light of mine
New member
עצה, חברים, עצה...
כבר כמה חודשים אני מרגישה שבאוקטובר האחרון עליתי על אוטובוס לא נכון. הרבה דברים שהתחילו באוקטובר לא מסתדרים, לא עובדים, לא הולכים חלק, או טוב, ואני לא נהנית מהם. הדבר הראשון הוא כמובן, העבודה. אני לא אוהבת ללמד יסודי. אבל זה קל יחסית, עבודה אפשר להחליף, ואני באמת מתכוונת לעשות סבב של תיכונים ולראות אם אני יכולה למצוא משהו שם. אבל הדבר החשוב יותר, המפריע יותר, זה הלימודים. יש לי תבנית של חוסר עניין לאחר כמה חודשים בלימודים. במהלך התואר הראשון, עברתי 3 אוניברסיטאות (בארה"ב), והחלפתי חוג פעמיים. יש לי נטייה לא להיות מסוגלת להשאר במקום אחד לאורח זמן, בעניין הזה. אבל תמיד אהבתי את הלימודים, תמיד השקעתי את כל כולי בהם. השנה זה אחרת. התחלתי תואר שני, לא פרקטי לחלוטין, שהיה אמור להיות "תואר בשביל הנשמה". והנשמה גוססת. אני לא נהנית מהלימודים. לא טוב לי. אני לא מרגישה את הלהט האקדמי, אני לא מרגישה את הצורך לדבר על הלימודים לאחר השיעור. מכל מיני כיוונים זה פשוט לא עושה לי את זה. ואז עלה לי רעיון של משהו שהייתי רוצה לעשות. אני רוצה להעביר את האור הלאה. להיות הילרית (דבר שאני יודעת שקיים בי). ללמוד רפואה אלטרנטיבית או טיפול הוליסטי. והרעיון משתרש לו, עמוק בפנים, יותר ויותר כל יום. אבל אני מפחדת. מפחדת שזה שוב אותו השד שיושב לו שם, שמזיז אותי ממקום למקום, שמנסה למנוע ממני להתמיד בדבר אחד ולדבוק בו. מצד אחד, אני לא נהנית מהלימודים. מצד שני, אני מנסה לשאול את עצמי למה אני לא נהנית? האם יש משהו ספציפי? או האם זאת התחמקות שלי (שוב) מהתמדה? מצד אחד, ברור לי שטיפול הוליסטי זה הצעד ההגיוני הבא במסע שלי לחיפוש של שילוב בין חומר ורוח. מה יותר משלב בין חומר ורוח מאשר לימודי איזון גוף-נפש? ומצד שני, אולי התמדה זה השיעור? אני מבולבלת, וכאשר אני מבולבלת זה מכניס אותי למצב של דיכאון/קפאון. עצות יתקבלו בברכה.... light
כבר כמה חודשים אני מרגישה שבאוקטובר האחרון עליתי על אוטובוס לא נכון. הרבה דברים שהתחילו באוקטובר לא מסתדרים, לא עובדים, לא הולכים חלק, או טוב, ואני לא נהנית מהם. הדבר הראשון הוא כמובן, העבודה. אני לא אוהבת ללמד יסודי. אבל זה קל יחסית, עבודה אפשר להחליף, ואני באמת מתכוונת לעשות סבב של תיכונים ולראות אם אני יכולה למצוא משהו שם. אבל הדבר החשוב יותר, המפריע יותר, זה הלימודים. יש לי תבנית של חוסר עניין לאחר כמה חודשים בלימודים. במהלך התואר הראשון, עברתי 3 אוניברסיטאות (בארה"ב), והחלפתי חוג פעמיים. יש לי נטייה לא להיות מסוגלת להשאר במקום אחד לאורח זמן, בעניין הזה. אבל תמיד אהבתי את הלימודים, תמיד השקעתי את כל כולי בהם. השנה זה אחרת. התחלתי תואר שני, לא פרקטי לחלוטין, שהיה אמור להיות "תואר בשביל הנשמה". והנשמה גוססת. אני לא נהנית מהלימודים. לא טוב לי. אני לא מרגישה את הלהט האקדמי, אני לא מרגישה את הצורך לדבר על הלימודים לאחר השיעור. מכל מיני כיוונים זה פשוט לא עושה לי את זה. ואז עלה לי רעיון של משהו שהייתי רוצה לעשות. אני רוצה להעביר את האור הלאה. להיות הילרית (דבר שאני יודעת שקיים בי). ללמוד רפואה אלטרנטיבית או טיפול הוליסטי. והרעיון משתרש לו, עמוק בפנים, יותר ויותר כל יום. אבל אני מפחדת. מפחדת שזה שוב אותו השד שיושב לו שם, שמזיז אותי ממקום למקום, שמנסה למנוע ממני להתמיד בדבר אחד ולדבוק בו. מצד אחד, אני לא נהנית מהלימודים. מצד שני, אני מנסה לשאול את עצמי למה אני לא נהנית? האם יש משהו ספציפי? או האם זאת התחמקות שלי (שוב) מהתמדה? מצד אחד, ברור לי שטיפול הוליסטי זה הצעד ההגיוני הבא במסע שלי לחיפוש של שילוב בין חומר ורוח. מה יותר משלב בין חומר ורוח מאשר לימודי איזון גוף-נפש? ומצד שני, אולי התמדה זה השיעור? אני מבולבלת, וכאשר אני מבולבלת זה מכניס אותי למצב של דיכאון/קפאון. עצות יתקבלו בברכה.... light