

לפעמים אני כל כך רוצה לנהוג כפי שאתה מציע אבל אני פשוט לא מצליחה. בשלב מסוים כשחשבתי שאני מסוגלת לנהל קשר אחר אחריו,הכל בתפורר לי בידיים. איך מפסיקים לאהוב? איך מפסיקים לחלום על תיקון הדברים?? יש הרואים בתקוותי דבר יפה ורומנטי ויש החושבים שהדבר לא בריא. אני מסכימה עם 2 הדעות אבל לא יודעת כיצד להפוך את הצרה הזו לפתרון.

 

[ישראל שורק]

לא מפסיקים לאהוב

נפרדים למרות ובזכות האהבה. לא מחכים למותה של האהבה כדי להיפרד. הפרידה שאני מדבר עליה היא אוסף של התנהגויות שמלוות בהתבוננות עצמית מלטפת ורכה, אך בה בעת אסרטיבית ותובענית. אל תיכנעי לרחמים עצמיים במסווה של "אני עדיין אוהבת אותו". יש משהו מפתה מאוד במתכונת הזאת הפאסיבית. לאהוב אותו? כן. לחלום שמשהו יקרה וליבו יחזור אליך? אולי גם כן. אבל בשום אופן לא לתת לרגש הזה להשתלט על אורחותיך ועל זהותך. אני מציע לך איפה להפוך את "הצרה" הזאת לפתרון באופן הבא: ראי את ששתי הדעות הללו כמשלימות זו את זו ולא כסותרות אהדדי. הכיוונים המגולמים בדעות הללו אינם סותרים כלל. פרידה ממשית יכולה להתרחש לא כאשר מכחישים את האהבה אלא כאשר מכירים בה ומתאבלים על העדר מימושה. הקשר האחר עוד יבוא, אני בטוח בזה.

 

[זורחת בשקיעה]

התגובות שלך מחממות את ליבי

אני קוראת שוב את ההודעה הקודמת שלך והדמעות זולגות על פניי בלי שליטה.זה כל כך כואב לחשוב שצריך להשאיר את זה מאחור ואני עד כה עשיתי את זה בצורה כל כך לא מוצלחת ונתתי לפצעים להפתח כל פעם מחדש.נתתי לזכרונות ולכאב להשתלט עליי ונתתי לו-לאהובי מקום של כבוד בחיי,מקום כזה שמאפשר לו יציאה וכניסה לחיי באין מפריע.תמיד הוא נמצא בתמונה איכשהו ולא מרפה. אהבתי את השורה הראשונה שכתבת שלא לחכות למות האהבה כדי להפרד,יש בזה מן הניחום שאולי האהבה עודנה קיימת. אבל לא הבנתי כיצד מבחינתך להמשיך לחלום שמשהו יקרה וליבו יחזור אליי זה בסדר.האם התקווה הזו אינה הרסנית בעיניך? בהיבט של מה יקרה אם היא לא תתגשם? ואיך איך איך לעזאזל מוציאים את זה אל הפועל? אני חושבת שאופיי האוםטימי תמיד "נוקם"בי כעת כי אולי אני מבולבלת בין אוםטימיות לבין ראיית המציאות כפי שהיא.

 

[sleeper22]

