שלום גם לך
חיבת לציין שפגשתי את כותב ההודעה והוא נחמד מאד.
אז תנו לו יחס מועדף.
אני זוכרת עוד את השבתות הראשונות שההורים לחצו עלי בטירוף להגיע אליהם לשבת. היה נראה להם מוזר שאשה לבד תשאר שבת שלמה בבית.
הם התחרפנו מהמחשבה שאחוג את השבת לבד לבד, הציעו לי מונית ספיישל, כמעט באו לקחת אותי על כפיים.
מה היא תעשה שם? הם לא ידעו שיש לי סקייפ וחברים און ליין שמפיגים את הבדידות, לא השלימו עם זה שיש לי חברות שמארחות לארוחות, גם בתוך העיר החרדית בה גרתי וסרטים במחשב גם בשישי בערב, אחרי שהילד הלך לישון. כי הוא עדיין בגן חרדי....
היה ערב שבת אחד, מטורף למדי. החלטתי שאני פשוט אלך לישון ולא אענה לשיחות טלפון, אמרתי להם שאני לא מרגישה טוב ואשאר בבית.
נתקתי את הטלפון, הם שלחו את אחותי לדפוק על הדלת להעיר אותי. כלום לא עזר, פשוט ייחלתי לדקה בה תכנס השבת ויעזבו אותי בשקט.
זה היה כמו קריעת ים סוף כזו, אחר כך כבר בשבתות שאחרי, הם הפנימו. אני בנאדם עצמאי ולא כל שבת חיבת את הקידוש וההבדלה של אבא.
השנה, יתכן זו תהיה גם השנה הראשונה בה לא אצטרף אליהם לליל הסדר. יהיה קשה להסביר להם למה לא, אבל התסכול בשהות במקום כזה למשך זמן כה רב גדול עלי.
אז אני מבינה אותך לגמרי. אתה יכול לספר להם אולי שאתה עם חברים, עושה ליל הסדר.
ודרך אגב, גם תעשה את זה. (דבר איתי אם אין לך איפה)