בדיוק

דיברתי על נושא האהבה בפורום פילוסופית המטריצה... אני נותן לך קישור ישראל שורק - אני קצת נגד הגישה שלך, תזרקי אותו. אפשר לתת המון סיבות. לדעתי צריך להציג לה את היתרונות והחסרונות של כל צד ואז היא צריכה להחליט. אפשר לומר שמצד שני אם היא לא תחכה קצת או תעזור לו להבין למה הוא צריך את הלבד. יכול להיות שהיא תפספס קשר עם המון אהבה שהיא מחפשת. יש סיבה לרצון ללבד. והסיבה לא חייבת לסיים קשר. השאלה אם החבר רוצה באמת את הקשר הוא מוכן לעזור לעצמו (ולה) ולנסות להיות איתה ועדין לקבל את מה שהוא רצה להשיג באמצעות הלבד. יש יתרונות ויש חסרונות... ואני אתן לך סיפור... אני מכיר מישהי, היא הייתה עם חבר שלה במשך 10 שנים עד שהתחתנו. אחרי חודשיים חתונה, הבעל מחליט שהוא "כלוא" ורוצה להיות לבד. אז הם נפרדו לכמה ימים (אחרי המון בכי וצעקות). אחרי כמה זמן הם החליטו לחזור, אחרי יומיים שוב...הבעל קרס ורצה להיפרד. מחליטים על גירושין!. אחרי שבוע...שוב הבעל לא בטוח בעצמו ואומר שהוא אוהב אותה אבל לא מסוגל להיות איתה כי הוא רוצה להיות לבד...הוא מרגיש לחוץ. לבעל היו כמה בעיות פסיכולוגיות מן הסתם. הוא זרק אותה כמה פעמים ואחרי שבוע שבועיים חוזר אליה ואומר שהוא אוהב אותה. כשאני דיברתי איתה, היא הבינה שהיא לא חיפשה ספציפית אותו כאהוב שלה. מה שהיא באמת רצתה זה היה...הקשר..האהבה. נתתי לה מטפורה שדי נתנה לה שוק והביאה אותה להחלטה... אמרתי לה שהם בעצם שניהם מטפסים על הר, נהנים מהטיפוס ורוצים להגיע לפיסגת האושר. הבעיה היא שכשכל פעם שהוא מגיע לפסגה, נגמר לו האוויר והוא נחנק ובמקום להירגע ולחפש פתרון הוא פשוט זורק אותה מהפסגה ומפיל אותה. אמרתי לה שהיא צריכה להחליט, או שהיא מטפסת עם בעלה רק בעלה שמטפל בעצמו ורוצה לעזור לעצמו ורוצה בהתאם את הקשר כמוה. או שהיא מחפשת מטפס חדש... מקווה שזה עזר לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת...

 

[זורחת בשקיעה]

קודם כל תודה גם לך.

הלבד שלו כדבריו נובע מכך שהוא חווה המון בצבא,ראה המון דברים והבין שבכל רגע החיים יכולים להסתיים,לפיכך החליט שרוצה למצותם עד תום מבלי להיות מחוייב לאדם אחר,נוסף מלבדו. אז להיפרד,נפרדנו והוא לא מבטיח הבטחות כמו "אנחנו עוד נחזור" כי התכנון שלו זה להשתחרר ולטוס לחו"ל ולנסות להתחיל מחדש. מה שכן הוא עושה זה משאיר עקבות בחיי כלומר לא נעלם לגמרי. מבין?? אני מפחדת להציק לו יותר מדי מתוך מחשבה שאם הוא זקוק ללבד אז מי אני שאשפוט אותו??? הנורא מכל הוא שחווינו המון יחד ותמיד פתרנו את המשברים ביחד ואילו הפעם הוא רוצה לבד,בלי מחויבות,בלי אחריות על עוד בנאדם. אוףףףףףףףף

 

[sleeper22]

השאלה

היא אם את רוצה לבלות את החיים שלך עם אדם שלמשל במשבר כלשהו יצטרך להתנתק כי הוא רואה את החיים שלו כלבד ועוד מישהי שהוא צריך להיות מחוייב אליה. לעומת מישהו שרואה את החיים שלו כהנאה/סבל ביחד . ההחלטה שלך...

 

[זורחת בשקיעה]

האמת היא

(ובלי לתרץ) היא שזו פעם ראשונה וזה רע גם מבחינתי כלומר אני רואה את הדברים אחרת, אם משהו רע בוא נפתור אותו יחד,אני כאן כדי להחזיק לך את היד והוא בכל זאת בחר להיות לבד. אולי אתה צודק. זאת נק' מבט חשובה.

 

[ישראל שורק]

יש רגעים שבהם צריך עוצמה ואומץ

זורחת יקרה שלי: את מבינה, תמיד יבוא sleeper כזה או אחר (אל תקח את זה אישי, s.22) ויספר לך סיפור אמיתי כזה או אחר... על מישהי ומישהו... והשאלה הנשאלת היא זו: מה בכלל את יכולה ללמוד מנסיונם של אחרים? הרי כל אדם הוא חבילה כ"כ מורכבת וייחודית ולכל קשר הסטוריה מורכבת וייחודית משלו. והתשובה שיש להשיב על השאלה היא: כמעט שום דבר. על כן, בשעה שאת ניצבת מול הכרעה קשה את מבינה שלשבת על הגדר ולא להחליט- אף זו סוג של החלטה. החלטה להשלים עם הסטאטוס קוו המר הזה. אני מודה: אני כועס על חברך לשעבר על שאינו נעלם מן התמונה. הוא נהנה מכל העולמות. הוא מצהיר על העדר מחוייבות, הוא נהנה ממך כאשר בא לו, הוא מחזיק אותך מלאת תקוות וכמיהות ונטולת הגנות. גברים רבים כל כך נוהגים כמוהו. זוהי התנהגות פסולה ונפסדת. אל נא תהיי כלי על לוח שחמט של מישהו אחר. אל נא תהיי סטטיסטית בסרט שאת לא הכוכב הראשי שלו. אשמח שתיכנסי לתהליך של עיבוד אבל. זה מה שנכון לעשות. זרקי את עצות אחיתופל שמשאירות אותך בערפל, בחוסר וודאות ובחוסר אונים.

 

[זורחת בשקיעה]

יש לי רק דבר אחד להגיד

אתה פשוט מקסים. לדעת לבוא ולומר את האמת כולה (כמה מרה שתהיה והאמן לי שהיא מרה) ככה בלי להתנצל זו גדולה. אני מקווה שלאט לאט אני אתחיל להפנים את מה שאתה אומר. אולי פעם אחת בחיי אני אתן להגיון לעבוד ולא ללב.כל עצה נוספת שתהיה לך בנושא,או דרכים אופרטיביות שאוכל להתחיל להשתמש בהן בביצוע המשימה אני אקבל בברכה. תודה רבה לך!!

 

[מ י ל י ה]

הוא אמר אם תלכי אחריי

לא קטיפה תלבשי ולא משי, יהיה מר עד בלי כוח אולי, היא ענתה בחיוך, כוח יש לי. אם צריך אתהלך בסחבות, כלובשת קטיפה מבריקה, אם צריך אקרצף רצפות, ואהיה בעיניי כמלכה. כל אשר תבקש ותשאל, אעשה ואוסיף לשמוח, יהיה טוב אהובי, יהיה קל לעולם לא יחסר בי כוח. אז אמר: מה יהיה אם אבגוד ואותך אעזוב מיותרת בלילות ארוכים לחכות, עד שובי מזרועות האחרת אם צריך לחכות אחכה כך דיברה ופניה באור, אם צריך לא לבכות לא אבכה העיקר שאדע כי תחזור כל אשר תבקש ותשאל, אעשה ואוסיף לשמוח, יהיה טוב אהובי, יהיה קל לעולם לא יחסר בי כוח. אז אמר מה יהיה אם אומר שעלייך לקום וללכת ולשכוח אותי ושנית לא לשוב כי לרחוב את מושלכת. היא רק רגע שתקה ותחייך, אז דיברה ופניה ככפור: אם תאמר לי ללכת אלך אם תאמר לא לחזור לא אחזור. אך דבר רק אחד אל תשאל אל תאמר לי אותך לשכוח כי את זאת אהובי לא אוכל בשביל זה לא יהיה לי כוח.

 

[זורחת בשקיעה]

השיר הזה

הוא כל כך יפה, הוא אמנם התגלמות הרומנטיקה והאהבה אך מצד שני לקרוא כך את מילותיו,במיוחד אחרי השרשור שהיה כאן,גורם לי להרגיש שאני מבזבזת את עצמי. "מה יהיה אם אבגוד??" למען השם. יש גבול!! אמנם אצלי לא בבגידות עסקינן ועדיין-הייתי מוכנה לחכות גם עוד שנה שנתיים עד שיפתרו לו השדים בראש. מה קרה לי??? האהבה הטריפה אותי אני חושבת. והכי הזוי-שבקשר עצמו אני הייתי הדומיננטית אבל כשהחליט לעזוב כאילו כישף אותי.

 

[מ י ל י ה]

ימים יגידו לך

למה זה היה כל כך מדהים, אך גם היה ונשלם. את באמת לא צריכה לשכוח אותו, או את העוצמה/הראשוניות וכל הרגעים המופלאים שהיו שם, אך כל אלה, כפי שאמר ישראל אהובי, כל אלה נחלתם בעבר ומעתה יוכלו להתקיים רק בזיכרון ובדמיון, כחלק מזהותך המתהווה, לחייך אלייך מתוך עבר שילך ויתרחק לתוך הווה שילך ויהיה יותר ויותר טוב. אני יודעת, כשאוהבים נורא מתקלפת איזו קליפה, שמשאירה אותך חשופה ושבירה כל כך, פגיעה ומפוחדת. אך כמו ינשוף זקן, הרשי לי לאמר לך שהגוף מצמיח שוב שכבת עור חדשה, שאף היא תתקלף בבואה של אהבת האמת של חייך, קילוף ענוג ומוגן יותר. ימים יגידו, מה יש באהבת חייך שהוא בשל יותר, ומלא יותר מהאהבה הראשונה/הקודמת ולמה זהו נדבך שצמח על נדבך. אך לכל זמן ועת לכל חפץ. עכשיו העת לכאוב ולעזוב. מחר תהיה שוב עת לאהוב. שולחת לך הרבה כוחות, מיליה

 

[זורחת בשקיעה]

סוף זה תמיד התחלה?!?

אני מודה על התגובה ועל החיזוק. ההשלמה עם סוף של משהו היא כל כך קשה,בייחוד לאנשים כמוני שמכניסים כל כך הרבה רגש לתוך כל דבר לפעמים עד כדי אובדן פרופורציות. הלוואי ואוכל להיות חזקה וללמוד להשלים עם הסוף. ככל שאני חושבת על זה,אני מפחדת יותר (מה יהיה למשל כשמישהו שאוהב ימות מוות אמיתי ולא רגשי??) אבל אני אשתדל להיות חזקה ולקוות שהכאב יחלוף. אני כבר שנה וחצי כמעט בסרט הזה של התנתקות וחזרה לקשר. את מוזמנת לקרוא קצת בבלוג שלי שיצרתי אותו במיוחד בשביל זה-בשביל להתנקות והפעם עם אנשים אובייקטיבים. תודה לך שוב.

 

[מ י ל י ה]

הטוב שלו, של חברך לשעבר

שייך בעיקר לעבר. אני בטוחה שהקשר איתו עיצב אותך, הוסיף לך והסב לך אושר רב. אך כל הטוב הזה הוא נחלת העבר. בהווה הוא רע אליך! כי את לא ראויה להיות רק באופן חלקי של מישהו, כבולה לתקווה קלושה. אז התאבלי עליו היום, קחי עמך את כל הטוב שנתן לך, כשהייתם יחד והיפרדי מין הרע שהוא מציע לך בהווה. התמלאי כבוד עצמי ואהבה עצמית. ולעולם לא תצטרכי לשכוח אותו ואת הטוב שהיה לך איתו. מיליה, שהייתה בסרט הזה ועברה לסרט מופלא הרבה הרבה יותר,

 

[זורחת בשקיעה]

יקירה

את ממלאת אותי בתקווה ועל כך אני מודה לך. עצם זה שאת מספרת שהיית בסרט הזה ושינית את התסריט נותן לי חומר למחשבה.רוצה סרט מופלא!! (דרך אגב,החלטת לנתק את הקשר איתו אני מניחה בכדי לעבור הלאה?!?) שלך זורחת בשמש

 

[מ י ל י ה]

הקשר בתחילתו

(ובשבילי אגב זו היה "אהבה ראשונה") היה כמעט קדוש בעוצמתו, ולכן כל התקופה של אחרי, של הבטחות ומקסם שווא, ("אני צריך קצת להתנסות ואולי אחזור אלייך") היו בעיניי כמו חילול הקודש. היום אני ביחד עם "אהבת חיי" (ישראל שורק) אמנם לקח לי חמש שנים עד שפגשתי אותו אבל הייתי מחכה אפילו יותר וכואבת יותר כדי להגשים את הפלא הזה שנקרא "אהבת חיי". יש חיים אחרי שיברון הלב, מיליה

 

[זורחת בשקיעה]

וואלה??

את זוגתו של ישראל שורק? איזה יופי!!

אני כל כך רוצה לראות את החיים שאחרי, לדעת שאני מסוגלת לתת מחדש ולקבל מחדש. לעולם לא אפסיק להאמין באהבה,ואם אצלך היא הגיעה אין סיבה שלא תגיע גם אליי.אני רק צריכה לזכור לדבוק בגישה הזו,המפוכחת,השפויה ולא לתת לעצמי לשקוע בעבר ובכאב של לב שבור.

 

[מ י ל י ה]

כן, כן, עכשיו הזמן לאהוב את עצמך

עד עכשיו, נראה כי השקעת את כל מאווייך ומרצך כדי לאהוב אותו, עכשיו הזמן לאהוב את עצמך, להתפנק, להתעשר, לחוות, לפגוש אנשים, להשתנות, את נמצאת באחת התקופות היפות בחייך, גם אם זה לא נראה לך היום, תקופה של חופש מההורים מחד, וטרום כבלי המשפחה העתידית מאידך. תקופה שהכל עוד פתוח בפנייך. לנסוע, להתאהב, להתאכזב, להתרגש, למצוא את דרכך הייחודית בחיים. תתמלאי מכל השפע מסביב, ואט לאט תביני, שהסיפור שהיה לך, משמעותי ככל שהיה, היה עוד אחד מהאפיזודות בסרט הפרטי שלך, הסרט שבו את הכוכבת הראשית! לחייך! מיליה